העצב לא עוזב אותי

[תבואה]

העצב לא עוזב אותי

העצב לא עוזב אותי
נכנסתי לפני כמה ימים - אני בשלב עיכול את ענין התרומה, איני רוצה להתחיל בתהליך כל עוד לא עיכלתי התאבלתי והשלמתי, אם ניתן להגיע להשלמה בכלל... רוצה לשמוע מניסיונכן אם יורשה לי - לגבי התחושות, מצב הרוח, תחושת הבגידה של הגוף - איך התמודדתן??? קראתי בשירשורים, קראתי את המאמרים, כלום לא עוזר. אולי מילת המפתח היא זמן ואולי לא - אני לא יודעת. חשבתי לפנות ליעוץ - מישהי יכולה להמליץ בענין??? אני פשוט מרגישה שאני בבור עמוק וחשוך עם דפנות חלקים ואני לא מצליחה לצאת משם למרות שאני מאד רוצה, להיות כבר אחרי, להשלים עם המצב - רציונלית אני מבינה מאד שכמה מזל יש לי שנולדתי בתקופה שאני יכולה לחוות הריון ולידה כך אני מקווה, אני מאד אופטימית לגבי התרומה, רציונלית אני מבינה שזה לא סוף העולם אם הילד שלי לא ישא את הגנים שלי, נפשית, רגשית, מנטאלית - קשה לי מאד עם זה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות על מנת להתקדם בתהליך.. ותודה לכל מי שהגיע עד הלום

 

[אופיר73 האחת]

גם לי לפעמים....

העצב לא עוזב אותי
נכנסתי לפני כמה ימים - אני בשלב עיכול את ענין התרומה, איני רוצה להתחיל בתהליך כל עוד לא עיכלתי התאבלתי והשלמתי, אם ניתן להגיע להשלמה בכלל... רוצה לשמוע מניסיונכן אם יורשה לי - לגבי התחושות, מצב הרוח, תחושת הבגידה של הגוף - איך התמודדתן??? קראתי בשירשורים, קראתי את המאמרים, כלום לא עוזר. אולי מילת המפתח היא זמן ואולי לא - אני לא יודעת. חשבתי לפנות ליעוץ - מישהי יכולה להמליץ בענין??? אני פשוט מרגישה שאני בבור עמוק וחשוך עם דפנות חלקים ואני לא מצליחה לצאת משם למרות שאני מאד רוצה, להיות כבר אחרי, להשלים עם המצב - רציונלית אני מבינה מאד שכמה מזל יש לי שנולדתי בתקופה שאני יכולה לחוות הריון ולידה כך אני מקווה, אני מאד אופטימית לגבי התרומה, רציונלית אני מבינה שזה לא סוף העולם אם הילד שלי לא ישא את הגנים שלי, נפשית, רגשית, מנטאלית - קשה לי מאד עם זה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות על מנת להתקדם בתהליך.. ותודה לכל מי שהגיע עד הלום

גם לי לפעמים....
בסתר יש רגעים של חוסר השלמה עם העניין ז"א לא חס וחלילה שאני מרגישה רע עם העניין.להפך.אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתה לי אופציה לילד.אבל אני לא אגיד לך שלפעמים אני לא מרגישה כאב עמוק על כך שכמה גנים שלי יעברו לתינוק. אבל לפי דעתי ברגע שהתינוק נולד ואוחזים ביידים משהו ריחני ושמנמן הככככל נעלם.אם את צריכה ייעוץ הבנתי שיש בנות מפה שנפגשות לקבוצת תמיכה מידי פעם.

