הסתגלות לגן

הסתגלות לגן

חייבת לשמוע איך עבר עליכם. בני בן 1.8. איתי אוטוטו 6 חודשים התחלתי הסתגלות לפני 3 שבועות. מאוד מאוד בהדרגה. בסהכ הולך בשמחה. עיקר התגובות היו בבית. המון כעס כלפי, שינויים בשינה וכד' היום פעם ראשונה השארתי לשינה במעון. הוא לא הצליח להרדם, בנוסף התחיל להשלשל. יכול להיות שהכל רגשי. קראו לי לקחת אותו. עוד לפני שנכנסתי לאוטו הוא נרדם. לא יכולה לתאר עם איזה כאב לב מסתובבת ("איך עושה לו את זה......"). יודעת שאין ברירה, עוד 10 ימים חוזרת לעבודה. חוצמזה, זו מציאות החיים. רוצה לדעת שלא רק אני עברתי את זה. אולי רעיונות איך להקל עליו. תודה
 

אבי351

New member
אט אט הוא יתרגל לשינוי ויראה כמה

כייף בגן החדש.גם לי היו המון רגשות אשם עם זה אבל אין לנו ברירה ואנו חייבים לחזור לעבודה כדי להתפרנס.ושלשול שהיה לו כמובן שזו יכולה להיות תגובה לשינוי ויכול גם חום להופיע לו.בסוף הכל יסתדר אל תדאגי
 

א מ מ א

New member
ילדים רבים חווים קושי להסתגל לגן

כל תחילת שנה אני רואה ילדים בוכיים, צמודים לאימותיהם/אבותיהם בבהלה מסרבים להיפרד. כל ילד מבטא את הקושי באופן אחר - יש ילדים שמפסיקים לאכול, יש ילדים שיש להם רגרסיה בגמילה, ואחרים מתחילים להכות. הקושי הוא לגיטימי, הילדים מושארים אצל אנשים זרים, בסביבה לא מוכרת. עד שהם לומדים להכיר את הצוות ולתת בו אמון, לוקח זמן. כמה ילדים בגן של בנך? אילו גילאים? מה מספר המטפלות? האם יודעים בגן על האימוץ והקשיים של הילד? לילדים שאומצו יש לעתים איחור בהתפתחות - שפה ותקשורת, מוטוריקה גסה ועדינה, רגשי וגם חברתי. כדאי לשתף את הצוות בקשיים. מניסיון חשוב לשים את הילד במסגרת קטנה במידת האפשר. בגיל שנה וחצי הכנסנו את בני למשפחתון של 4 ילדים - הילד פרח. בגיל שנתיים וחצי עבר לגן של 30 ילדים - הייתה לו הסתגלות לא פשוטה, והעברנו לגן קטן יותר. עד היום שהילד כמעט בן 4 - יש לי צביטה בלב שאני שולחת אותו לגן כל יום למשך 8-9 שעות. זה בטח ימשיך גם שהילד יהיה בצבא
 

fatfat

New member
מסכימה עם אממא

כל ילד מסתגל באופן ובקצב אחר. אם אחרי שאת הולכת הוא נרגע ורוב היום הוא במצב רוח טוב ומשחק יפה (גם אם רק בחברת עצמו) אין מקום לדאגה. זה זמני וזה יחלוף. מעבר לשיתוף הצוות ולכך שקבוצה קטנה יכולה להקל מאוד בהסתגלות עוד דברים שיכולים לעזור: להביא לילד חפץ או שניים אהובים מהבית שיוכל היצמד אליהם עד שיחוש מספיק בטוח בגן. באופן דומה הייתי מאפשרת לו לפחות בהתחלה להירדם עם משהו מוכר. למשל אם אוהב את העגלה שלו בהתחלה להרדים אותו בעגלה גם אם יש צורך בנענוע שלה. בן של חברתי ולא מאומץ בילה ימים שלמים בעגלה במשך שלושה שבועות ורק אז החל לצאת ממנה בהדרגה. אם מתקשה להירדם בעגלה הייתי מביאה לו את השמיכה/כרית שלו ממיטתו. אני יודעת שבגיל שהילדים עוד ישנים בגן ההורים מתבקשים להביא לילד סדין ושמיכה, אבל אלה לא הכלי מיטה שלו מהבית עם הריח המיוחד אליו רגיל. אם יש דרך מיוחדת בה רגיל להירדם בבית (על הידיים, עם שיר/ליטוף/בקבוק וכו') הייתי מספרת על כך לצוות ומבקשת מהם לאפשר לו זאת גם בגן. הייתי גם מבקשת מהמטפלות שעד שיסתגל תהיה רק דמות אחת קבועה שמטפלת בו פיזית (מחליפה, מאכילה, משכיבה לישון).
 


