העוצמה שבכאב
בדרך כלל החיים נותנים לנו מתנות בעטיפה של משברים והתמודדויות.
כשאנו בתוך הכאב שמפעפע לכל מקום בתודעתנו, אנו רוצים לברוח למקום אחר.
המוח המחוכם והיצירתי שלנו מכיר אלפי דרכים לברוח מהיכן שלא נוח לנו. מפגישות עם חברים, סרטים, סקס, קניות, אכילת גלידה ושוקולד, סמים או כל דבר אחר שיעסיק אותנו וימנע מתשומת לבנו לשהות בכאב ולשחות עם המערבולת שעוברת בנו.
האירוניה היא שברגע שאנו מסכימים לשהות עם הכאב ולקבל אותו אז הכוח שטמון בעומק הרגשות הללו נהיה זמין לנו.
בדרך כלל אנו מתעסקים בפעילות המוחית שמסבירה מדוע יש את הכאב. אוסף של מחשבות שמשתלטות עלינו ועל תשומת הלב. לברוח למחשבות זאת גם דרך לא להרגיש את הכאב שאני חווה. העניין הוא שדווקא בתוך המקום הלא נוח הזה מתרחש הקסם. ככה זה.
כשאנו מצליחים להשתחרר מהפרשנות (המאוד מיותרת) ולחוות את הכאב בשיא כוחו ללא הסבר אז עוצמה נפתחת בתוכנו. הכאב הזה שובר את המעטפת והחומות שיצרנו מסביב ללבנו. את עוצמת הרגשות הללו ניתן לרתום ליצירת מציאות ולהכוונה.
לפני מספר שנים כשחבר היה בכאב ובסבל הייתי מנסה לעזור לו (כך חשבתי) על ידי הסחת דעתו מן הכאב באמצעות בילוי כזה או אחר או עצות למיניהן לגביי מה הוא צריך לעשות כדי שיכאב פחות. היום אני פשוט ממליץ לשהות עם הכאב. לצעוק, לבכות, להרביץ לכריות, לרוץ ולהזיז את האנרגיה שצריכה לזוז אבל לא לברוח. אי אפשר לברוח מעצמך ומלבך שרוצה להיפתח לעולם.
אין טעם לדאוג לעתיד ולחשוב על מה שהיה כי זה רק יכניס אותנו לראש במקום לרגש. יש טעם להתמקד בעומק הכאב ולתת לו מקום, בלי הפרשנות, בלי הסיפורים אלא פשוט הרגש הגולמי ואיך שהוא נע בתוכי.
במשך שנים רבות אנו בורחים אל הראש בכל פעם שהרגש מתעורר בתוכנו. הגיע הזמן לאזן את המצב באמצעות שהייה עם הרגש וקבלתו ללא הבריחה אל הראש. לרתום את אנרגיית הלוחם שבתוכנו. הלוחם שמוכן לעשות הכל על מנת שהלב יפתח. הלוחם שלא בורח ונשאר בנוכחות עם כל מה שיש עכשיו.
בעומק הרגש ללא הפרשנות טמון הזהב. הזהב שבאמצעותו הלב נפתח, הזהב שבאמצעותו אני יוצר מציאות. עוצמה וכוח שחוזרים אליי מן האשליה שהאמנתי בה כל כך.
כל כך קשה לנו לקבל עצבים, כעס, אכזבה, אגרסיביות, עצב או שכול. בכל פעם שכואב למישהו אנו מנסים למצא פיתרון. בשנים הראשונות זה לדחוף מוצץ, ואחר כך זה לאכול שוקולד וגלידה.
הנקודה היא שלרגש יש מתנות לתת לנו וכדאי שנסכים לקבל אותן או שעוד הרבה משברים צפויים לנו בדרך.
הכאב מגיע מפצע אשר כבר קיים בתוכנו. כאשר אנו נותנים לו מקום ותשומת לב אז אפשר להעמיק ולחדור לשכבות העמוקות של הפצע הקיימות בתוכנו. למקומות שבדרך כלל אנו נמנעים מהם. שם בעומק הכאב יושבת המתנה הגדולה אשר מחכה לנו שנגיע וניקח אותה לחיינו.
מאחל שנקבל את עוצמות הרגש בברכה ולא נברח מלהרגיש.
כספי שחר .