 

[לני ק]

יכולב לספר לך מנסיוני

העצב לא עוזב אותי
נכנסתי לפני כמה ימים - אני בשלב עיכול את ענין התרומה, איני רוצה להתחיל בתהליך כל עוד לא עיכלתי התאבלתי והשלמתי, אם ניתן להגיע להשלמה בכלל... רוצה לשמוע מניסיונכן אם יורשה לי - לגבי התחושות, מצב הרוח, תחושת הבגידה של הגוף - איך התמודדתן??? קראתי בשירשורים, קראתי את המאמרים, כלום לא עוזר. אולי מילת המפתח היא זמן ואולי לא - אני לא יודעת. חשבתי לפנות ליעוץ - מישהי יכולה להמליץ בענין??? אני פשוט מרגישה שאני בבור עמוק וחשוך עם דפנות חלקים ואני לא מצליחה לצאת משם למרות שאני מאד רוצה, להיות כבר אחרי, להשלים עם המצב - רציונלית אני מבינה מאד שכמה מזל יש לי שנולדתי בתקופה שאני יכולה לחוות הריון ולידה כך אני מקווה, אני מאד אופטימית לגבי התרומה, רציונלית אני מבינה שזה לא סוף העולם אם הילד שלי לא ישא את הגנים שלי, נפשית, רגשית, מנטאלית - קשה לי מאד עם זה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות על מנת להתקדם בתהליך.. ותודה לכל מי שהגיע עד הלום

יכולב לספר לך מנסיוני
"בגידת" הגוף שלי היתה הדרגתית. בהתחלה "רק" לא נכנסתי להריון, אחר כך היתה תגובה חלשה, אחר כך הגענו לחוסר תגובה- לא נשאבו ביציות. ואז גם הFSH התחיל לטפס מעלה. אני כבר הייתי שבעה מטיפולים, ובמקביל גבר אצלי החשש שגם אם אצליח להרות מהביציות שלי, יש סיכוי מאוד גבוה לפגמים כרומוזומליים בעובר. גם בגלל הגיל המתקדם וכמובן בגלל הFSH הגבוה. בשלב הזה היה ברור לי שאני רוצה להרות וללדת. הרעיון של תרומת ביציות התגלגל כבר המון זמן, המחשבה שהגנים שלי לא יעברו לילדים שלי כבר הפכה למשהו מוכר. בשלב כלשהו חתכתי והחלטתי לעבור הלאה, השעון הביולוגי שלי כבר צפצף בקול רם, ורציתי להיות אמא. אני מניחה שגורם הזמן היה משמעותי, כי עובדה שלא עשיתי את הצעד הזה קודם, כשלכאורה היו לי סיכויים להרות מהביציות שלי. כרגע, בשבוע 21, העוברית שלי היא רק שלי, לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שהיא גם של בעלי

. אולי אחרי הלידה יהיו מצבים בהם יצוץ קושי, אבל הדבר היחיד שמטריד אותי עכשיו זה "למה-זה-לא-מטריד-אותי-בכלל". הקושי שאת חווה הוא אמיתי ולגיטימי, ועזרה מקצועית בהחלט יכולה לעזור. ישנה פסיכולוגית שהעבירה קבוצת תמיכה לבנות מהפורום, שמה יעל שילר-איתן ויש עליה המלצות. היא גם כתבה כמה מאמרים שמופיעים באתר של דוקטורס, ואולי גם במאמרי הפורום.

 

[מלח של פלפל]

כאשר הפורום היה צעיר שפכנו....

העצב לא עוזב אותי
נכנסתי לפני כמה ימים - אני בשלב עיכול את ענין התרומה, איני רוצה להתחיל בתהליך כל עוד לא עיכלתי התאבלתי והשלמתי, אם ניתן להגיע להשלמה בכלל... רוצה לשמוע מניסיונכן אם יורשה לי - לגבי התחושות, מצב הרוח, תחושת הבגידה של הגוף - איך התמודדתן??? קראתי בשירשורים, קראתי את המאמרים, כלום לא עוזר. אולי מילת המפתח היא זמן ואולי לא - אני לא יודעת. חשבתי לפנות ליעוץ - מישהי יכולה להמליץ בענין??? אני פשוט מרגישה שאני בבור עמוק וחשוך עם דפנות חלקים ואני לא מצליחה לצאת משם למרות שאני מאד רוצה, להיות כבר אחרי, להשלים עם המצב - רציונלית אני מבינה מאד שכמה מזל יש לי שנולדתי בתקופה שאני יכולה לחוות הריון ולידה כך אני מקווה, אני מאד אופטימית לגבי התרומה, רציונלית אני מבינה שזה לא סוף העולם אם הילד שלי לא ישא את הגנים שלי, נפשית, רגשית, מנטאלית - קשה לי מאד עם זה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות על מנת להתקדם בתהליך.. ותודה לכל מי שהגיע עד הלום

