העיניים כואבות
מרוב בכי שנשפך אתמול,הבטן מכווצת והגרון חנוק. יותר ויותר אנחנו חשופים למשפחות השכול שאיבדו את יקירהם בפיגועים,הם העבירו לנו במעט את הגהנום הפרטי שלהם בשעה אחת של שידור ולעומת זאת הם חיים את זה דקה דקה בכל ימות השנה. לאבד ילד,ילדים,אב+ילדים,להינצל מהתופת,להשתקם להיתקע בזמן שזה קרה ולא לפתוח את התריסים לאויר העולם,להיתקע בכעס בחוסר השלמה של החלל העצום שנפער אחרי האובדן הטראגי,לרצות להיות קרוב לאלוהים, לרצות ללכת אחריהם,לאהוב את המוות אמרה שכולה בליל אמש, ולחשוב ביני ובין עצמי...שהייתי ככה קרובה,ככה קרובה להשאיר מאחוריי,שני ילדים קטנים ,גרוש,אחים והורים. לגעת בכאב העצום שלא נמדד אפילו,לרצות לגעת בהם באהבה ולומר להם שאני כ"כ מבינה,שאני כ"כ מבינה את המשפט: "בשביל מה נותר לחיות"? ארץ אוכלת יושביה,האופטימית שבי אומרת שיש עבור מה, אבל לעולם לא מהמקום שלהם,ההבט על החיים משתנה,אנחנו כולנו עוברי אורח בעולם הזה,אז למה לעבור את זה בכאב? "תשמור על העולם ילד"...
מרוב בכי שנשפך אתמול,הבטן מכווצת והגרון חנוק. יותר ויותר אנחנו חשופים למשפחות השכול שאיבדו את יקירהם בפיגועים,הם העבירו לנו במעט את הגהנום הפרטי שלהם בשעה אחת של שידור ולעומת זאת הם חיים את זה דקה דקה בכל ימות השנה. לאבד ילד,ילדים,אב+ילדים,להינצל מהתופת,להשתקם להיתקע בזמן שזה קרה ולא לפתוח את התריסים לאויר העולם,להיתקע בכעס בחוסר השלמה של החלל העצום שנפער אחרי האובדן הטראגי,לרצות להיות קרוב לאלוהים, לרצות ללכת אחריהם,לאהוב את המוות אמרה שכולה בליל אמש, ולחשוב ביני ובין עצמי...שהייתי ככה קרובה,ככה קרובה להשאיר מאחוריי,שני ילדים קטנים ,גרוש,אחים והורים. לגעת בכאב העצום שלא נמדד אפילו,לרצות לגעת בהם באהבה ולומר להם שאני כ"כ מבינה,שאני כ"כ מבינה את המשפט: "בשביל מה נותר לחיות"? ארץ אוכלת יושביה,האופטימית שבי אומרת שיש עבור מה, אבל לעולם לא מהמקום שלהם,ההבט על החיים משתנה,אנחנו כולנו עוברי אורח בעולם הזה,אז למה לעבור את זה בכאב? "תשמור על העולם ילד"...
