הסתיימה שנה

[tomi32]

הסתיימה שנה

כיתה ב'.
התקשרתי לשאול מה כתוב בתעודה, אז מתברר שהבן טרם מצא את הזמן לעיין בה. אני מקווה שהיא הגיעה מבית הספר (אגב רחפנות)...
אגב, גם ביום ההכרות במרכז המחוננים לקראת שנה הבאה, אמרה המנהלת שיש להם אוסף של בגדים, חלקם חדשים לגמרי, שנשארו בכיתות ואף אחד לא בא לדרוש (גם ההורים רחפנים?) לפי התגובות של ההורים, הבנתי שלפחות בקטע הזה, בני הגיע למקום המתאים לו.

 

[לחש הקסמים]

אצלי הילדה אפילו לא צלצלה אלינו

ברור לנו שהכל מעולה אבל היא ממהרת לבריכה
אין לה זמן לתעודות....

אני מכירה את מחלקת האבידות מעולה בבית הספר שלנו.
הפלאתי לכתוב שמות על הבגדים כי אחרת בחיפושים שלי לא הייתי מוצאת.
הרבה פעמים נעלמו בגדים ונמצאו בבית הספר.
ברוך הבא ל"רחפת"!

 

[חייבתלהגיב]

חחח... גם אני מכירה את מחלקת האבידות מעולה

 

[רזאי]

17 סווטשירטים אבדו בעונה אחת.

בבוקר קריר, אז הוא לובש שתי שכבות. ב10 מתחמם, אז הוא מוריד שכבה אחת ושם מי יודע איפה... אולי צריך לעזוב את הנגב.
בענייני הבאת דברים/ לבישת חולצה לבנה לביה"ס- החברים מתקשרים אלינו בבוקר להזכיר.

 

[חייבתלהגיב]

ניצחת. אני מצליחה לחלץ

את הסווטשירטים לפני שהם אובדים לחלוטין (אני מוצאת אותם במחלקת האבידות של בית הספר, או המוזאון שהם ביקרו בו - כאן, אגב, לא התייאשתי ושבתי לביקור חוזר אחרי שבביקור הראשון נאמר לי שהסוודר לא נמצא, וכו').
כך שלדעתי, בסך הכל, לא באמת איבדנו אף סווטשירט השנה (כלומר, איבדנו את אותם סווטשירטים שוב ושוב, אבל מצאנו אותם).

 

[רזאי]

את ניצחת בהתמדה. אני כבר התיאשתי.

זה הילד השלישי שלי, והשני שמאבד דברים. כבר אין לי כוח לרוץ לביה"ס, ובטח לא למוזיאונים. יותר קל לי לקנות כמות, ולדעת שעד שהעונה תיגמר יישארו רק כמה בודדים.

 

[חייבתלהגיב]

כן, אצלי זו הבכורה, והיא רק בשנה

השלישית שלה בבית הספר... אני באמת עדיין בפאזה הלא מתייאשת. אגב, לבית הספר אני דווקא לא רצה - אני פשוט עוברת כשאני מגיעה לשם על האבידות ומציאות, ו... מוצאת איזה סווטשירט שבכלל לא ידעתי שהיא איבדה, ואז לוקחת אותו. אני בעצמי לא עוקבת אחרי מה שקורה שם (כי הם משאירים בגדים בבית הספר לפעמים - יש להם תא לתלות את הבגדים) - אבל, איכשהו, בסופו של דבר יוצא שכל הסווטשירטים חוזרים (אני חושבת...). אני קונה לה משהו כמו 4-5 בתחילת כל שנה.
רק כשהיא מאבדת דברים בטיול אני רצה...

 

[רזאי]

אצלי הוא בתיכון,

אני לא מגיעה לביה"ס.
הקטנה איבדה כמה שרוולונים, אבל בגלל שהיא בכיתה א' ואני מגיעה כל יום להחזיר אותה, מצאתי אותם מיד. מצחיק, בכלל לא חשבתי עליה כעל "מאבדת", כי הכל חזר הביתה

 

[חייבתלהגיב]

גם אני בקושי מגיעה.