כאשר הפורום היה צעיר שפכנו....
כאשר הפורום היה צעיר שפכנו קצת את הלב השירשור הזה. אז הפורום היה צעיר מאד ואני נקראתי פלפלת ומלח. בנתיים כל מה שאני יכול לעשות לשלוח לך חיבוק ורטאלי חזק וגדול. לגבי יעוץ מקצועי, אני חושב שזה רעיון נהדר. גם פלפלת עברה טיפול כזה ועבורינו זו הייתה חלק בלתי נפרד מהטיפול שהיב לנו את בתינו. חיזקי ואימצי ואני בטוח שאיזו שלב בעתיד הלא רחוק המוח יתגבר על לב ותגשימי את החלום הנכסף.

 

[צוקה1]

העצב שלך נוגע בשלי ומחזיר אותי אחור

העצב לא עוזב אותי
נכנסתי לפני כמה ימים - אני בשלב עיכול את ענין התרומה, איני רוצה להתחיל בתהליך כל עוד לא עיכלתי התאבלתי והשלמתי, אם ניתן להגיע להשלמה בכלל... רוצה לשמוע מניסיונכן אם יורשה לי - לגבי התחושות, מצב הרוח, תחושת הבגידה של הגוף - איך התמודדתן??? קראתי בשירשורים, קראתי את המאמרים, כלום לא עוזר. אולי מילת המפתח היא זמן ואולי לא - אני לא יודעת. חשבתי לפנות ליעוץ - מישהי יכולה להמליץ בענין??? אני פשוט מרגישה שאני בבור עמוק וחשוך עם דפנות חלקים ואני לא מצליחה לצאת משם למרות שאני מאד רוצה, להיות כבר אחרי, להשלים עם המצב - רציונלית אני מבינה מאד שכמה מזל יש לי שנולדתי בתקופה שאני יכולה לחוות הריון ולידה כך אני מקווה, אני מאד אופטימית לגבי התרומה, רציונלית אני מבינה שזה לא סוף העולם אם הילד שלי לא ישא את הגנים שלי, נפשית, רגשית, מנטאלית - קשה לי מאד עם זה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות על מנת להתקדם בתהליך.. ותודה לכל מי שהגיע עד הלום

העצב שלך נוגע בשלי ומחזיר אותי אחור
אחורנית אל המשבר הקשה שאני עברתי בעבר, כשהבנתי שלא אוכל ללדת ילד ביולוגי משלי ושהילד הזה לא יהיה תוצר שלי ושל אהובי . אני יכולה לומר לך שהאובדן הזה "הפך" את עולמי הרגשי והוא נגע בשאלות מהותייות לגבי עצמי, חיי, זוגיות, הורות ועוד. אני זוכרת שהכל בתקופה הזאת היה טעון ורגיש ,שברירי ופצוע כל כך. הכל היה מוצף ומבולבל וסוער . אם לקרוא לדברים בשמם בתקופה הזאת הייתי במשבר, הייתי אבלה. האבל שבו הייתי שרויה היה כול כך כואב ועמוק שנדמה באותם רגעים שאין לזה מזור שאין פיתרון שאין הקלה ברגשות .לקח לי זמן להתאושש. היום אני מרגישה אחרת- היום אני אחרת . תבואה חמודה,כפי שאת בעצמך יודעת את עוברת תהליך נפשי/רגשי לא קל אך לגיטימי,רצוי ואפילו הכרחי (אי אפשר לדלג על שלבים), תהליך של עיבוד בגידת הגוף ואובדן חלומות וכמיהות שעיניינם ברגשות עמוקים ביותר ומשמעותיות ביותר, שלא יתגשמו כנראה לעולם וזה כול כך כואב, אוי כמה שזה כואב. ובשבילך זה "סוף העולם" (גם אם את מבינה קוגניטיבית רציונלית שזה לא כך) טוב שאת מבינה את הדברים רציונלית יחד עם זאת תני מקום לרגשות הטעונים ותני להן ביטוי דרך מילים, יצירה, בכי- כל מה שאת מרגישה לנכון וייעוץ של גורם מיקצועי הוא בהחלט רעיון נהדר . אין לי ספק שלאחר תהליך "העיכול" את תתאוששי ולא רק זה אלא תצאי מחוזקת. אין לי גם ספק שהכאב הגדול של היום יפנה את מקומו לשמחה, ויש הרבה שמחה ואור ואושר שבבוא העת גם את תרגישי. אנחנו כאן בשבילך

