הסתגלות לכיתה א׳ וצהרון

danakama10

New member
לדעתי

תלכו אתם לפסיכולוג ילדים, אחד עם המלצות, לא מספר הטלפונים, ותתייעצו איתו. אולי הוא יציע להיפגש עם הילדה, אולי הצעות אחרות, אולי יגיד שלא צריך כלום.
 

סביון1

New member
קצת תשובות - בלי לקרוא תגובות של אחרים, אולי אני חוזרת

אם היא לא אוהבת לכתוב, אז יתכן שאחיזת העפרון שלה לא תקינה וזה גורם לה להתאמץ יותר מידי בכתיבה. מציעה לך לבדוק.
&nbsp
תופעת האיבודים מאד שכיחה. בראשית כיתה א' קשה להתמודד עם זה. יש להם יותר מידי התמודדויות על הראש. תקני ציוד זול. אני הודעתי לבן שלי בכיתה ב' או ג' שיש לו מלאי של ציוד שאמור להספיק לו לכל השנה (היה שם ציוד ליותר משנתיים), ושהוא צריך להסתפק בזה ואם זה לא יספיק אז יאלץ לקנות מדמי הכיס שלו. ככה הפסיק לאבד. אבל לא בכיתה א'. בטח שלא כל כך מוקדם. חכי עם זה.
&nbsp
לגבי הנשיכה - קודם כל, ממליצה לך בחום, כאמא לילד שהיה חוזר הביתה כל שני וחמישי עם איזה "סיפור" מבית הספר (על מריבה, הפרעה, התחצפות ושאר מטעמים) - תשתדלו מאד לא לכעוס עליו בגלל ארועים שקורים בבית הספר. אפשר לדבר, להטיף מוסר מידי פעם, לנסות לנתח את מה שקרה, אבל לא לכעוס, כי אז תזכו לשמוע מה קרה בבית הספר רק מהמורה או מהורים אחרים. הילדה לא תשתף אתכם. קל וחומר אם תענישו אותה. בכלל, אני תמיד גרסתי, שעל ארועים שקורים בבית הספר, בית הספר אחראי. לכן אם צריך להעניש, שהמורה תעניש ולא את. אני גם מאד לא אהבתי את זה שסיפרת שילד חיטט לה בתיק. זה לא מצדיק נשיכה אבל מה פתאום מחטטים לה בתיק? בקיצור, בתגובה לארוע כזה הייתי משוחחת עם הילדה ברוגע, מנסה להבין מה בדיוק קרה שם, להבין איך זה קרה ומה לעשות בפעם הבאה שיקרה מצב דומה. בנוסף, הייתי מדברת/מתכתבת עם המורה, מיידעת אותה על כך ששוחחת עם הבת שלך, ומאידך מבקשת לדעת מה בדיוק היא עושה כדי למנוע חיטוט בתיקים. אני דוקא יכולה להבין את הבת שלך - בא ילד, מחטט לה בתיק נגד רצונה, אולי הוא חזק ממנה ואין לה דרך אחרת להתנגד מלבד נשיכה. בראשית כיתה א' הילדים לפעמים מרגישים מאד מאוימים. כבר אין גננת שמשגיחה בהפסקות, יש מורה תורנית אחת על המון ילדים. החצר גדולה ואיש הישר בעיניו יעשה. והזמן הכי גרוע, מנסיוני, הוא הדקות האלה שבין ההפסקה לשיעור. כשהם נכנסים לכיתה, המורה עדיין לא הגיעה ואז אין אפילו מורה תורנית שתשגיח עליהם. מצד שני הם צפופים כולם יחד, ואין לאן לחמוק. ואז קורים הכי הרבה חיכוכים ובעיות.
&nbsp
אני חושבת שאם תפנו אליה בגישה שמראש מבינים אותה ומגלים אמפתיה אליה ולא כועסים עליה, אז לאט לאט היא תפתח ותפסיק לסובב את הראש כשקורה משהו לא נעים.
&nbsp
אני הייתי מנסה להשאיר עוד קצת בצהרון באמת בגלל שזה משמעותי מבחינה חברתית. אלא אם כן את מעבירה לצהרון פרטי שגם בו יש ילדים מהכיתה.
&nbsp
&nbsp
 
נשמע שמאד קשה לה


זה באמת לא פשוט להיכנס למסגרת בית הספר (״כל הזמן להוציא ולהכניס ספרים״. אצלנו יש חטיבה צעירה. ואמרו לנו שזה בדיוק אחד הדברים שעובדים עליהם - להתאמן להוציא דברים מהתיק. אז חשבתי שזה מגוחך, עכשו אני מבינה שזה כנראה משהו שצריך ללמוד ולהתרגל). גם להיכנס למסגרת חברתית חדשה. ואני משערת שבצהרון זה לא אותם ילדים מהכיתה - אז זה עוד מסגרת חדשה.

ובנוסף לכל - היא ילדה שקשה לה להתמודד, היא נאטמת.

