הסתגלות לפעוטון

[אמא של אסף]

הסתגלות לפעוטון

בשעה טובה ומוצלחת התחלנו ביום ראשון ללכת לפעוטון קטן ונחמד בשכונה. גננת, מטפלת ועוזר על תשעה ילדים, שזה היחס צוות-ילדים הטוב ביותר שמצאתי. המטפלת של אסף, שטיפלה בו במשך שמונה חודשים היא זו שהתחילה את תהליך ההכנסה לגן (אחרי שאנחנו היינו שם איתו כשעתיים ביום ששי והתרשמנו שמאוד נעים לו שם). אני כל הזמן שומעת וקוראת שזה תהליך קשה, שכולם בוכים, וזה בסדר ו"נורמלי", אבל בכל זאת, כשהיא מספרת לי שהיא עמדה בחוץ והקשיבה ולקח לו שבע דקות (כשהיא בוכה בעצמה....) להרגע מהבכי על הידיים של המטפלת, זה ממש קורע לב. זה חייב להיות ככה? זה לא קצת אכזרי? ביקרתי שם המון פעמים לפני שהכנסנו אותו וראיתי שהם כולם מאוד נחמדים לילדים בהסתגלות, גם אם זה אומר להחזיק אותם על הידיים ימים שלמים, לנדנד אותם בערסל ולפנק אותם בכל דרך אפשרית, אבל בכל זאת... זה קצת עצוב, לא?

 

[חנה גונן]

לאמא של אסף../images/Emo50.gif

קודם כל אושריך שמצאת עבור בנך משפחתון כה חם ונחמד הלואי על כל האימהות והאבות.בקשר לקשיי הסתגלות את יכולה להסיר דאגה מליבך משום שיש ילדים שבוכים הרבה יותר זמן מאשר בנך ויותר קשה להם להפרד מההורים(מניסיון)כל ילד והקצב שלו.מתאורך נשמע לי שצוות הגן מקבל את בנך באהבה ויודע היטב להתמודד עם המשימה. קשיי ההסתגלות יחלפו ובנך ימצא את מקומו. שלך חנה גונן

 

[לאה_מ]

ראשית, ברכות לאסף לפעוטון החדש.

יום ראשון, את מתכוונת לפני יומיים? הוא בוכה רק 7 דקות? פשוט הסתגלות קלה למופת... אני צוחקת - כלומר, לא ממש צוחקת, כי זה באמת לא נחשב הסתגלות קשה, אבל גם לי קשה לסבול בכי של ילד אפילו למספר דקות. האמת? אני לא בטוחה שצריך לבכות בכלל, ובכל מקרה, לא לבכות הרבה. מי שאחראי אצלכם על ההסתגלות של אסף למשפחתון (את, בן זוגך, המטפלת - ורצוי שזו תהיה אותה דמות לאורך כל הדרך), כדאי שיעשה זאת מאד מאד בהדרגה. את עומר הכנסתי לגן די בחטף, אבל הסתגלתנות המדהימה שלו גרמה לו לכך שהוא פשוט השתלב מהיום הראשון (אחרי כשבועיים - שלושה היתה תקופה של פרידה קשה יותר בבקרים, אבל זה הכל). אבל עם שירה, ההכנסה לגן ארכה כשלושה שבועות. בימים הראשונים הייתי איתה כל פעם כמה שעות ואחר כך לקחתי אותה הביתה. היא בכלל לא נשארה שם לבד. אחר כך עזבתי לחצי שעה, אחר כך לשעה, אחר כך השארתי אותה "לבד" חצי יום (או עד שהגננת התקשרה אלי שהיא בוכה), ורק אחרי משהו כמו שלושה שבועות היא הלכה לגן יום מלא, ועשתה זאת בשמחה. זכור לי שנעה תארה כאן לא מזמן את תהליך ההכנסה של איתמר לפעוטון, ושזה היה שעור מאלף בהסתגלות לגן. אני ממליצה לך לחפש את ההודעה ולקרוא שוב. אגב - הפעוטון - ממה שאת מתארת - נשמע על הכיפאק. כנראה שמצאתם לאסף את הטוב ביותר. אני מקווה שאתם שלמים עם זה.

 

[אמא של אסף]

תודה, לאה, הפעוטון באמת נעים וחמים

אני חושבת שקצת סיפרתי פה שאני אהבתי אותו מהרגע הראשון, אבל בנזוגי, שבחייו הרגילים הוא לא אדם מסודר במיוחד, החליט שהמקום נראה לו מבולגן מדי ולא מספיק "עליז" וכך התחיל לו כיתות רגליים שהסתיים... כידוע. אני מסכימה שהגן נראה ממש "זולה" -שטיחים בדואיים וחצר שנראית קצת כמו חצר גרוטאות, אבל עצם העובדה שיש חצר אמיתית, עם צמחים וחיות זה פלא אדיר בתל אביב, שבה מרבית הפעוטונים הם דירת חדר וחצי... לראות את הילד שלי ביום הראשון עומד ושואג באושר "שרקנים, שרקנים" על יד הכלוב שלהם פשוט עשה לי את זה...