צוקה

 

[ayoosh]

אפשר לומר משהו...?

העצב שלך נוגע בשלי ומחזיר אותי אחור
אחורנית אל המשבר הקשה שאני עברתי בעבר, כשהבנתי שלא אוכל ללדת ילד ביולוגי משלי ושהילד הזה לא יהיה תוצר שלי ושל אהובי . אני יכולה לומר לך שהאובדן הזה "הפך" את עולמי הרגשי והוא נגע בשאלות מהותייות לגבי עצמי, חיי, זוגיות, הורות ועוד. אני זוכרת שהכל בתקופה הזאת היה טעון ורגיש ,שברירי ופצוע כל כך. הכל היה מוצף ומבולבל וסוער . אם לקרוא לדברים בשמם בתקופה הזאת הייתי במשבר, הייתי אבלה. האבל שבו הייתי שרויה היה כול כך כואב ועמוק שנדמה באותם רגעים שאין לזה מזור שאין פיתרון שאין הקלה ברגשות .לקח לי זמן להתאושש. היום אני מרגישה אחרת- היום אני אחרת . תבואה חמודה,כפי שאת בעצמך יודעת את עוברת תהליך נפשי/רגשי לא קל אך לגיטימי,רצוי ואפילו הכרחי (אי אפשר לדלג על שלבים), תהליך של עיבוד בגידת הגוף ואובדן חלומות וכמיהות שעיניינם ברגשות עמוקים ביותר ומשמעותיות ביותר, שלא יתגשמו כנראה לעולם וזה כול כך כואב, אוי כמה שזה כואב. ובשבילך זה "סוף העולם" (גם אם את מבינה קוגניטיבית רציונלית שזה לא כך) טוב שאת מבינה את הדברים רציונלית יחד עם זאת תני מקום לרגשות הטעונים ותני להן ביטוי דרך מילים, יצירה, בכי- כל מה שאת מרגישה לנכון וייעוץ של גורם מיקצועי הוא בהחלט רעיון נהדר . אין לי ספק שלאחר תהליך "העיכול" את תתאוששי ולא רק זה אלא תצאי מחוזקת. אין לי גם ספק שהכאב הגדול של היום יפנה את מקומו לשמחה, ויש הרבה שמחה ואור ואושר שבבוא העת גם את תרגישי. אנחנו כאן בשבילך

צוקה

אפשר לומר משהו...?
הילד שבע"ה תלדו

יהיה ילד ביולוגי שלכן, רק... לא ילד גנטי שלכן...לא?

 

[ר ע נ נ י ת]

../images/Emo45.gif

אפשר לומר משהו...?
הילד שבע"ה תלדו

יהיה ילד ביולוגי שלכן, רק... לא ילד גנטי שלכן...לא?

