שיש לי סלידה משרותים ציבוריים, במיוחד עם ילדים שנוגעים בכל דבר.
כמו שאמרה מיצי, עד גיל 5 הם עוד משתפים פעולה ומכנים לעשות לי טובה ולהשתין מאחורי עץ נסתר (לא ברחוב, כן בפארק).רב ההורים מאפשרים (מעדיפים) את עץ בגיל קטן.
עם בנות אין ברירה כי השתן ניתז מהריצפה לרגליים, נוזל לנעליים... אז מחפשים שרותים.
אחרי גיל 5 הם לבד כבר מודעים ומבקשים שרותים.
דרך אגב, פה לא ראיתי מבוגר משתין ברחוב, גם לא לצד הדרך. זה לא שייך לחינוך של הילדים אלא לנורמות מקומיות.
אבל ישר כוח. הפוליטקלי קורקט והחוקים נגד הטרדות מיניות-כבודם במקומם מונח, אבל גם לעריץ (להבדיל) הכי גדול, או הכי צודק, או הכי-הכי, אין מקום ודריסת רגל בעולם הדימיון, היצירה, הכתיבה, וכמובן הפנטזיה.
מותר לכל אחד לפנטז על מה שבא לו, זה אחרת לגמרי לתת לזה במה, ואחרת לחלוטין לתת לזה במה אוהדת.
מתואר שם מעשה מגונה בפומבי. דבר שעל פי כל אמת מידה הוא לא מוסרי ולא חוקי. מה הדחיפות להגן על זה?
והשאלה היא איפה עובר גבול חופש הביטוי.
זו שאלה רחבה מאוד, ואני אגיד לך מה אני מיישם אצלי בפורום (לאחר מספר דיונים כאלו ע"ג הפורום והנהלת תפוז בנושא)-
מה שהוא באופן ברור לא חוקי*- נמחק.
מה שבתחום האפור, ואני לא מצליח לגבש עליו דעה מוחלטת- נשאר.
עד כמה שידוע לי החופש האומנתי מאפשר לדבר על דברים לא חוקיים, והבמה הניתנת להם היא השאלה האמיתית כאן. במקרה הזה אני די נחרצת שהפורום הזה בפורטל הזה הוא במה אפשרית ואף טובה לגמרי להגיגים כאלה, אבל כל מנהל וכמובן כל גלוש יכול לחלוק עלי וזה לגיטימי. דברים כמו תכנים פדופילים/נקרופילים/זאופילים זה משהו אחר לגמרי...אבל, כאמור, אני צריכה לחשוב על זה עוד...אני מניחה שהגבולות הם מאד אישיים.
כי הפורום הוא מקום פורה כלכמיני סוגים של סיפורים, שחלקם בהחלט , המממ, לא הטעם שלי- אבל גיליתי כבר יותר מפעם אחת שמה שהפך לי את הבטן היה נורא הטעם של אחרים- אז אני משאיר כמה שיותר, לפי החוקים הנ"ל.