מישהו מהמרכז
New member
העמוד היומי
מתוך הגמרא (תרגום מארמית כשצריך בסוגריים) ובו יבואר ההבדל בין נשים וגברים לגבי חיובי מצוות וכן ענין כיבוד אב ואם. נקוה שזה יעורר את הניצוץ היהודי . קודם יש משנה שסודרה על ידי רבי בתקופת התנאים ולאחר מכן גמרא שסודרה על ידי האמוראים מאור יותר שהיא מפרשת את המשנה - כל מצווות הבן על האב אנשים חייבים ונשים פטורות, וכל מצוות האב על הבן אחד אנשים ואחד הנשים חייבין, וכל מצוות עשה שהזמן גרמא (שהזמןגורם להם שיבואו כגון ציצית ותפילין שזה רק ביום) אנשים חייבין ונשים פטורות, וכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא אחד אנשים ואחד הנשים חייבין, וכל מצוות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא אחד אנשים ואחד הנשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים גמרא- מאי כל מצוות הבן על האב אילימא (אם נאמר) כל מצוות דמחויב ברא למיעבד לאבא, (שמחויב הבן לעשות לאביו) נשים פטורות? והתניא (והרי שנינו בברייתא לגבי הפסוק איש אמו ואביו תיראו) איש אין לי אלא איש, אשה מנין כשהוא אומר איש אמו ואביו תראו (תראו בלשון רבים) הרי כאן שניים? אמר רב יהודה הכי קאמר (כך ההסבר) כל מצוות המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין ונשים פטורות תנינא להא דתנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים. (במשך הגמרא לומדת מפסוקים מנין שהאב מחויב ושהאם לא, נדלג למשך של המשנה) מאי כל מצוות האב על הבן אילימא כל מצוות דמחויב אבא למיעבד לבריה, נשים פטורות? והתניא האב חייב בבנו למולו ולפדותו אביו אין (אין זה כן בארמית) אמו לא! אמר רב יהודה הכי קאמר כל מצות האב המוטלת על הבן לעשות לאביו אחד אנשים ואחד הנשים חייבין. תנינא להא דתנו רבנן איש אין לי אלא איש אשה מנין? כשהוא אומר "תיראו" הרי כאן שנים א"כ מה תלמוד לומר איש? איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה (היא ברשות בעלה). אמר רב אידי בר אבין אמר רב נתגרשה שניהם שוים. תנו רבנן נאמר כבד את אביך ואת אימך ונאמר כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום, נאמר איש אמו ואביו תראו ונאמר את ה' אלקיך תירא השוה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום נאמר מקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום וכן בדין - שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו (רש"י - מפרש בברייתא במסכת נדה - איש מזריע לובן שבו אשה מזרעת אודם שבו והקב"ה נופח בו נשמה מראה עין ושמיעת אוזן ודיבור). בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. תניא (שנינו בברייתא) רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם (כבד את אביך ואת אמך) וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתירא מאביו יותר מאמו מפני שמלדו תורה לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב (איש אמו ואביו תיראו). תני תנא קמיה (לפני) דרב נחמן בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאלמלי דרתי ביניהם ציערוני. אמר רב יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי השכינה שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי (מפרש רש"י והארץ הדום רגלי - והעובר בסתר אומר אין הקב"ה כאן לפיכך הוא נסתר לומר אין יודע, נמצא כדוחק רגליו ומקצרו לומר אין כאן) אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו (משמע משתרבב וירד למטה והזוקף קומתו נראה כדוחק). רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש (לא הלך ארבע אמות בגילוי ראש, מכאן המנהג לכיפה) אמר שכינה למעלה מראשי. שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם? אמר לו הנח כבוד אימך ועשה כבוד אביך שאתה ואימך חייבים בכבוד אביך, בא לפני רבי יהושע (אותו בן אלמנה) אמר לו כך אמר לו רבי, נתגרשה מהו? (שאז אין אמו חייבת בכבוד אביו מה הדין?) אמר לו מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה - (מפרש רש"י מבין ריסי עיניך - שערות שבשורות כסוי העין אתה ניכר שהיית יתום ונשרו ריסי עיניך מן הבכי כדאמרינן בסנהדרין והיה רבן גמליאל שומע קולה ובוכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו) - הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין (מפרש רש"י - שבן אלמנה אתה - ולא צריך אתה למעשה אלא ללמוד באת ואני אומר לך שכבוד שניהם שוה עליך - הטל