מוגבלות התבונה.
יחיאב, בקשר למה שציינתה שהיום מושג התבונה השתנה בכך, שהיום התבונה מוגבלת, דומני שזה לא מדוייק כל צרכו. כבר הרמב"ם במו"נ ח"א פ"ל- לא הצביע על מוגבלות השכל של האדם להכיר, וכל תורת שלילת התארים הינה נובעת בשל מוגבלות זו. יתר על כן, הפסגה שאליה מגיע משה רבנו שאליבא דהרמב"ם הוא מבחר המין האנושי כמתואר ביסוד השביעי מי"ג יסודות באה לביטוי בקוצר היכולת של התבונה להשיג את ה´. ראה, פרק שביעי משמונה פרקים, ובמו"נ ח"א פנ"ד.ועוד יש מקומות רבים שלעת עתה כח המזכיר שבי לא במיטבו.מכל מקום השאלה אם יש או אין אינה ניתנת להוכחה מדעית, והיא בבחינת רק טיעון פילוסופי, וברור שאין לערבב בין התחומים וכבר הצביע על כך ליבוביץ במקומות רבים.בעניין זה ראה גם דברי רס"ג בספרו אמונות ודעות,בראש מאמר א.כמו כןבמובנים רבים האדם הוא תבנית נוף מולדתו. וזה אמור לגבי כל הוגה וכל חכם, מאמין וכופר, יהודי,נוצרי, מוסלמי. לכן במסגרת הפרשנות שניתנת לשיטה זו או אחרת יש להביא זאת בחשבון. כמו כן קהל היעד שאליו מופנים הדברים משפיעים על עיצוב וניסוח ההשקפה המובעת מבין ריסי דבריו.בהקשר לזאת הדרור והחופש שהירשה לעצמו ליבוביץ בניסוח השקפותיו לא היו זהות מבחינת הרקע שבו נאמרו לדברי הרמב"ם.אין בליבי ספק כי ליבוביץ בהרבה מניסוח דבריו מופנים אל קהל יעד מסויים ומוגדר. ליבוביץ ער לכך שבאקלים התרבותי של היום שבו הספקנות מרובה מהוודאות,ושידוד המסגרת הדתית נעשה באיצטלה של המדע.לכן בלית ברירה היתד שבו אוחז ליבוביץ הוא שימת הדגש על המצוות, תוך הדגשה והבלטה שתפיסת האדם מוגבלת ואינו יכול להכיר דבר מחוצה לו.הדבר בא לביטוי בכך, שתגובתו על ביקורת המקרא, אינה נעשית בהתיחסות לשאלות שהן מעלים והפרכתן, אלא בניסיון להצביע על המעמד של כתבי הקודש כבסיס לעבודת אלוהים.מכח זה הוא שולל ראיית התנ"ך כמשהו בעל ערך ספרותי, מוסרי, פילוסופי. לדידו כחו של התנ"ך נובע מקביעת חז"ל.כמו כן ליבוביץ מעיר במקומות רבים, כי הצורה הדתית הנכונה היא כפי שהתגלמה בפועל במשך שלושת אלפים שנים. עיון מדוקדק בניסוחים אלו של ליבוביץ מוליכים למסקנה שהצבעתי עליה לעיל. ודוקא בנקודה זו יש מפגש בין ליבוביץ לבין הרמב"ם. גם הרמב"ם כאשר ביקש להדוף את טענת קדמות העולם השתמש ברטוריקה המצביעה על חוסר היכולת האנושית לידע מה היה קודם ועל הקושי שיש ללמוד מהתוצאה על הסיבה. ראה משל הילד במו"נ ח"ב.נמצא אתה למד שליבוביץ משתמש ברטוריקה של הרמב"ם אלא שמיישם אותה ברקע תרבותי שונה ומכח זה גם המסקנות שונות.יש לי עוד מה להאריך אלא שהשעה דוחקת עתה ואשוב גם לעניין שאלתך האחרונה.
