עכשיו באים?
אחרי שנים ארוכות של היעדרות מהתודעה הצרכנית הציבורית, ראוי היה ליכין, להתייחס לקמפיין של עצמם בכפפות משי אסטרטגיות. עבור רוב הציבור יכין מייצגת קופסת שימורים ישנה מפח, שמוכרת בעיקר חומרי גלם תרכיזיים לבישול. מכאן ועד לעגבניה המזמרת, יש כל כך הרבה שלבים בדרך שלא נראה לי שנתנו עליהם מספיק את הדעת. לדוגמא, אולי כדאי היה לבנות מותג צעיר ורענן נפרד מיכין? ולהפך, אולי כדאי להדגיש את הורסטיליות של יכין? חידוש טכנולגי (באריזה)? טעם ייחודי? מתחרים? משהו... וכשאין מיצוב ברור, גם הסרטים לא יודעים בדיוק במה להיתפס. אז עושים איזה משהו לא יותר מחמוד וכאילו אקטואלי, שבעצם לא אומר כלום לצרכן. יש עוד כמה דברים קטנים כמו האודישן עצמו, שמראה מראש על עמדת נחיתות וניסיון לרצות, ה"הערות" הלא תורמות למוצר של הבוחנים (חוץ מ"היא נורא טבעית" אולי), האריזה הדו כיוונית של הרביעייה שעושה נקע בצוואר, וכו'. אבל הכי מעצבן (ואני יודע שזה לא באשמתכם אבל אולי תצליחו להשפיע...) הוא השם "פריכוז". לי זה מזכיר משהו בין עכוז למחנה ריכוז. הגיע זמן להחליף, לא?