 

[vered4]

טיפול מחוץ לבית

זה לא מנחם, אבל אם אין לך כוונה לחנך אותו בבית, אז הוא צריך להיות מחוץ לבית ולזה הוא צריך להתרגל. זה בטח קשה לו ולך, והעצה שקבלת לגבי ההדרגתיות שבשילוב הילד יכולה לעזור (עבדה גם אצלי). מישהו אמר לי שאם הילד לא היה בוכה כאשר הוא נפרד ממשהו שהוא אוהב, אז היה מקום לדאגה

 

[נעה גל]

הנה סיפור ההסתגלות של איתמר

והיום איתמר כבר ממש אוהב את הבית תינוקות. ועדין... כל בוקר, עוברת בי אותה מחשבה - "האם זה נכון לשלוח אותו לשם ולא להשאיר אותו בבית איתי?" קישור

 

[אמא של אסף]

אני לא יכולה להתאפק - המשך לסאגת

הפעוטון. דיברתי עם המטפלת והיא דיווחה שהיום אספי אפילו לא בכה כשהיא אמרה לו שלום ליד כלוב השרקנים, וכשהיא טלפנה אחרי שעה לבדוק אם המצב עדיין תקין, היא שמעה אותו מפטפט במרץ ברקע. כבר אמרתי שהוא בן שנה וחצי ששר "פרח אל פרח.. מכבי גיבור" ו"רק הפול המסכן" ושאר פנינים כאלה?

 

[אפרת_ח]

../images/Emo45.gif ../images/Emo13.gif

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif כל הכבוד לאספי!

וחבל שאין אייקון של שרקן! הפעוטון שאת מתארת נשמע באמת נפלא - מאד לטעמי שטיחים בדואים וחצר גרוטאות. גם חיות בגן זה נהדר, לדעתי, כל עוד הילדים והצוות מתייחסים אליהם בכבוד שהם ראויים לו. רציתי להוסיף עוד, שאצל עומר, הבכי בהסתגלות לגן התחיל לא בימים הראשונים, אלא דוקא אחרי שבועיים-שלושה, כשנפל לו האסימון שהגן הזה זה סידור קבוע, ולא סתם משחקיה שבאים אליה מתי שרוצים. אז אם זה יקרה גם לאסף - אל תהיי מופתעת. ברשותך, אני אשרשר את ההודעה שלך מתחת להודעה המקורית שלך על ההסתגלות למשפחתון, ותעדכני אותנו בהמשך לגבי שלבי ההסתגלות. אני בטוחה שזה מעניין את ההורים כאן (אני מתכננת להכניס את אורי למסגרת בספטמבר, אז אני מנסה לאסוף אופטימיות בסיפורי הסתגלות מוצלחים...

).

 

[אמא של אסף]

לאה, אמשיך לעדכן בעונג רב ../images/Emo85.gif

וזה במקום אייקון של שרקן. יש להם גם ארנבת בשם לוסי שהיא בגודל של עיר צעיר....

 

[אמא של אסף]

הבטחתי לעדכן על ההסתגלות לפעוטון

ובכן, היום היה היום החמישי שלנו בפעוטון ודווח לי כך: המתוק שלי אכל צהריים ואפילו הלך לישון לשעה עם שמיכת הפינוקיו ששלחתי איתו. המטפלת הלכה לקחת אותו בשתיים ומצאה אותו עליז ומרוצה. יש לנו את המטפלת לעוד יומיים בשבוע הבא ואז היא כבר עוברת ל"קליינט" הבא שלה, כך שמיום שלישי אנחנו מביאים אותו ומחזירים אותו. מעניין איך זה ישפיע על התהליך.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif../images/Emo13.gif

 

[אמא של אסף]

עלילות אספי והפעוטון

ובכן, אתמול בבוקר הסתבכנו קצת, כי המטפלת עדיין הגיעה בבוקר (בכל זאת היא עובדת עד היום האחרון של דצמבר) ופתאום לראשונה הוא התקשה גם לעבור ממני אליה, אז היה בכי גדול בבית ועוד בכי די גדול בגן. עד היום אסף התייחס למטפלת כאחת מהמשפחה, כך שלא יכולנו לשער שפתאום הוא יסרב לוותר עלי בבוקר, דבר שפשוט מ ע ו ל ם לא קרה... ואז, בנוסעי לעבודה ירד לי האסימון שלא צריך לחשוף אותו לשתי פרידות בבוקר, כך שביקשתי ממנה לא להגיע היום, וכדי שתהיה פרידה נחמדה ומסודרת, היא רק תאסוף אותו בצהריים יחסית מוקדם מהגן, כדי שיהיה להם קצת זמן איכות יחד. אי לכך, בנזוגי לקח אותו לגן ודיווח שאכן הפרידה היתה הרבה פחות כואבת. כלומר, הוא לא השתגע על הרעיון שאבא הלך, אבל עבר ברצון לזרועות המטפלת האהובה עליו שם ורק השמיע מחאה די מינורית כשאבא ממש יצא מהגן. זהו. מקווים לטוב.