 

[תבואה]

אין לי כל ספק שהוא יהיה ילד ביולוגי

אין לי כל ספק שהוא יהיה ילד ביולוגי
שלי ורק שלי - נו, טוב גם של בעלי. הוא לא יהיה ילד שישא את המטען הגנטי שלי - ומכאן נובע כל הפלונטר בו אני שרויה.. קשה לי עם הרעיון - קשה לי יש לנו תמונת חתונה שאני כל כך אוהבת "נקרעים מצחוק" מתחת לחופה - היא תלויה בחדר שינה שלנו במסגרת יפיפייה - ובכל פעם שאני מסתכלת על התמונה-\מתהפכת לי הבטן - זהו זה סופי לא יכול להיות שיכפול של שנינו, הדבר שהכי כמהנו ורצינו וחשקנו - את כל האהבה העמוקה שיש בנו אחד כלפי השני רצינו לחגוג בשיכפול אחד שלנו - אחד נשבעת. אבל החיים החליטו בשבילנו אחרת, וכעת צריך להתמודד עם הענין, תודה רבה לכל המגיבות ואני מצטערת אם אני מציקה כאן למישהו, אבל באמת שקשה לי.

 

[צוקה1]

ילד ביולוגי או גנטי-תודה על התיקון

אפשר לומר משהו...?
הילד שבע"ה תלדו

יהיה ילד ביולוגי שלכן, רק... לא ילד גנטי שלכן...לא?

ילד ביולוגי או גנטי-תודה על התיקון
בהחלט התכוונתי לאובדן של ילד מגנים שלנו ולא לילד ביולוגי כפי שאמרתי. ובכלל לאחר מחשבה מה זה בכלל ילד ביולוגי? איזה מין מונח זה? אני אפילו לא כל כך יודעת למה הכוונה -כזה שיולדים אותו? אולי זה מונח שנטבע תוך כדי התפתחות של תרומת ביצית כדרך אחרת נוספת להורות-ילד לא גנטי אך ביולוגי . בצלחה צוקה

 

[ayoosh]

למיטב ידיעתי

ילד ביולוגי או גנטי-תודה על התיקון
בהחלט התכוונתי לאובדן של ילד מגנים שלנו ולא לילד ביולוגי כפי שאמרתי. ובכלל לאחר מחשבה מה זה בכלל ילד ביולוגי? איזה מין מונח זה? אני אפילו לא כל כך יודעת למה הכוונה -כזה שיולדים אותו? אולי זה מונח שנטבע תוך כדי התפתחות של תרומת ביצית כדרך אחרת נוספת להורות-ילד לא גנטי אך ביולוגי . בצלחה צוקה

למיטב ידיעתי
האם הביולוגית= האם היולדת... וזה היתרון הגדול של תרומת ביצית- חווית ההריון, הלידה, גידול התינוק מגיל אפס, הקשר הכל כך חשוב הזה בין האם לתינוק, שנבנה לאט לאט, עם ההתפתחות של התינוק ושל האמהות...

ואני יכולה לומר שזו בהחלט חוויה משמעותית (כאילו מישהי חשבה אחרת).

 

[תבואה]

תודה לכל המגיבים/ות אבל...

למיטב ידיעתי
האם הביולוגית= האם היולדת... וזה היתרון הגדול של תרומת ביצית- חווית ההריון, הלידה, גידול התינוק מגיל אפס, הקשר הכל כך חשוב הזה בין האם לתינוק, שנבנה לאט לאט, עם ההתפתחות של התינוק ושל האמהות...

ואני יכולה לומר שזו בהחלט חוויה משמעותית (כאילו מישהי חשבה אחרת).

