הערה

[דגדגנית נון סטופ]

הערה

ההערה הזו מופנית דווקא לציבור הדתי שפה (אם יש כזה) וסלחו לי מראש על הזעם ועל הרוגז שיובע בהערה זו, אבל נסו להבין את הצד שלי בכל הסיפור. לפני שנתיים איבדתי את אבי בעקבות דום לב, כן, מן מוות פתאומי כזה שמשאיר את כולם בפה פעור ואלפי סימני שאלה. באותו היום ובאותה השעה בה נפטר אבי עברתי תאונת דרכים עם הרכב בו נהגתי ויצאתי ממנה ללא פגע. ישבתי שבעה אצל דודה שלי, שהיא חוזרת בתשובה וניגש אלי דתי אחד ששמע את הסיפור ואמר לי שאני כפרתו של אבי (או הפוך, אני לא זוכרת את המשפט המדוייק?). מה אני אמורה להבין מזה? שלקחו אותו במקום לקחת אותי? שאבי שילם בחייו על מנת שאני אוכל להשאר פה ולחיות עם כאב האובדן? שהייתי צעירה ואלוהים (עד כמה שאמונתי בו מזערית) חס עלי ובמקומי לקח את אחד הדברים היקרים לי מכל? עצה לי לציבור החרדי, הדבק באמונתו בצורה כזו טוטאלית, עד כי לפעמים שוכח הוא כי למרות שאנחנו (הציבור החילוני שלא מאמין באלוהים כמותם) הננו בעלי רגשות בדיוק כמו כולם: דברים שאתם רואים בהם קדושים ומעל לכל מובנים, לא תמיד יתקבלו אצלנו בברכה ובאותה הבנה עוורת. אולי אם הייתי דתיה הייתי מקבלת את זה בהבנה, אבל אני לא, כך שהמשפט שנאמר שם בעצם הרס חלק מחיי, בצורה נוראית. שאלה לי לאדם שעשה את מה שעשה: איך לעזאזל אני אמורה לחיות עם זה עכשיו??? דגדגנית (שחיה בתחושה שאת ליבה של אביה, תלשה היא בעצמה).

 

[אחת מהצד]

את יודעת..

כבר היו פה כמה פעמים דיונים על מה שאנשים אומרים לך כשהם באים לנחם. ההודעות הכי נוראיות. ההודעות הכי מעצבנות. פעם היתה פה אפילו תחרות למי נאמרו הדברים הכי אידיוטיים.. אני מבינה את הכעס שלך.. אבל מרגישה איזה צורך להגיד כמה מלים. שאני מניחה שהאיש התכוון לטוב. והדבר האחרון שהוא העלה בדעתו זה להכאיב לך. ושהרגשת האשמה.. איכשהו מחלחלת ברבים מאיתנו. יש קשר.. אין קשר.. ממש לא משנה. למה לא עשיתי ככה.. ולמה לא אמרתי.. ולמה לא שמרתי.. ולמה ולמה לא.. ואני שומעת אחרים שמרגישים ככה וחושבת שהם אידיוטים. אבל זה לא עזר לי להיות "אובייקטיבית" כשבאתי חשבון עם עצמי. ומתוך ההבנה הזו אני אנסה בכל זאת להגיד לך משהו.. אז הוא אמר! so?! הרי את לא מאמינה בזה. (את אמרת). אז למה הוא הרס לך חלק מהחיים? אולי.. ובאמת אולי.. אלה רגשות האשמה הכל כך טבעיים ואנושיים שאת מרגישה. תחיי דגדגנית.. תעבירי הלאה.. הכעס שלך כלפיו יכול רק להשאיר אותך שם. ובטח שאבא שלך לא היה רוצה שתחיי עם תחושה כל כך קשה ונוראית. סליחה שנדחפתי. אחת מהצד

 

[אשחר1]

אנשים אומרים...

