אני ראיתי בטלויזיה
וקצת היה לי תמוה החיוך שכמעט לא ירד לו מהפנים בשיר הראשון, אפילו קצת חרה לי. לעומת זאת מאד אהבתי את הביצוע לשיר "הנסיך הקטן", בעיקר בגלל שהוא היה עם ליווי של נגנים אחרים, ודיויד כולו התרכז בשירה, היה חשוף יותר פיזית ומנטלית ולראות את דיויד תלוי לחלוטין בליוי מוזיקלי חיצוני זה דבר נדיר במחוזותינו, היה אפשר לראות בשלב מסוים את חוסר האונים שהתבטא בהבעת פניו כשהיתה שניה שהוא לא היה בטוח בשבריר שניה של "מתי להיכנס" עם מילה זו או אחרת כנראה שגם לא היה הרבה זמן לחזרות.. זה כבר יותר משקף בעיני אוירה של יום זיכרון. החוסר וודאות שהשכול יכול להקיש על מפתנך בכל רגע.