העצלנון שלי
להזכירכם בן 11, נורא עצלן באופי שלו (מזכיר את אמא שלו). כשהוא צמא: "אמא, אני מת מצמא". כשהוא רעב: "אמא אני מת מרעב". אני מבקשת שהוא יקח לבד והוא מסרב. אני זוכרת אותו ילד בן 6, כשלא היתה ברירה הוא הכין לעצמו שתיה וכריך. היום הוא לא מוכן, הוא יכול להתייבש ולא לשתות אם אני לא מגישה לו. כנ"ל לגבי אוכל. לפעמים אני מחליטה שאני לא מכינה לו אבל האופי הפולני שלי נכנע כעבור שעה. לא יודעת מה לעשות, איך להסביר ומה להסביר, הוא מסרב להתבגר בעניינים מסוימים. ואולי הוא צעיר מדי ואני מצפה ליותר מדי? מה דעתכם?
להזכירכם בן 11, נורא עצלן באופי שלו (מזכיר את אמא שלו). כשהוא צמא: "אמא, אני מת מצמא". כשהוא רעב: "אמא אני מת מרעב". אני מבקשת שהוא יקח לבד והוא מסרב. אני זוכרת אותו ילד בן 6, כשלא היתה ברירה הוא הכין לעצמו שתיה וכריך. היום הוא לא מוכן, הוא יכול להתייבש ולא לשתות אם אני לא מגישה לו. כנ"ל לגבי אוכל. לפעמים אני מחליטה שאני לא מכינה לו אבל האופי הפולני שלי נכנע כעבור שעה. לא יודעת מה לעשות, איך להסביר ומה להסביר, הוא מסרב להתבגר בעניינים מסוימים. ואולי הוא צעיר מדי ואני מצפה ליותר מדי? מה דעתכם?