דנית חביבה אינני דתי אבל יכול להעיד על עצמי שאני מכיר את תפישת העולם היהודית אשר אחד הדברים העומדים במרכזה "איש בחטאו ימות". כלומר כל אדם אחראי למעשיו שלו! אפשר להצביע על אמירות ומעשים רבים של החרדים שאינם עולים בקנה אחד עם השקפת בתורה דברי הנביאים ודעת חז"ל וכאשר תטעני כנגדם ימצאו לכך צידוקים ויאמרו לך שאינך מבינה נכון את הדברים. הילל הזקן השיב לגוי שבקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת כי "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך והיתר פירוש צא ולמד". זכור לך אולי הרעיון של רב מסוים שתלה את מות הילדים באסון הבונים במזוזות לקויות. הדובר היה אמנם רב אבל דבריו אינם מייצגים בשום אופן את השקפת העולם המוסרית היהודית המקדשת את החיים ובוודאי שאינה יכולה לתלות את מות הילדים התמימים בטעות או רשלנות של סופר סת"מ שהם אפילו אינם מכירים. נראה לי שאותו חרדי התכוון דווקא לנחם והתבטאותו כוונה להקל עליך ולהעניק משמעות חיובית למות אביך. אם כך ואם כך אין את צריכה להרגיש שום צל של אשמה אביך מת מפני שלקה בלבו ולא מפני שהוא נקרא למלא את מקומך ואת ניצלת בלי שום קשר למותו! את צעירה, חייך לפנייך ולא יכול להיות שום ספק שאושרך והילדים שתלדי ותגדלי יגשימו את התיקות שחווה אביך בחייו.

 

[nypx]

לפעמים אני חושב............/images/Emo5.gif

שהדתיים מרוב רצון לעזור ...ולהראות כמה הם יודעים פוגעים הכי הרבה.אני בטוח שהוא לא היתכוון לפגוע פשוט האמונה שלהם כל כך חזקה אז יוצאים להם שטויות ..אז מה ? בגלל זה להיפגע? תמשיכי הלאה חמודה אל תתיחסי "סייג לחוכמה שתיקה" את זה הם כנראה לא למדו או שכחו לבן שלי אמרו :בגלל שאימא שלך נסעה בשבת ולא הדליקה נרות אז היא מתה. הבן שלי בן 9 ואמר לו את זה ילד בן 12.5 באותו רגע רציתי ללכת לבית כנסת ולשרוף להם אותו ....ואלוהים שיסלח לי,, אבל אמרתי לעצמי דבילים יש תמיד אז תירגע וחוץ מזה אחד גדול:אין להם מונופול על אלוהים או מוות או חיים . יש להם מנהגים שהם עצמם לא יודעים לפרש אותם נכונה .... אז דלגי הלאה ומהר כי הוא באמת לא שווה את הכעס שלך ורק עוד משהו קטן:תהיה רק בן אדם =לא יותר ואם יש לך כיפה אז אתה שווה יותר ?ממש לא

 

[נ.תהילה]

אני לא שמה את עצמי בתור נציגה

של הדתיים, אבל אני יכולה לומר לך כמה מילים בתור מישהי דתיה. המשפט שאת כפרתו של אביך, נשמע לי מוזר ותמוהה בדיוק כמו שהוא נשמע לך. את לא צריכה להבין מהמשפט הזה כלום. אני לא מכירה את האיש, את אמונתו, מי הוא ומה הוא, אבל אני יכולה להגיד לך בבטחה שלא הוא ולא כל אדם אחר בעולם יכול להיות הדובר של אלוקים ולהגיד לך דבר כמו שאת כפרתו של אביך. אין לו יכולת לדעת דבר שכזה. הוא בן אדם- לא נביא או משהו דומה. גם לי (אם להיות מדוייקת לאבי) אמר רב משהו שנורא פגע באבי. הזכרתי את הסיפור פה פעם. וגם אני נורא כעסתי בתחילה על הרב הזה. ואז הבנתי, גם בעזרת אנשים שהיו פה, שבסה"כ כוונת הרב ההוא הייתה לעזור לי כוונתו היתה טובה. ואם הוא לא הצליח לעזור לי ואמר משהו לא במקום, אני צריכה לסלוח לו, להבין שזה בא ממקום חיובי כי בסה"כ הוא ניסה לעזור לי, ולהמשיך הלאה. לא להשאיר בתוכי את הכעס הזה עליו. וזה נכון לגבי כל אחד ולאוו דווקא רבנים. זה הכל. מקווה שקצת עזרתי לך.

 

[אחת מהצד]

../images/Emo39.gif../images/Emo23.gif

 

[דגדגנית נון סטופ]

תודית

אני רוצה להודות לכולכם, אחד לאחת. הקלתם עלי קמעה, אך המשפט הזה, המשפט שנחרת במוחי, יישאר שם לנצח וזה לא משהו שניתן לשנות. אני יודעת שהדת ממני והלאה, אך כאשר מישהו בא ואומר לך משפט, אשר נובע מתוך משהו בו הוא מאמין בצורה עמוקה (או במקרה שלנו - עוורת) אינך יכול שלא להקשיב לדבריו, ולנסות להפוך בהם לכאן ולכאן. את הפורום הזה גיליתי רק השבוע, אבל אני חייבת לציין בפני הנהלת הפורומים שזה אחד הפורומים היותר חשובים שנתקלתי בהם פה עד היום. שלכם ואתכם דנית.

