העוצמה שבה
כל יום שעובר היא נלחמת .היא חייבת לשרוד רוצה שילך ,יעזוב למקום אחר. רוצה שיסיר את העול הרובץ על כתפיה העייפות היא רוצה רואה אותה נלחמת איתו ביום ואוספת כוחות בלילה. מחייכת תמיד, צוחקת , מתעלמת ממנו כאילו הוא לא קיים. אבל הוא ברקע ,תמיד הוא שם .גם כשהיא מאושרת ונדמה לה שהוא הלך,עזב ,הניח לה סוף סוף לנפשה. הוא צץ תופח על כפתיה מציג עצמו לראווה –אני פה במלוא עוצמתו נוחת על גופה ,נפשה אשר נאלץ לקבל אותו כל פעם מחדש –הקושי. רואה אותה יושבת עם בעלת הדירה .רגליה משלובות ,גופה מתוח ,דרוך. היא מחייכת חיוך מאולץ. מציאה קפה,תה . משתדלת לשדר עסקים כרגיל .להיות נחמדה ,נעימה. היא מנסה להתעלם ממנו אבל הוא שם . ככה מקפץ על כתפה מצד שמאל לצד ימין . אני רואה אותו,מבחין בו . הוא לא עושה לה חשבון. וככל שמתקדמת השיחה כך מתגברות הקפיצות .הוא רוצה להכניע אותה –הקושי. בלילה יושבת במיטה. חובקת את ילדה .ילדה היחיד אותו היא מגדלת לבדה היא מסתירה ממנו את הקושי כאילו הוא לא קיים . בונה סביבו חומות בצורות ועומדת על המשמר .מבטיחה שהוא לא יכנס למבצרה המוגן למקום אשר נמצא בו האוצר. סוד החיים שלה. הילד שלה. היא מגדלת אותו לבדה. ללא עזרה . יש ביולוגי אך נוכחותו וירטואלית בעולמם ועדיף לה שכך. הרי איך אפשר לקבל ביולוגי שמעדיף קופסת "קנט" על מזונות לילדיו. היא יודעת -הביולוגי שותף עם הקושי . שני הורים לה שיחיו. עוזרת תומכת ומקיימת בהם את הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה". היא דואגת להם . תומכת בהם . בשעת צרה ,בחולי ובשעת משבר. לפעמים מסתכל ותוהה כיצד משתנה העולם. כיצד מבוגר הופך לילד וילד הופך ל"הורה". הם רוצים ממנה מצפים ממנה והיא לא תאכזב . אני מסתכל עליה ולא מצליח להבין איך בחורה כל כך צעירה מתמודדת עם הקושי. בעזרת ידיה הקטנות מזיזה אותו מדרכה. הוא חזק .הוא עקשן הוא לא מוותר לה. היא לא תתייאש ותמשיך להלחם בו . לפעמים בלילה הוא מכניע אותה. היא מתכווצת לתוך עצמה ובוכה. נכנסת לחדר הילדים לתוך מיטתו של הילד .מלטפת את שערו. שואבת את ריחו אשר נותן לה כוחות ועוצמות להתמודד איתו- הקושי.
כל יום שעובר היא נלחמת .היא חייבת לשרוד רוצה שילך ,יעזוב למקום אחר. רוצה שיסיר את העול הרובץ על כתפיה העייפות היא רוצה רואה אותה נלחמת איתו ביום ואוספת כוחות בלילה. מחייכת תמיד, צוחקת , מתעלמת ממנו כאילו הוא לא קיים. אבל הוא ברקע ,תמיד הוא שם .גם כשהיא מאושרת ונדמה לה שהוא הלך,עזב ,הניח לה סוף סוף לנפשה. הוא צץ תופח על כפתיה מציג עצמו לראווה –אני פה במלוא עוצמתו נוחת על גופה ,נפשה אשר נאלץ לקבל אותו כל פעם מחדש –הקושי. רואה אותה יושבת עם בעלת הדירה .רגליה משלובות ,גופה מתוח ,דרוך. היא מחייכת חיוך מאולץ. מציאה קפה,תה . משתדלת לשדר עסקים כרגיל .להיות נחמדה ,נעימה. היא מנסה להתעלם ממנו אבל הוא שם . ככה מקפץ על כתפה מצד שמאל לצד ימין . אני רואה אותו,מבחין בו . הוא לא עושה לה חשבון. וככל שמתקדמת השיחה כך מתגברות הקפיצות .הוא רוצה להכניע אותה –הקושי. בלילה יושבת במיטה. חובקת את ילדה .ילדה היחיד אותו היא מגדלת לבדה היא מסתירה ממנו את הקושי כאילו הוא לא קיים . בונה סביבו חומות בצורות ועומדת על המשמר .מבטיחה שהוא לא יכנס למבצרה המוגן למקום אשר נמצא בו האוצר. סוד החיים שלה. הילד שלה. היא מגדלת אותו לבדה. ללא עזרה . יש ביולוגי אך נוכחותו וירטואלית בעולמם ועדיף לה שכך. הרי איך אפשר לקבל ביולוגי שמעדיף קופסת "קנט" על מזונות לילדיו. היא יודעת -הביולוגי שותף עם הקושי . שני הורים לה שיחיו. עוזרת תומכת ומקיימת בהם את הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה". היא דואגת להם . תומכת בהם . בשעת צרה ,בחולי ובשעת משבר. לפעמים מסתכל ותוהה כיצד משתנה העולם. כיצד מבוגר הופך לילד וילד הופך ל"הורה". הם רוצים ממנה מצפים ממנה והיא לא תאכזב . אני מסתכל עליה ולא מצליח להבין איך בחורה כל כך צעירה מתמודדת עם הקושי. בעזרת ידיה הקטנות מזיזה אותו מדרכה. הוא חזק .הוא עקשן הוא לא מוותר לה. היא לא תתייאש ותמשיך להלחם בו . לפעמים בלילה הוא מכניע אותה. היא מתכווצת לתוך עצמה ובוכה. נכנסת לחדר הילדים לתוך מיטתו של הילד .מלטפת את שערו. שואבת את ריחו אשר נותן לה כוחות ועוצמות להתמודד איתו- הקושי.