שחר כספי
בדרך כלל החיים נותנים לנו מתנות בעטיפה של משברים והתמודדויות.
כשאנו בתוך הכאב שמפעפע לכל מקום בתודעתנו, אנו רוצים לברוח למקום אחר.
המוח המחוכם והיצירתי שלנו מכיר אלפי דרכים לברוח מהיכן שלא נוח לנו. מפגישות עם חברים, סרטים, סקס, קניות, אכילת גלידה ושוקולד, סמים או כל דבר אחר שיעסיק אותנו וימנע מתשומת לבנו לשהות בכאב ולשחות עם המערבולת שעוברת בנו.
האירוניה היא שברגע שאנו מסכימים לשהות עם הכאב ולקבל אותו אז הכוח שטמון בעומק הרגשות הללו נהיה זמין לנו.
בדרך כלל אנו מתעסקים בפעילות המוחית שמסבירה מדוע יש את הכאב. אוסף של מחשבות שמשתלטות עלינו ועל תשומת הלב. לברוח למחשבות זאת גם דרך לא להרגיש את הכאב שאני חווה. העניין הוא שדווקא בתוך המקום הלא נוח הזה מתרחש הקסם. ככה זה.
כשאנו מצליחים להשתחרר מהפרשנות (המאוד מיותרת) ולחוות את הכאב בשיא כוחו ללא הסבר אז עוצמה נפתחת בתוכנו. הכאב הזה שובר את המעטפת והחומות שיצרנו מסביב ללבנו. את עוצמת הרגשות הללו ניתן לרתום ליצירת מציאות ולהכוונה.
לפני מספר שנים כשחבר היה בכאב ובסבל הייתי מנסה לעזור לו (כך חשבתי) על ידי הסחת דעתו מן הכאב באמצעות בילוי כזה או אחר או עצות למיניהן לגביי מה הוא צריך לעשות כדי שיכאב פחות. היום אני פשוט ממליץ לשהות עם הכאב. לצעוק, לבכות, להרביץ לכריות, לרוץ ולהזיז את האנרגיה שצריכה לזוז אבל לא לברוח. אי אפשר לברוח מעצמך ומלבך שרוצה להיפתח לעולם.
אין טעם לדאוג לעתיד ולחשוב על מה שהיה כי זה רק יכניס אותנו לראש במקום לרגש. יש טעם להתמקד בעומק הכאב ולתת לו מקום, בלי הפרשנות, בלי הסיפורים אלא פשוט הרגש הגולמי ואיך שהוא נע בתוכי.
במשך שנים רבות אנו בורחים אל הראש בכל פעם שהרגש מתעורר בתוכנו. הגיע הזמן לאזן את המצב באמצעות שהייה עם הרגש וקבלתו ללא הבריחה אל הראש. לרתום את אנרגיית הלוחם שבתוכנו. הלוחם שמוכן לעשות הכל על מנת שהלב יפתח. הלוחם שלא בורח ונשאר בנוכחות עם כל מה שיש עכשיו.
בעומק הרגש ללא הפרשנות טמון הזהב. הזהב שבאמצעותו הלב נפתח, הזהב שבאמצעותו אני יוצר מציאות. עוצמה וכוח שחוזרים אליי מן האשליה שהאמנתי בה כל כך.
כל כך קשה לנו לקבל עצבים, כעס, אכזבה, אגרסיביות, עצב או שכול. בכל פעם שכואב למישהו אנו מנסים למצא פיתרון. בשנים הראשונות זה לדחוף מוצץ, ואחר כך זה לאכול שוקולד וגלידה.
הנקודה היא שלרגש יש מתנות לתת לנו וכדאי שנסכים לקבל אותן או שעוד הרבה משברים צפויים לנו בדרך.
הכאב מגיע מפצע אשר כבר קיים בתוכנו. כאשר אנו נותנים לו מקום ותשומת לב אז אפשר להעמיק ולחדור לשכבות העמוקות של הפצע הקיימות בתוכנו. למקומות שבדרך כלל אנו נמנעים מהם. שם בעומק הכאב יושבת המתנה הגדולה אשר מחכה לנו שנגיע וניקח אותה לחיינו.
מאחל שנקבל את עוצמות הרגש בברכה ולא נברח מלהרגיש.
כספי שחר .
שחר כספי