להם מים בספל וקעקע - קרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולים ולפי שלא היה צריך לעשות, והוא שאלו כמו שעליו לעשות אמר לי אבא ואימא השיבו בלשון שחוק. דרש עולא, מאי דכתיב (מהו שכתוב בתהילים) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה (מעמד הר סיני) אנוכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות (מפרש רש"י - חזרו והודו למאמרות הראשונות - כל שכן שחייב אדם בכבודו שאף הוא שותף בבריאתו כאביו ואמו וחייו ומותו מסורין בידו). בעו מיניה מרב עולא (שאלו את רב הונא) עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה גוי אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו פעם אחת ביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד (של הכהן גדול) בשישים ריבוא שכר (היה משתכר בזה שישים ריבוא דינרי זהב) והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו (לא העירו משנתו), לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון (כסף) שבעולם אתם נותנים לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא. ואמר רב חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך (כך שילם לו הקב"ה שכרו), מצווה ועושה על אחת כמה וכמה, דאמר רבי חנינא גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצוות עבידנא יומא טבא לרבנן דהא לא מפקידנא והא עבידנא (רב יוסף שהיה עיוור אמר שהוא היה עושה סעודה לחכמים אם מישהו היה פוסק לו שהלכה כרבי יהודה שסובר שסומא = עיוור פטור מן המצוות כי חשב שגדול אינו מצווה ועושה יותר ממצווה ועושה והוא אינו מצווה ועושה) השתא דשמעיתא להא דאמר רבי חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאיננו מצווה ועושה אדרבא מאן דאמר לי דאין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן (עכשיו ששמעתי מר' חנינא שגדול המצווה ועושה אז להיפך אני יעשה יום טוב אם מישהו יגיד לי שאין הלכה כר יהודו ואני מצווה אף על פי שאני סומא) כי אתא רב דימי אמר (על דמא בן נתינה ש) פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב (בגד שזור בחוטי זהב) והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה. עד כאן להפעם.
מתוך הגמרא (תרגום מארמית כשצריך בסוגריים) ובו יבואר ההבדל בין נשים וגברים לגבי חיובי מצוות וכן ענין כיבוד אב ואם. נקוה שזה יעורר את הניצוץ היהודי . קודם יש משנה שסודרה על ידי רבי בתקופת התנאים ולאחר מכן גמרא שסודרה על ידי האמוראים מאור יותר שהיא מפרשת את המשנה - כל מצווות הבן על האב אנשים חייבים ונשים פטורות, וכל מצוות האב על הבן אחד אנשים ואחד הנשים חייבין, וכל מצוות עשה שהזמן גרמא (שהזמןגורם להם שיבואו כגון ציצית ותפילין שזה רק ביום) אנשים חייבין ונשים פטורות, וכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא אחד אנשים ואחד הנשים חייבין, וכל מצוות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא אחד אנשים ואחד הנשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים גמרא- מאי כל מצוות הבן על האב אילימא (אם נאמר) כל מצוות דמחויב ברא למיעבד לאבא, (שמחויב הבן לעשות לאביו) נשים פטורות? והתניא (והרי שנינו בברייתא לגבי הפסוק איש אמו ואביו תיראו) איש אין לי אלא איש, אשה מנין כשהוא אומר איש אמו ואביו תראו (תראו בלשון רבים) הרי כאן שניים? אמר רב יהודה הכי קאמר (כך ההסבר) כל מצוות המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין ונשים פטורות תנינא להא דתנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים. (במשך הגמרא לומדת מפסוקים מנין שהאב מחויב ושהאם לא, נדלג למשך של המשנה) מאי כל מצוות האב על הבן אילימא כל מצוות דמחויב אבא למיעבד לבריה, נשים פטורות? והתניא האב חייב בבנו למולו ולפדותו אביו אין (אין זה כן בארמית) אמו לא! אמר רב יהודה הכי קאמר כל מצות האב המוטלת על הבן לעשות לאביו אחד אנשים ואחד הנשים חייבין. תנינא להא דתנו רבנן איש אין לי אלא איש אשה מנין? כשהוא אומר "תיראו" הרי כאן שנים א"כ מה תלמוד לומר איש? איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה (היא ברשות בעלה). אמר רב אידי בר אבין אמר רב נתגרשה שניהם שוים. תנו רבנן נאמר כבד את אביך ואת אימך ונאמר כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום, נאמר איש אמו ואביו תראו ונאמר את ה' אלקיך תירא השוה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום