הסתכלות רחבה
בצעירותי ביליתי שעות רבות מול פסיכולוגים שונים ומשונים. אני זוכר שהייתי נכנס לטיפול מתיישב ומתחיל לשפוך בלי הפסקה את כל מה שיש לי על הלב. התמונה שנחרטה לי בזיכרון היא של הפסיכולוג שיושב מולי בהבעה קרה, מהנהן עם הראש ואומר לי "כן כן","זה מעניין", "תמשיך". המילים האלו היו מסכמות את כמות התקשורת ביני ובין הפסיכולוג. לרוב הרגשתי שאני מגיע כמו משאית זבל לאתר פסולת, המשאית שלי מפוצצת אשפה ואני שופך את הכול בלי סלקציה על הפסיכולוג. לרוב הייתי מפנה את המשאית זבל שלי, והיא הייתה מתמלאת בזבל חדש שצריך פורקן, לפעמים בסוף אותו יום אבל שינוי משמעותי בתוכי, לא התרחש. כשהתבגרתי הבנתי שיש גישות שונות של פסיכולוגים ודרכי הטיפול משתנות מפסיכולוג לפסיכולוג על פי התפיסה שלו כמטפל. מצאתי שיש כל מיני סוגים של פסיכולוגים שיכולים לענות יותר על הצורך העמוק שלי למצוא תשובות מספקות לגבי "חורים שחורים" בחיים האישיים שלי. בעיקר חיפשתי לתת מענה לתחושה שלא הניחה לי. הרגשתי שיש משהו בחיי שאני צריך לפתור ולשנות. הרגשתי כמו כבשה תועה בעולם שמחפשת רועה צאן שיכוון אותה וידריך אותה. אני חושב שהשינוי הכי גדול הגיע כשהחלטתי שאני רוצה לעסוק בהקשבה לאנשים. החלטתי שאני רוצה להיות פסיכולוג, או משהו כזה. העניין היה שה"משהו כזה" הזה דרש ממני לחפש דרך שונה. נחרטה בלבי החוויה של חוסר הסיפוק המתמיד אצל הפסיכולוגים שביקרתי אצלם. נזכרתי שלהיות מטופל שם נתן לי משהו אחד וענה על צורך מסוים, אבל השאיר המון צרכים אחרים שלי תלויים באוויר, בעיקר את הצורך הרוחני הפנימי שלי לחפש את משמעות החיים. רציתי למצוא מי אני באמת. (ראה למעלה תחושה של כבשה תועה בעולם) מטבע הדברים מצאתי תחום לימוד מרענן וחדשני. תחום שרק מתחיל להתפתח בארץ, ועונה בדיוק על מה שחיפשתי. הוכשרתי כמטפל בפסיכותרפיה הוליסטית. הפסיכותרפיה ההוליסטית ביסודה יוצאת מנקודת הנחה שהאדם הוא מכלול שלם של דברים, וכדי למצוא פתרון לבעיה, המטפל ההוליסטי מתבונן באותו מכלול. בתור מטופל אני מביא איתי את כל עולמי, את המחשבות שלי, את הרגשות, את הגוף הפיזי, את ההיסטוריה הרפואית, את הפוטנציאל הרוחני שבי. החלקים הללו באים לידי ביטוי כל הזמן בצורות שונות ובעוצמות שונות. בטיפול הוליסטי המטפל בוחן את כל החלקים ומפלס ביניהם דרך לתובנה חדשה. ישנו שילוב, מדהים בעיניי, בין שיחה עניינית עמוקה וחדה עם כלי טיפולי, שנקרא הילינג אנרגטי. החלק הורבאלי מדבר על דפוסי האישיות, על מי אני באמת, ומתייחס אל המכלול הרחב של האדם שציינתי מקודם. יש התייחסות עמוקה למסע האישי של האדם בחיים. לרוב נפתח פתח להתבוננות על החיים האישיים, ולשינוי. החלק השני של הטיפול, ההילינג, (בתרגום חופשי ריפוי). מדבר על העברת אנרגיה מכפות הידיים. לאנרגיה חלק חשוב בחיינו, ידוע שהגוף מכיל סוגים שונים של אנרגיות, חום, קור, אנרגיה חשמלית וכולי. ההילינג שם דגש על המעברים בין האנרגיות בגוף, וקושר את כל סוגי האנרגיה לסוג אחד ייחודי, שהוא היכולת של הגוף לרפא את עצמו. הפסיכותרפיה ההוליסטית היא אבן דרך, היא נותנת ממד אחר לטיפול, ממד של הסתכלות רחבה. היא עוסקת בהקשבה אינטימית ועמוקה לצרכים האמיתיים של האדם ומאפשרת מקום ובמה לשינוי.