 

[קולינרית]

עוד משהו על רבנים ומשברים

חייבת לכם פנינה של הרב שלזינגור מקרית אתא לאחר שהקריה שכלה 3 מטובי בניה, הרב הנ"ל היה מוכרח לשתף אותנו בכך שהסיבה שהבנים נהרגו היא החנויות שמוכרות חזיר בקרית אתא. אני חייבת להעיד כאן אישית שלפחות 2 מתוך 3 הנופלים לא אכלו חזיר מימיהם ואולי אם כבוד הרב היה מעביר את זמנו בחיזוק המשפחות ולא באמירות כאלה ואחרות שניחנות בעומק מחשבתי של הכינרת בימים אלה , אולי אז היתה אחדות כלשהי בעם.

 

[שירז שרון]

היי

נכנסתי בפעם הראשונה לפורום זה כדי לקרוא הודעות וזוויות שונות של אנשים המתמודדים עם אובדן ושכול - כמוני . וההודעה הראשונה "שנתפסה" לי בעיניים הייתה שלך, זה הזכיר לי כשקרעו לי בהלוויה של אחי ז"ל מהבגד, היה מורה דתי שלי שאמר לי "מהשמיים תנוחמו" , ואני כמעט צעקתי עליו מרוב עצבים "איך לעזאזל השמיים (=אלוה-ים) ינחמו אותי אחרי שמוות שני עובר במשפחה שלי?? לא הספיק שאבא שלי ז"ל מת???" . עם הזמן התחלתי להבין שאדם לא מקבל כל מה שהוא רוצה, ושעליו לקבל את הרע כשם שמקבל את הטוב. זה נשמע פשוט למדיי , אבל עברתי תהליך ארוך ומייגע על-מנת להגיע, לקבל ולהשלים עם נקודה זו. את- שאישית לא מוכנה לקבל את דבריו של האיש שאמר לך זאת , זכותך ואני מבינה ומזדהה איתך, ותאמיני לי אני יודעת כמה שזה מרגיז ומעצבן משפטים מהסוג הזה , אני חושבת שאת צריכה פשוט להתעלם ולשכוח מהמשפט הזה כאילו לא שמעת אותו אף פעם.

 

[קולינרית]

הי גם לך

קודם כל תודה על ההבנה חוץ מזה אני חושבת על אנשים כמוך הרבה בימים אלה, אני חווה אובדן לראשונה וכל הזמן חשבתי לעצמי שאני ממש מנצלת את כל האנרגיות שיש לי, ואני לא מבינה איך אפשר לאבד 2 אנשים או יותר ???? אבל באמת כמו שכתבת כנראה שאי אפשר לקבל כל מה שרוצים. אני חייבת לשתף אותך באיזה משהו שחשבתי בימים האחרונים: בואי נניח שיש איזושהי "השגחה" עליונה, ובואי נניח שיש כמות של כאב שצריכה להגיע לעולם הזה, האן זה הגיוני שהכאב יתחלק שווה בשווה בין כולם? איך זה שיש משפחה שתאבד שני בנים בעוד משפחה אחרת תמשיך בשגרה מאושרת? סתם משהו שחשבתי..

 

[nypx]

לשירז היקרה .........../images/Emo39.gif

שירז הכוונה בברכה זו ....לא בדיוק ברכה יותר נכון אמירה היא : שאנחנו כבני אנוש אין לנו מילים איך לנחם ... דווקא אמירות אלו של אבל שבאות מהדת חוסכות לנו הרבה דברים טיפשיים של אלו שאין להם מה לומר ואז הם פולטים משפטים כגון: "יו איזה מסכנה מה תעשי עכשיו?"===או===="איזה אסון ,,למה דווקא לך ? לא מגיע לך ,,,איך תחיי עכשיו ? איך תסתדרי? " אני מעדיף הרבה יותר :משתתף בצערך" או מהשמיים תנוחמו" כי אני באמת מאמין שאף אחד לא יוכל לעזור לי בכאבי או לך או למישהו ,, הנחמה שלנו או ההיתמודדות אם הכאב באה מתוכנו ורק אנו נוכל באיזו שהיא צורה למצוא את הדרך להמשיך הלאה. מצטער אם פגעתי בך במשהו מדבריי ,אך יותר מקווה שאולי עזרתי לך במשהו אני

 

[רגועה מתחת לגלים]

את יודעת מה אמרו לנו?