נאמר מקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום וכן בדין - שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו (רש"י - מפרש בברייתא במסכת נדה - איש מזריע לובן שבו אשה מזרעת אודם שבו והקב"ה נופח בו נשמה מראה עין ושמיעת אוזן ודיבור). בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. תניא (שנינו בברייתא) רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם (כבד את אביך ואת אמך) וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתירא מאביו יותר מאמו מפני שמלדו תורה לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב (איש אמו ואביו תיראו). תני תנא קמיה (לפני) דרב נחמן בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאלמלי דרתי ביניהם ציערוני. אמר רב יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי השכינה שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי (מפרש רש"י והארץ הדום רגלי - והעובר בסתר אומר אין הקב"ה כאן לפיכך הוא נסתר לומר אין יודע, נמצא כדוחק רגליו ומקצרו לומר אין כאן) אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו (משמע משתרבב וירד למטה והזוקף קומתו נראה כדוחק). רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש (לא הלך ארבע אמות בגילוי ראש, מכאן המנהג לכיפה) אמר שכינה למעלה מראשי. שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם? אמר לו הנח כבוד אימך ועשה כבוד אביך שאתה ואימך חייבים בכבוד אביך, בא לפני רבי יהושע (אותו בן אלמנה) אמר לו כך אמר לו רבי, נתגרשה מהו? (שאז אין אמו חייבת בכבוד אביו מה הדין?) אמר לו מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה - (מפרש רש"י מבין ריסי עיניך - שערות שבשורות כסוי העין אתה ניכר שהיית יתום ונשרו ריסי עיניך מן הבכי כדאמרינן בסנהדרין והיה רבן גמליאל שומע קולה ובוכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו) - הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין (מפרש רש"י - שבן אלמנה אתה - ולא צריך אתה למעשה אלא ללמוד באת ואני אומר לך שכבוד שניהם שוה עליך - הטל להם מים בספל וקעקע - קרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולים ולפי שלא היה צריך לעשות, והוא שאלו כמו שעליו לעשות אמר לי אבא ואימא השיבו בלשון שחוק. דרש עולא, מאי דכתיב (מהו שכתוב בתהילים) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה (מעמד הר סיני) אנוכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות (מפרש רש"י - חזרו והודו למאמרות הראשונות - כל שכן שחייב אדם בכבודו שאף הוא שותף בבריאתו כאביו ואמו וחייו ומותו מסורין בידו). בעו מיניה מרב עולא (שאלו את רב הונא) עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה גוי אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו פעם אחת ביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד (של הכהן גדול) בשישים ריבוא שכר (היה משתכר בזה שישים ריבוא דינרי זהב) והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו (לא העירו משנתו), לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון (כסף) שבעולם אתם נותנים לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא. ואמר רב חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך (כך שילם לו הקב"ה שכרו), מצווה ועושה על אחת כמה וכמה, דאמר רבי חנינא גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצוות עבידנא יומא טבא לרבנן דהא לא מפקידנא והא עבידנא (רב יוסף שהיה עיוור אמר שהוא היה עושה סעודה לחכמים אם מישהו היה פוסק לו שהלכה כרבי יהודה שסובר שסומא = עיוור פטור מן המצוות כי חשב שגדול אינו מצווה ועושה יותר ממצווה ועושה והוא אינו מצווה ועושה) השתא דשמעיתא להא דאמר רבי חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאיננו מצווה ועושה אדרבא מאן דאמר לי דאין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן (עכשיו ששמעתי מר' חנינא שגדול המצווה ועושה אז להיפך אני יעשה יום טוב אם מישהו יגיד לי שאין הלכה כר יהודו ואני מצווה אף על פי שאני סומא) כי אתא רב דימי אמר (על דמא בן נתינה ש) פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב (בגד שזור בחוטי זהב) והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה. עד כאן להפעם.