העצב משתלט עלי
עברו 3 חודשים והעצב משתק אותי לחלוטין. אין לי כוח ואנרגיות לכלום. כל דבר מזכיר לי , מעציב אותי והדמעות זורמות ללא הפסק. אני מרגישה שהכל סביבי קורס. כדי להעצים את הענין אבא שלי ממרמר את החיים שלנו ) לי ולאחי( הוא שואב ממני את האנרגיות האחרונות שנשארו בי, ומי שסובל מזה הכי הרבה זו הבת שלי. יכול להיות שהיא בכלל לא מרגישה בזה כי אני נורא משתדלת אבל אני מרגישה שאני לא שם. הראש טרוד בכ"כ הרבה דברים. רק השבוע הלכתי לסדר חשבונות שלה ועדיין לא סימתי, כאילו שאם אני לא אסדר היא תשוב אלי. אני מרגישה אבודה , נשאר לי חלל ענק. אני כאילו חיה באוטומט ועושה את הדברים שצריך. הלב שלי שבור לרסיסים. ביום הזיכרון לשואה כל הזמן חשבתי על זה שיש עוד כ"כ הרבה דברים שהיא סיפרה לנו ברפרוף ולא רצתה להעציב אותנו אז היא לא סיפרה ועכשיו זה הלך איתה. ועכשיו ביום הזיכרון ואיתו העצמאות שוב יש דברים שהיא לא סיפרה. רצינולקראת היומולדת שלה השנה לנסות ולדובב אותה מול מצלמה, להנציח את הסיפורים שלה ולא הספקנו, אני כ"כ כועסת על עצמי שלא עשינו את קודם אני חושבת שאני חייבת עזרה מקצועית, האם הלכתן? זה עזר?
עברו 3 חודשים והעצב משתק אותי לחלוטין. אין לי כוח ואנרגיות לכלום. כל דבר מזכיר לי , מעציב אותי והדמעות זורמות ללא הפסק. אני מרגישה שהכל סביבי קורס. כדי להעצים את הענין אבא שלי ממרמר את החיים שלנו ) לי ולאחי( הוא שואב ממני את האנרגיות האחרונות שנשארו בי, ומי שסובל מזה הכי הרבה זו הבת שלי. יכול להיות שהיא בכלל לא מרגישה בזה כי אני נורא משתדלת אבל אני מרגישה שאני לא שם. הראש טרוד בכ"כ הרבה דברים. רק השבוע הלכתי לסדר חשבונות שלה ועדיין לא סימתי, כאילו שאם אני לא אסדר היא תשוב אלי. אני מרגישה אבודה , נשאר לי חלל ענק. אני כאילו חיה באוטומט ועושה את הדברים שצריך. הלב שלי שבור לרסיסים. ביום הזיכרון לשואה כל הזמן חשבתי על זה שיש עוד כ"כ הרבה דברים שהיא סיפרה לנו ברפרוף ולא רצתה להעציב אותנו אז היא לא סיפרה ועכשיו זה הלך איתה. ועכשיו ביום הזיכרון ואיתו העצמאות שוב יש דברים שהיא לא סיפרה. רצינולקראת היומולדת שלה השנה לנסות ולדובב אותה מול מצלמה, להנציח את הסיפורים שלה ולא הספקנו, אני כ"כ כועסת על עצמי שלא עשינו את קודם אני חושבת שאני חייבת עזרה מקצועית, האם הלכתן? זה עזר?