בצעירותי ביליתי שעות רבות מול פסיכולוגים שונים ומשונים. אני זוכר שהייתי נכנס לטיפול מתיישב ומתחיל לשפוך בלי הפסקה את כל מה שיש לי על הלב. התמונה שנחרטה לי בזיכרון היא של הפסיכולוג שיושב מולי בהבעה קרה, מהנהן עם הראש ואומר לי "כן כן","זה מעניין", "תמשיך". המילים האלו היו מסכמות את כמות התקשורת ביני ובין הפסיכולוג. לרוב הרגשתי שאני מגיע כמו משאית זבל לאתר פסולת, המשאית שלי מפוצצת אשפה ואני שופך את הכול בלי סלקציה על הפסיכולוג. לרוב הייתי מפנה את המשאית זבל שלי, והיא הייתה מתמלאת בזבל חדש שצריך פורקן, לפעמים בסוף אותו יום אבל שינוי משמעותי בתוכי, לא התרחש. כשהתבגרתי הבנתי שיש גישות שונות של פסיכולוגים ודרכי הטיפול משתנות מפסיכולוג לפסיכולוג על פי התפיסה שלו כמטפל. מצאתי שיש כל מיני סוגים של פסיכולוגים שיכולים לענות יותר על הצורך העמוק שלי למצוא תשובות מספקות לגבי "חורים שחורים" בחיים האישיים שלי. בעיקר חיפשתי לתת מענה לתחושה שלא הניחה לי. הרגשתי שיש משהו בחיי שאני צריך לפתור ולשנות. הרגשתי כמו כבשה תועה בעולם שמחפשת רועה צאן שיכוון אותה וידריך אותה. אני חושב שהשינוי הכי גדול הגיע כשהחלטתי שאני רוצה לעסוק בהקשבה לאנשים. החלטתי שאני רוצה להיות פסיכולוג, או משהו כזה. העניין היה שה"משהו כזה" הזה דרש ממני לחפש דרך שונה. נחרטה בלבי החוויה של חוסר הסיפוק המתמיד אצל הפסיכולוגים שביקרתי אצלם. נזכרתי שלהיות מטופל שם נתן לי משהו אחד וענה על צורך מסוים, אבל השאיר המון צרכים אחרים שלי תלויים באוויר, בעיקר את הצורך הרוחני הפנימי שלי לחפש את משמעות החיים. רציתי למצוא מי אני באמת. (ראה למעלה תחושה של כבשה תועה בעולם) מטבע הדברים מצאתי תחום לימוד מרענן וחדשני. תחום שרק מתחיל להתפתח בארץ, ועונה בדיוק על מה שחיפשתי. הוכשרתי כמטפל בפסיכותרפיה הוליסטית. הפסיכותרפיה ההוליסטית ביסודה יוצאת מנקודת הנחה שהאדם הוא מכלול שלם של דברים, וכדי למצוא פתרון לבעיה, המטפל ההוליסטי מתבונן באותו מכלול. בתור מטופל אני מביא איתי את כל עולמי, את המחשבות שלי, את הרגשות, את הגוף הפיזי, את ההיסטוריה הרפואית, את הפוטנציאל הרוחני שבי. החלקים הללו באים לידי ביטוי כל הזמן בצורות שונות ובעוצמות שונות. בטיפול הוליסטי המטפל בוחן את כל החלקים ומפלס ביניהם דרך לתובנה חדשה. ישנו שילוב, מדהים בעיניי, בין שיחה עניינית עמוקה וחדה עם כלי טיפולי, שנקרא הילינג אנרגטי. החלק הורבאלי מדבר על דפוסי האישיות, על מי אני באמת, ומתייחס אל המכלול הרחב של האדם שציינתי מקודם. יש התייחסות עמוקה למסע האישי של האדם בחיים. לרוב נפתח פתח להתבוננות על החיים האישיים, ולשינוי. החלק השני של הטיפול, ההילינג, (בתרגום חופשי ריפוי). מדבר על העברת אנרגיה מכפות הידיים. לאנרגיה חלק חשוב בחיינו, ידוע שהגוף מכיל סוגים שונים של אנרגיות, חום, קור, אנרגיה חשמלית וכולי. ההילינג שם דגש על המעברים בין האנרגיות בגוף, וקושר את כל סוגי האנרגיה לסוג אחד ייחודי, שהוא היכולת של הגוף לרפא את עצמו. הפסיכותרפיה ההוליסטית היא אבן דרך, היא נותנת ממד אחר לטיפול, ממד של הסתכלות רחבה. היא עוסקת בהקשבה אינטימית ועמוקה לצרכים האמיתיים של האדם ומאפשרת מקום ובמה לשינוי.