קרוב משפחה שחזר בתשובה, בא "לנחם" אותנו במהלך השיבעה. הוא בא ואמר לנו שאחי נהרג בגלל שאנחנו משפחה חילונית שלא שומרת מצוות. פשוט ככה. לא ידעתי שאצלם (אצלם = החרדים/דתיים) ניחום אבלים זה בעצם הטלת אשמה.

 

[שירז שרון]

חצופים

שאמרו לך את הדברים הללו והטילו בך אשמה, אני חושבת שזה לא נבע מכוונה רעה (או שאני תמימה מדיי) , אבל בכל זאת הם לא יודעים מתי לסתום את הפה שלהם?! תאמיני לי שרובם לא ככה (הכוונה לדתיים וחרדיים) ואני אומרת זאת מנסיון אישי, יש המון דתיים שסובבים אותי, גם במשפחתי יש דתיים, אמא שלי ועוד שתי אחיות ואח- ותאמיני לי הם ממש לא כך! נכון שיש כאלה "שפותחים את הפה שלהם" , כנראה שאין להם משהו חכם יותר להגיד. קולנרית- יכול להיות שאלוה-ים לא הסתפק בלקחת לי בן משפחה אחד ולקח שניים משום שכנראה אחד מאיתנו (מהמשפחה) אולי לא עשה משהו טוב, במכה ה-1 לא הבנו, אז הוא נתן מכה 2 כדי שנתחנך. כמו אבא שנותן לבנו עונש ועוד עונש- באימרתי זו אני מדברת עליי בפרט, שלא תחשבי שזה מכוון אלייך או לכל אחד אחר. גם אני שואלת את עצמי לעיתים קרובות "למה להם לא קורה כלום ורק לי???" . ואז אני חושבת על אנשים שנהרגו בשואה או בפיגועים, וכמה שזה אכזרי להגיד אבל זה מנחם אותי- "צרת רבים חצי נחמה", אני אומרת לעצמי שהם הרבה יותר סובלים ממני, ולכן אני צריכה , כביכול, להגיד "תודה" על מנת חלקי. אלוה-ים אולי לא יכול לחלק בשווה את "השכול" מפני שיש אנשים שהוא מנסה אותם ויוכלו לעמוד בכך, ויש אנשים שלא. חוץ מזה יכול להיות שדברים רעים אחרים מתרחשים בחייהם, כמו גירושים וכו´ , וזה בעצם הסבל בחייהם, כל אחד מקבל סבל בדרכים שונות.

 

[BooBee]

ואולי אין בכלל אלוהים?

וזו הדרך של המאמינים בעצם לנסות ולחיות בשלום עם מוות תפאומי? זאת אומרת, שכשיש סיבה, יש את מי "להאשים" ואז כאילו יותר רגועים. אולי אנשים מתים כי הם מתים. כי הם כאן לתקופה מוגבלת והולכים ברגע שפג התוקף? ואולי כל האלוהות הזו והדת רק מנסה לשלוט על אנשים באמצעות הפחדה ואיומים? אני שמעתי על כל כך הרבה אנשים שחזרו לתשובה אחרי מוות פתאומי של יקירהם וזה מעצבן אותי. מחפשים תשובה? אולי פשוט אין תשובה! אולי פשוט אנשים מתים כי הם מתים ולא צריך להסביר למה זה קורה "דווקא" לנו. זה פשוט קורה. ככה אני לפחות ראוה את זה, לא שזה מפחית מעוצמת הכאב והגעגועים שלי. אולי אפילו לי יותר כואב כי אין לי תשובה שמסבירה את המוות של אחותי. אני לא יודעת. לי פשוט נראה שאין אלוהים. ואם יש, שמישהו יוכיח לי שהוא קיים. אני לא רואה אותו אני לא מרגישה אותו. גם בסמיכות למוות של אחותי היו כל מיני אנשים טובים שניסו להסביר לי שהמוות הפתאומי שלה קשור לאי קיום מצוות ואפיקורוסיות. בולשיט. הכל בולשיט. אנשים מחפשים הסברים כל הזמן לדברים שהם לא יכולים להכיל או להבין. אנחנו נבראנו בצלמו ובדמותו של האלוהים, לא? אז אם אנחנו לא מקיימים מצוות, למשל, אז זה כי אנחנו בדמותו ובצלמו. אלוהים לא אוהב אותי פחות בגלל שאני אוכלת לחם בפסח, או נוסעת בשבת או מה שזה לא יהיה. מי שנוח לו להאמין, שיבושם לו, אבל אני חושבת שמי שבא ואומר לאדם באבלו, שמוות הוא סוג של כפרה או סוג של עונש, הוא החוטא הגדול ביותר. זה גועל נפש, זה נמוך, זה מכוער וזה מעצבן אותי לאללה, שיש אנשים שיתפסו טרמפ על אבלם של אנשים. רויטל.