אבא שלה אוסף אותה לרוב, והוא לא בודק את האבידות והמציאות, או אם היא חזרה הבייתה עם מה שהיא הביאה.

 

[רזאי]

איזה כייף לך שהוא עושה את זה.

בעלי אף פעם לא זוכר לבדוק, ואם הוא זוכר- הוא לא מזהה את הבגדים שלה. אולי אני צריכה לשאול את חמותי, אם גם הוא היה מאבד כרוני.

 

[חייבתלהגיב]

הוא ל-א עושה את זה.

אני, כאמור, עושה את זה כשאני כן מגיעה. בשאר הזמן הדברים נשארים אבודים.

 

[רזאי]

אז אולי אנחנו באותה סירה.

 

[חייבתלהגיב]

לצערי, אני עצמי, כאמור,

לא יותר טובה ממנה (לכן פיתחתי טריקים) - ועד היום זכור לרעה המקרה שבו איבדתי (כשהייתי בערך בכיתה ח') את המטרייה שאמא שלי קנתה לעצמה באיטליה - שנים לאחר מכן שמעתי את התלונות שלה על זה שאיבדתי לה אותה...

 

[רזאי]

בגלל זה צריך לפתח אסטרטגיות.

רובנו מצליחים לעשות את זה עם השנים, אבל כנראה לא כולם...

 

[לחש הקסמים]

אז בואו נסכם

שהילדים שלנו לא סתם נקראים: "הפרופסור המפוזר".
והראש שלהם פשוט במקומות אחרים.
אצלי - השלישית? הכי רחפנית. היא יכולה לגרוב 2 גרביים שונים וללכת עם חולצה הפוכה.
מה גם שהיו לה קשיי ויסות קשים כך שהיתה אוכלת וכל כולה מתלכלכת , מה שלא הפריע לה להמשיך לשחק בטינופת....
אבל ברוך ה'! אין תלונות.
השניה שלי- בהחלט בתוך הספרים. אם היא שקועה בספר- איש לא יכול להסיח את דעתה ממנו.
ובכלל- כמה בגדים שהיא איבדה- בטוח ילדים אחרים חגגו עליהם....

 

[רזאי]

אצלי לקטנה היו קשיי ויסות

כנראה בגלל הפגות. זה דווקא גרם לכך שהיא לא מתלכלכת. היא לא נהנית לגעת בשום דבר מלכלך או נמרח. רק עכשיו, בגיל 6 זה מסתדר.
ובעניין הקריאה- שוויץ קטן. היא ממש כמו אמא שלה

כשהיא באמצע ספר, שום דבר לא יזיז אותה ממנו. היא הולכת ברחוב תוך כדי קריאה. עכשיו אני מבינה למה תמיד אמרו לי שאני נראית מוזר ככה.

 

[galizoe]

יש קטעים שהם הוכחה שהיא הבת שלי...

כמו למשל ללכת ברחוב תוך כדי קריאה ולמלמל 'סליחה' לעמוד/עץ שנתקעים בו בדרך...
דוקא שלי לא מאבדת. שום דבר. אבל יכולה בשקט, כמו אמא שלה, ללכת עם בגד מלוכלך ביד לכיוון המטבח, במקום לחדר הכביסה, או 'להתקע' בפתח של חדר ולא לזכור בשביל מה הלכה לשם...
הכי הגדילה לעשות ב'קופי אמא' כשמזגה לה מיץ לתוך היוגורט במקום לכוס... כמה חלב ששפכתי לצלחת במקום לקפה...

 

[רזאי]

תמיד אמרו לי שאני היחידה

שהולכת תוך כדי קריאה. נעים לדעת שיש עוד אנשים כמוני

כל פעם כשהיא עושה משהו משונה, אני מחייכת וחושבת על עצמי. נראה לי שאני לא מסוגלת לכעוס עליה.