שוב אני?
שבעה חטאים הוא 'סרט אפל' (film noir) מודרני שבכוונה מגרה לצופים את החשיבה ובו זמנית משאיר אותם יושבים במתח על הכיסא עם עיניים חצי עצומות בשל הסצנות המאוד מאוד מטרידות שבו. זהו סרט אפל במובן זה שכך עיצבו את התאורה - כל הזמן לילה או ערב או בתוך בתים אפלוליים, או גשם... עד לסצנה האחרונה שלא אפרט כדי לא לקלקל למי שלא ראה אבל מתעתד לראות. בגדול, זהו סרט שמנסה להגיד משהו על האנושות: אין אדם שלא חוטא... ולפני שנגיד 'כאילו, דא!' חשוב לזכור שמדובר בשבעת החטאים המוזכרים בנצרות ואלו הם: gluttony - גרגרנות, greed - תאוות בצע או חמדנות, sloth - עצלנות, pride - גאווה, lust - תאווה, envy - קנאה. העלילה בסרט היא בעצם מרדף מוחות נגד הזמן בין שני בלשי משטרה (בראד פיט ומורגן פרימן) לרוצח סדרתי חכם במיוחד ומגעיל לא פחות (קוין ספייסי). הרוצח בוחר קרבן שלדעתו מגלם באורח חייו מעין אבטיפוס של אחד החטאים, ורוצח אותו באופן מסויים... גם כאן לא אפרט יותר מידי. יש בסרט הרבה סימבוליזם ושימוש לגמרי לא אקראי בשמות האנשים - גם של הנרצחים וגם של John Doe שרוצח. לקוין ספייסי יש בסך הכל איזה 20 דקות הופעה בכל הסרט - 20 דקות מצמררות של משחק מדהים. בראד פיט היה ככה ככה, מורגן פרימן היה מצויין. הצלע הנשית גולמה ע"י גווינת פלטרו - שלדעתי לא נתנו לה מספיק הזדמנות בעלילה לפתח איזה עומק פסיכולוגי - וחבל. סרט לבעלי עצבים חזקים ולאוהבי הג'אנר. אני אהבתי.