תודה לכל המגיבים/ות אבל...
אין לי בעיה עם ההבנה שאני אהיה האם הביולוגית,,, יש לי בעיה עם עיכול המצב אליו הגעתי, יש לי בעיה להתמודד עם העצב בו אני שרויה, יש לי בעיה להתמודד עם אובדן הגנטיקה שלי, רציונלית אני מוכנה להתחיל את התהליך. נפשית לא. השאלה היא - כשאתן התחלתם את ההליך באתן מנקודה של השלמה מלאה? ניתן להגיע להשלמה מלאה- אני פשוט לא יודעת למה לצפות.. כי יכול להיות שגם אם אחכה עוד 5 שנים לא אהיה שלמה, ואם אתחיל את התהליך ואצליח להרות - ארגיש הכי שלמה שבעולם, מצטערת שאני מייגעת, אבל רק אם תוכלו לחלוק איך זה היה אצלכן?????????????????? תודה רבה ומאד אעריך כל תגובה

 

[tomi12311]

לקח לי שנים

תודה לכל המגיבים/ות אבל...
אין לי בעיה עם ההבנה שאני אהיה האם הביולוגית,,, יש לי בעיה עם עיכול המצב אליו הגעתי, יש לי בעיה להתמודד עם העצב בו אני שרויה, יש לי בעיה להתמודד עם אובדן הגנטיקה שלי, רציונלית אני מוכנה להתחיל את התהליך. נפשית לא. השאלה היא - כשאתן התחלתם את ההליך באתן מנקודה של השלמה מלאה? ניתן להגיע להשלמה מלאה- אני פשוט לא יודעת למה לצפות.. כי יכול להיות שגם אם אחכה עוד 5 שנים לא אהיה שלמה, ואם אתחיל את התהליך ואצליח להרות - ארגיש הכי שלמה שבעולם, מצטערת שאני מייגעת, אבל רק אם תוכלו לחלוק איך זה היה אצלכן?????????????????? תודה רבה ומאד אעריך כל תגובה

לקח לי שנים
להשלים עם העובדה שאצטרך תרומת ביצית. יש לי שני ילדים שהם שלי "גנטית" לאחר מכן באיזשהו שלב השחלות שלי הפסיקו לתפקד. בינתיים התגרשתי והתחתנתי שוב ילדי בני 14 ו 16 אני ובעלי החדש רוצים מאוד ילד משלנו. עשינו טיפול אחד ולצערי לפני שבועיים בשבוע 23 אבדתי את התאומים בעקבות ירידת מים. אני רוצה להגיד לך שאני בוכה יום יום ואני בכלל לא יודעת איך אפשר להתמודד לא נראה לי שבכלל זכרתי שהם לא היו "גנטית" שלי. "שוכחים" את זה מהר במיוחד לאחר שמרגישים אותם בבטן. את תעברי את המחסום הזה ואני בטוחה שיהיו לך ילדים מקסימים!! בהצלחה.

 

[תבואה]

תודה רבה צוקה

העצב שלך נוגע בשלי ומחזיר אותי אחור
אחורנית אל המשבר הקשה שאני עברתי בעבר, כשהבנתי שלא אוכל ללדת ילד ביולוגי משלי ושהילד הזה לא יהיה תוצר שלי ושל אהובי . אני יכולה לומר לך שהאובדן הזה "הפך" את עולמי הרגשי והוא נגע בשאלות מהותייות לגבי עצמי, חיי, זוגיות, הורות ועוד. אני זוכרת שהכל בתקופה הזאת היה טעון ורגיש ,שברירי ופצוע כל כך. הכל היה מוצף ומבולבל וסוער . אם לקרוא לדברים בשמם בתקופה הזאת הייתי במשבר, הייתי אבלה. האבל שבו הייתי שרויה היה כול כך כואב ועמוק שנדמה באותם רגעים שאין לזה מזור שאין פיתרון שאין הקלה ברגשות .לקח לי זמן להתאושש. היום אני מרגישה אחרת- היום אני אחרת . תבואה חמודה,כפי שאת בעצמך יודעת את עוברת תהליך נפשי/רגשי לא קל אך לגיטימי,רצוי ואפילו הכרחי (אי אפשר לדלג על שלבים), תהליך של עיבוד בגידת הגוף ואובדן חלומות וכמיהות שעיניינם ברגשות עמוקים ביותר ומשמעותיות ביותר, שלא יתגשמו כנראה לעולם וזה כול כך כואב, אוי כמה שזה כואב. ובשבילך זה "סוף העולם" (גם אם את מבינה קוגניטיבית רציונלית שזה לא כך) טוב שאת מבינה את הדברים רציונלית יחד עם זאת תני מקום לרגשות הטעונים ותני להן ביטוי דרך מילים, יצירה, בכי- כל מה שאת מרגישה לנכון וייעוץ של גורם מיקצועי הוא בהחלט רעיון נהדר . אין לי ספק שלאחר תהליך "העיכול" את תתאוששי ולא רק זה אלא תצאי מחוזקת. אין לי גם ספק שהכאב הגדול של היום יפנה את מקומו לשמחה, ויש הרבה שמחה ואור ואושר שבבוא העת גם את תרגישי. אנחנו כאן בשבילך

