העם לא מטומטם
למעשה העם כבר הוכיח את זה, ב-1992. אז נתן לעבודה ניצחון (אם כי בהפרש של 2 מנדטים) על הליכוד. בעיירות הפיתוח נהרו אחוזים עצומים ההליכוד לעבודה. בגלל המצב הכלכלי. זה לא היה קורה אילו מפלגת העבודה לא היתה חותכת ימינה. ההודעה שלא יהססו להטיל סגרים, ושלא ירדו מהגולן, בתוספת המצב הכלכלי, הם אלו שהביאו את הניצחון הדחוק. כי מה לעשות, העם ניצי. אותו דבר קרה ב-1999. אילולא ההצהרות הימניות ב-1992, העבודה לא היתה עולה לשלטון ואוסלו לא היה נחתם. אילולא הצהרותיו הניציות של ברק, שלא ייסוג מירושלים, היינו היום בלבנון. זאת פוליטיקה, מה לעשות. לדעתי צריך לחדש את ההצהרה לא לרדת מהגולן. למה? לא בגלל שאני נגד החזרת הגולן בתמורה לשלום. להיפך. אלא בגלל שהוכח בתקופת ברק שמו"מ הסורים לא רלוונטי עד שייחתם הסדר קבע עם הפלסטינים. יש דברים עליהם אפשר לוותר, כדי לממש את הדברים האמיתיים. מי שחושב שזה "הכל או לא כלום" אין לו מושג בפוליטיקה. לכן אסור היה לבחור את מצנע. היה צריך את בן אליעזר או את פרס. או לפחות את רמון. זה ההבדל בין מפלגת העם למפלגה סקטוריאלית. מפלגת העם צריכה להרחיב את האידיאולוגיה שלה. תראו את שינוי. ב-99 עם ההצהרות האנטי דתיות קיבלו 6 מנדטים. זה הגרעין הקשה שלהם. במסע התעמולה ב-2003 זנחו את האידיאולוגיה הנוקשה שלהם בתעמולה וקראו לממשלת אחדות. בכך הפכו למפלגת עם, ופרחו. העבודה, לעומת זאת, לא רק שלא הרחיבה את האידיאולוגיה שלה, אלא אף צמצמה אותה. לכן היום היא פחות ופחות מפלגת עם, ויותר מפלגה של גרעין קשה. בלי סיכוי לקבל יותר מ-5 מנדטים בעיירות הפיתוח. זאת הבעייה שלכם. אבל אתם לא קולטים את זה. אתם הרי יודעים הכל.
למעשה העם כבר הוכיח את זה, ב-1992. אז נתן לעבודה ניצחון (אם כי בהפרש של 2 מנדטים) על הליכוד. בעיירות הפיתוח נהרו אחוזים עצומים ההליכוד לעבודה. בגלל המצב הכלכלי. זה לא היה קורה אילו מפלגת העבודה לא היתה חותכת ימינה. ההודעה שלא יהססו להטיל סגרים, ושלא ירדו מהגולן, בתוספת המצב הכלכלי, הם אלו שהביאו את הניצחון הדחוק. כי מה לעשות, העם ניצי. אותו דבר קרה ב-1999. אילולא ההצהרות הימניות ב-1992, העבודה לא היתה עולה לשלטון ואוסלו לא היה נחתם. אילולא הצהרותיו הניציות של ברק, שלא ייסוג מירושלים, היינו היום בלבנון. זאת פוליטיקה, מה לעשות. לדעתי צריך לחדש את ההצהרה לא לרדת מהגולן. למה? לא בגלל שאני נגד החזרת הגולן בתמורה לשלום. להיפך. אלא בגלל שהוכח בתקופת ברק שמו"מ הסורים לא רלוונטי עד שייחתם הסדר קבע עם הפלסטינים. יש דברים עליהם אפשר לוותר, כדי לממש את הדברים האמיתיים. מי שחושב שזה "הכל או לא כלום" אין לו מושג בפוליטיקה. לכן אסור היה לבחור את מצנע. היה צריך את בן אליעזר או את פרס. או לפחות את רמון. זה ההבדל בין מפלגת העם למפלגה סקטוריאלית. מפלגת העם צריכה להרחיב את האידיאולוגיה שלה. תראו את שינוי. ב-99 עם ההצהרות האנטי דתיות קיבלו 6 מנדטים. זה הגרעין הקשה שלהם. במסע התעמולה ב-2003 זנחו את האידיאולוגיה הנוקשה שלהם בתעמולה וקראו לממשלת אחדות. בכך הפכו למפלגת עם, ופרחו. העבודה, לעומת זאת, לא רק שלא הרחיבה את האידיאולוגיה שלה, אלא אף צמצמה אותה. לכן היום היא פחות ופחות מפלגת עם, ויותר מפלגה של גרעין קשה. בלי סיכוי לקבל יותר מ-5 מנדטים בעיירות הפיתוח. זאת הבעייה שלכם. אבל אתם לא קולטים את זה. אתם הרי יודעים הכל.