הוא מבחינתי,עץ חצי מת נטול חיים,נאבק באקלים כל רצונו,כמו הדובים זה להעביר זמן,ולשרוד אם יצליח-יתאושש מצב של כמעט קומה.. אבל יש משהו מסעיר באווירה הזו של עננים שחורים ועצים קרחים משהו,שמשום מה-מושך אותי למה..אינני יודע..
לחישת הרוח בישרה את הסתיו הוא הגיע אמרתי אולי תגיע הבשורה.. העלים נושרים הילדים כבר לא רצים כבר לא מטיילים בין השדות והפרדסים.. מביטה אל עינייך מחפשת חיוך תקווה מחפשת את האור שבקצה הדמעה.. כבר סתיו אמרתי הבט עוד מעט תתגלה הקשת בענן אך שתקת היגפת את התריס ואת החלון שצפה על הגן... ידעתי נותרת שם בימים אחרים נותרת שם בסתיו אחר שלפני שנים.. גל
על אותו המשקל,אענה לך: כשדם קרבנות המתאבדים עלה מן האדמה האלוהים-לא שמע כשזעקת ששת המיליונים החרידה את השלווה האלוהים-לא היה.. אם שם לא היתה בו חמלה אז במה נפלאות דרכי הבריאה ?
איני מאמין בנפלאות הבריאה אלא,בשיטה של-עשה זאת בעצמך.. אם אין אתה לך,אף אחד לך.. הצרות לא נפתרות,מעצם התלייה על העץ צריך,לעזור להן,מהענף לדלג ולקפצץ אמרת,כשההוא לא מביא צרותיו לבמשפחתו.. אבל בלילה,כשהילדים ישנים ואשתו,טיפה נוחרת בצידו.. מגרד השרברב חמש פעמים בפדחתו עד שנופלת לו הברקה לפתרון בעייתו וכך בבוקר,באוספו את שק הצרות למכונית הוא מעמיס תיק קל הרבה יותר,בתכלית וגם מתוך ראיית הנולד,משאיר בשק קצת מקום לצרות חדשות,שביום הבא יחכו לפתרון