צוקה

תודה רבה צוקה
ריגשת אותי מאד. זה באמת כואב נורא עד כדי כך שקשה לנשום.. החלטנו לפנות לגורם מקצועי - ליעל, בשירשור לני ק המליצה עליה, יש עוד המלצות עליה?? אני חייבת יעוץ מקצועי ואיני מתביישת בכך. יש לי בן זוג מדהים שמבחינתו מה שאני רוצה זה בסדר, גם אם זה לוותר על רעיון התרומה ולאמץ (אנו ממתינים לאימוץ ארצי) הוא תומך ואוהב ומרעיף כל כך הרבה חום ואהבה וזה מאד עוזר להתמודד, החלטתי לפנות ליעוץ ולצרף אותו לחלק מהמפגשים. ושוב, תודה רבה.

 

[revit המקורית]

חיזוק

תודה רבה צוקה
ריגשת אותי מאד. זה באמת כואב נורא עד כדי כך שקשה לנשום.. החלטנו לפנות לגורם מקצועי - ליעל, בשירשור לני ק המליצה עליה, יש עוד המלצות עליה?? אני חייבת יעוץ מקצועי ואיני מתביישת בכך. יש לי בן זוג מדהים שמבחינתו מה שאני רוצה זה בסדר, גם אם זה לוותר על רעיון התרומה ולאמץ (אנו ממתינים לאימוץ ארצי) הוא תומך ואוהב ומרעיף כל כך הרבה חום ואהבה וזה מאד עוזר להתמודד, החלטתי לפנות ליעוץ ולצרף אותו לחלק מהמפגשים. ושוב, תודה רבה.

חיזוק
כל הכבוד!!!!!!!!!!!! ההחלטה ללכת ליעוץ זה הדבר הכי טוב שאת עושה! לי היה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה עם זה ולראיה בפורום חיזקו אותי ותמכו בלחיצה על הכפתור של המחשב לאישור התורמת אבל ברגע שזה קרה....... אפשר להגיד שאני שלמה. אני חושבת שהשלמות מגיעה רק כשזה נקלט ועל זה יעידו בנות אחרות פה שבהריון כי אני נוסעת להחזרה הראשונה שלי בשבוע הבא. המון הצלחה וחום

 

[ronitili]

זו ההחלטה הנכונה לדעתי../images/Emo70.gif../images/Emo45.gif

תודה רבה צוקה
ריגשת אותי מאד. זה באמת כואב נורא עד כדי כך שקשה לנשום.. החלטנו לפנות לגורם מקצועי - ליעל, בשירשור לני ק המליצה עליה, יש עוד המלצות עליה?? אני חייבת יעוץ מקצועי ואיני מתביישת בכך. יש לי בן זוג מדהים שמבחינתו מה שאני רוצה זה בסדר, גם אם זה לוותר על רעיון התרומה ולאמץ (אנו ממתינים לאימוץ ארצי) הוא תומך ואוהב ומרעיף כל כך הרבה חום ואהבה וזה מאד עוזר להתמודד, החלטתי לפנות ליעוץ ולצרף אותו לחלק מהמפגשים. ושוב, תודה רבה.

זו ההחלטה הנכונה לדעתי