גם יונתן שלי פרח בחממות הקטנות כשעבר לעירוני, השנה, כשהוא בן 4.5 לקח לו זמן הסתגלות של שלושה חודשים (!!) שלושה חודשים שלמים של חוסר רצון לקום מהמיטה, של סנקציות בבוקר, של הצמדות לרגל בכניסה, של התקפות זעם כשיצא מפתח הגן, ניחמתי את עצמי שבטח זה רק "לכבודי" אלא שאז קיבלנו תמונות למייל שהגננת צילמה ובכולן הבן שלי היה עם עיניים כבויות מושך בחולצה
לשמחתי הסייעת היא קרובת משפחה רחוקה, כך שיכולתי להסיר דאגה מהתעללות או חוסר התיחסות. אני כל כך בעד המשפחתונים הקטנים, ולמשוך בהם כמה שרק אפשר, רק בהם ישנה באמת האפשרות לתת תשומת לב פרטנית, וזו המסגרת, לדעתי כמובן, הכי טובה למי שנמצא באופן כללי בהסתגלות לחייו החדשים אגב, כשידעתי והרגשתי שטוב לבן שלי בגן, שהוא מטופל בידיים טובות ורגישות, לא היתה שום צביטה בלב
 

משתפרת

New member
קודם כל- את רגשי האשם תשאירי בצד.

החיים מורכבים מבחירות. את חייבת לעבוד כדי להתפרנס ולפרנס. הבחירה שעשית היא להכניס אותו לגן מתאים כדי שיתפתח תוך כדי שהוא מטופל היטב בשעות בהן אינך נמצאת. אני מאמינה ששקלת היטב ובחרת את הפתרון הטוב ביותר עבורכם, אז רגשי אשם- לפח! הבן, שהיה מורגל לחיים בקבוצה וליחס אישי מוגבל קיבל אותך והוא מסתגל למצב של אחד על אחד, לתשומת לב מרובה וליחס אישי חם ואוהב. כעת הוא עובר שינוי נוסף, הסתגלות לגן. ככל שיהיה הגן טוב, ככל שיהיה מעניין ומאתגר, עדיין מדובר בשינוי. אין ספק שהילד נלחץ. לא שנהיה לו רע, אבל השינוי מן הטוב הזה שהוא חווה מבלבל, ואין לו מושג לאן השינוי הזה יוביל בעתיד. הסתגלות דורשת זמן. מה עושים בינתיים? דיאנה שניהלה בעבר את הפורום סיפרה שכל שינוי בשגרת החיים עבר על הבת כאילו בקלות: היא הסתגלה בלי בעיות לגן ולצהרון. אבל בבית הורגש השינוי, שלא לדבר על השינה שהפכה לבעייתית ביותר. הפתרון שלה היה להניח את כל העקרונות החינוכיים בצד ולהצמד אל הילדה.לדחות את כל המטלות הביתיות היומיומיות לאחרי שהילדה נרדמת ולחבק. שעות של על הידיים, של חיבוקים, של הצמדות פיזית עד שהמשבר חלף. לא יודעת אם זה יעבוד גם על הבן שלך (לא כל אחד משתגע על הצמדות ממושכת), אבל אפשר לנסות.
 
לשים לב...

למרות כל העיצות והחיזוקים שנכתבו פה הייתי עושה ביקורי פתע בגן, אפילו מגיעה בשעות שהורים כבר אינם ומקשיבה להתנהלות בגן אני יודעת שזה נשמע חרדתי, אני יודעת שזה נשמע על גבול ה"אמא המשוגעת" אבל כשטוב לילד בגן, אז טוב לו, כן יש הסתגלות ויש שינוי, אבל איכשהו עם תחילת שעת המשחק ועם יחס טוב ההסתגלות לא אמורה להיות ארוכה ולפעמים זו הזעקה שהילד לא יכול לבטא ולספר לנו על הדברים שקורים לאחר שאחרון ההורים השאיר את ילדו שם והדלתות נסגרו ללא שום ביקורת חיצונית. מניסיון של ארבעה גנים- כשטוב לילד מרגישים כבר בהתחלה, למרות ההצמדות לרגלנו, למרות הבכי בכניסה, מרגישים שטוב לילד. כשלא היה לו טוב- ניסיתי לשכנע את עצמי שזה בגלל ההסתגלות ובגלל המעבר ובגלל ובגלל ובגלל ובדיוק יום אחרי שהוצאתי אותו מהרע אל הטוב עזבתי אותו בגן חדש תוך חצי שעה ואספתי אחרי שעתיים ילד מחוייך ושמח. זה לא חייב להיות המקרה אצלכם אבל חשוב לי להאיר את המצב שכולנו לא רוצים לחשוב ואפילו נמנעים מלהזכיר אותו
 
למעלה