אני הייתי מתעלמת מכל בעיות המשמעת (חוץ כמובן מפגיעה באחרים). תיקנו לה שלושת אלפים בקבוקי מים, אם צריך. וכמו שאמרו - ציוד בית ספר הכי זול שיש. מתוך ידיעה שהרוב ייעלם. אל תתעסקו בלברר ״מה קרה״ ו״איך זה יכול להיות״ ו״נמאס לי כבר״. שיהיה בבית סטוק של מקס סטוק.

לילדה יש מספיק לחץ, היא לא צריכה גם את הלחץ מהבית של מה קרה למחק...

אצלנו נעלם קלמר. נמצא אחרי כמה שעות (איזה ילד מהצהרון מצא והביא למזכירות) ריק. זה ממש מרגיז שילדים גונבים מתוך קלמר, אבל זו לא אשמת הילדה.
 
משהו עובר עליה

וזה לא משהו טוב
היא חייבת איזור אחד של תמיכה
עם כל הקושי
וזה לא בית ספר ולא צהרון
כלומר- הבית צריך להיות לה כעוגן

עכשיו תחשבי במה הכי דחוף לטפל
ותתחילי בעיה בעיה
אם את צריכה עזרה חפשי אותה
בדמות יועצת בית ספר או פסכולוגית בית הספר

ותגידי לבעלך שהגישה שלו מתאימה אולי לילדות שלו
מעולמנו היא מזמן חלפה
 

Ani15

New member
אני שומעת צעקות

של "הצילו" ו"קשה לי". תעזרו לה, אני לא יודעת מה רע לה, אבל רע לה, לגמרי. סביר להניח שזה ההסתגלות לכתה א, ולא "בעיות התנהגות שצריך להתמודד איתן". בעלך משום מה לגמרי לא מבין את זה (שיסלח לי, הוא ממש לא בכיוון, אם יש משמעות כלשהי באיבוד הציוד זה "משיכת תשומת לב לקשיים שלי" ולא "אני מבזבזת את הכסף שלכם בכוונה"), אבל את כן, אז תעזרי לה. דברי עם המחנכת, אם היא מנוסה, אולי גם עם היועצת. בקשי מהן לדבר עם הילדה ולשאול אותה איך לעזור לה - אולי להן היא תענה? אולי היא צריכה לעבור כיתה, ולהיות עם חברות שלה? אולי לבטל את הצהרון לגמרי ולחזור הביתה (או למטפלת עם תשומת לב אישית או סבתא או משהו כזה)? אולי תשומת לב אחת-על-אחת? אבל היא צריכה משהו, ורק אתם (המבוגרים) יכולים למצוא מה זה ולתת לה את זה.
 

yaelal1

New member
ניסיון טרי עם ילדת כיתה א

קודם כל, תקחי נשימה. רק התחילה השנה והכל יהיה בסדר.
&nbsp
יש לי ניסיון עם ילדת כיתה א (עכשיו ביתי בכיתה ב) שהדרך לא היתה חלקה. זה לא אומר שעשיתם טעות שלא השארתם אותה עוד שנה בגן כי יש ילדים שלוקח להם זמן להתרגל לבית הספר וזה לאו דווקא תלוי בגיל.
&nbsp
אז מה חשוב? הכי חשוב שיהיה לה טוב בכיתה וזה אומר שהיא צריכה להכיר חברים וחברות. בתקופה הזאת בשנה שעברה כמעט כל יום אפשרי הזמנתי חבר/חברה אחר הצהריים. זה בד"כ אמר שאספתי אותם כבר מהצהרון לשעתיים של משחק עד שבאו לקחת אותם. המפגש הזה 1-1 עזר לה להכיר את הילדים ולהרגיש יותר "בבית" בכיתה.
&nbsp
לגבי שיעורי בית - זה מאוד אישי אבל אני הייתי לגמרי בסדר עם זה שלא עושים שיעורי בית כל יום. זה היה נראה לי הזוי לחזור מהצהרון ובשעתיים שלפני השינה לעבוד על שיעורי בית. אז יום בשבוע הוקדש לשיעורי בית וזהו. בגיל הזה (לדעתי) עוד לא מפתחים פערים. והלחץ בא מהבית. רק לסבר את האוזן שהיום (בכיתה ב) היא עושה שיעורים באופן קונסיסטנטי בצהרון.
&nbsp
לגבי הנשיכה. לדעתי, אל תעשו מזה ביג דיל. דיברתם איתה, הסברתם לה, זהו, עכשיו לשחרר.
&nbsp
לגבי הצהרון זה בעיקר שאלה לוגיסטית שלכם אם זה אפשרי עבורכם להעביר לצהרון אחר. אם זה מאוד קשה אז הייתי מדברת איתה שוב ומנסה להבין עד כמה קשה לה בצהרון.
&nbsp
אני בטוחה שעוד שבועיים כשכבר תכנס לשיגרה של לימודים יהיה לה קל יותר והכל ישתפר (הכוונה לתחושה לא ללימודים - זה יבוא עם הזמן). ועוד משהו - לנו היה יותר חשוב עניין הקריאה משיעורי הבית. אני יכולה להמליץ על הסדרה של ספרי המכשפות "פיתה", "זזה לא זזה" וכו'. זה קומיקס נחמד כזה לילדים בראשית הקריאה וזה מה שעזר לביתי להכנס לזה.
 
למעלה