 

[א*ל*ד*ד]

על החיים אלוהים ובכלל

לא יודע איך יצא שהגעתי לפורום הזה, אבל המילים כאן נגעו עמוק, את השאלות הללו אני שאלתי בנסיבות אחרות (לא בשכול). אולי אוכל להאיר מעט את המילים הכבויות מהחוויה שלי את החיים... לשאול "למה?" ולחפש תשובה על מות אחותך, לא יודע אם יש טעם, כי כנראה שגם אם תהיה תשובה, זה לא יפחית מהכאב והגעגועים. מה שכן, אפשר וכדאי לתהות ולשאול שאלות על החיים, על המוות, על אלוהים, על חטא ועונש על אושר ועל עצב - הבנה אמיתית של אלה ועוד מושגים אחרים, יביאו אור לחיינו כך שבאופן טבעי הסבל והכאב פשוט יתפוגגו להם. קל לנו להאשים את אלוהים בכל הנוגע לחיים ולמוות. יש מישהו שם למעלה, והוא אחראי. זה פוטר אותנו מלהיות אחראים על חיינו, על מחשבותינו, על רגשותינו, על מעשינו, על המילים היוצאות מפינו על התנהגותינו - על מי שאנחנו. להתבונן על המוות כסוג של עונש זה החטא הגדול ביותר. המוות נותן רקע לחיים. נותן להם טעם. בלי המוות לחיים לא היו תכלית. היינו לוקחים אותם כמובן מאליהם. ואולי בנוסף המוות הוא החלמה של הגוף ?! אנחנו בסך הכל מחליפה גוף, עוברת לכלי רכב אחר. ואולי בנוסף, המוות הוא הארה ?!. כך שברגע המוות אנחנו מבינים שהחיים היו "הצגה" שנסתיימה. אנחנו היינו השחקנים הראשיים וכל שאר האנשים שחקני משנה וכל שאר היקום תפאורה... כשמבינים שהכל היה משחק, ההארה היא הידיעה שאנו כלל לא מי שחשבנו שאנחנו. אנחנו הרבה מעבר לכך. החיים הם נצחיים ואנחנו חלק בלתי נפרד מהחיים. מהשלם מאלוהים, וזה אולי מסביר "בדמותו ובצלמו של אלוהים". ושוב, המושג אלוהים זו הונאה של כל הדתות בעולם. אלוהים=חיים. פשוט, לא ? לאלוהים אין העדפות, אין לו חלק בבחירות שלנו כבני אדם. לא ניתן להאניש את אלוהים, ולא ניתן לתפוש אותו, את האינטלגנציה הזו של היקום. מה שכן, את יכולה להתנסות באלוהים, את יכולה להתנסות בעצמך , לא במי שאת חושבת שאת, לא במי שאת מאמינה שאת. אלא במי שאת באמת. את חלק מאלוהים , חלק מהחיים, חלק מהשלם, חלק מהרוח האוניברסלית - זה הכל אותו הדבר. אבל את לא יכולה לתפוס את זה בשכל, את הנצחיות, את האלוהות שבנו ניתן לחוות. רק דרך חוויה ישירה ניתן לדעת באמת מי אנחנו - ולא יעזרו כל הקורסים, כל הספרים, כל המרצים. וההתנסות הזו היא מדיטציה. מדיטציה היא כלי לחוות את מי שאת באמת. מדיטציה היא מצב אחר של מודעות, בלא שום קשר לטכניקה שמשתמשים בה. כשתמדטי - כבר לא תחפשי הוכחות - האם אלוהים קיים ? האם יש לי נשמה ? את פשוט תדעי, בלי שאף אחד ידחף לך מילים לפה. ועם הידיעה, ידיעה שתזרום בעורקייך, הכאב והסבל פשוט נעלמים... באהבה מעומק ליבי אלדד