הספר השביעי../images/Emo58.gif
אז, סיימתי לקרוא את הספר אתמול עד השעות המאוחרות של הלילה.. מה עושים? שוב פעם ההרגשה המעצבנת הזאת אחרי שמסיימים ספר, רק שבמקרה הזה, היא עוד יותר גדולה... היה נדמה לי שהיו לי כל כך הרבה שאלות והתרשמויות לכתוב, עד שכבר שכחתי כמעט את כולם, אז בינתיים נסכם קצת ממה שאני זוכר: אז בסופו של דבר, מסתבר שהרבה מהתאוריות הפופלריות שהועלו פה ושקראתי כל כל הרבה, התבררו כספוילרים כשהן התגשמו בספר: 1- אז הארי *כן* היה הורקרוקס שביעי, אפילו אם בטעות, ולמרות שכל התאוריות שהועלו בנושא הזה נשמעו לי מופרכות. 2- רולינג כצפוי הופכת ליותר ויותר אכזרית עם בחירת הקורבנות שלה: עוד מההתחלה- מודי עין הזעם והדוויג, דובי האמיץ והמסכן, ועד ללופין וטונקס, ולמוות, הכי עצוב וכואב בכל הספרים לדעתי, של פרד וויזלי. 3- רולינג שוב פעם מצליחה להפתיע ולהפציץ בעלילת עזר מקורית (אני מדבר על סיפור ה Deathly Hallows) ולמרות שזה די ילדותי לפעמים, וחלק מההסברים נראים קצת קלושים ומאולצים, זה עדין הכרחי ומעניין. הרי בסופו של דבר היא הייתה חייבת להמציא משהו שיגרום לתבוסה של הקוסם הכי חזק בהיסטוריה על ידי ילד בן 17. בסופו של דבר, בנאום המפתיע של הקרב האחרון, הארי מתגלה כבעליו האמיתי והראוי של "השרביט כל יכול" לאחר שלקח בכוח את השרביט ממאלפוי שלקח בכוח מדמבלדור שלקח בכוח מגרינדלוולד שלקח בכוח מאיגנוטוס, בעליו הראשונים של השרביט, שלקח לי שנה להבין מה רוצים מהחיים שלי בקטע הזה, אבל הבנתי אחרי הכל.
למרות שהשרביט נמצא בידיו של וולדמורט, הוא יציית רק לבעליו הנוכחים האמיתי, שהוא כמו שהתברר, הארי. לבסוף, הקללה ההורגת שיוצאת משרביטו של וולדמורט פוגעת בוולדמורט עצמו אחרי שהשרביט שלו מועף באוויר על ידי הקללה המנטרלת של הארי. הבנתי די נכון, לא? 4- דמויות משנה הופכות לבולטות ועוברות שינוי: נוויל ההססן והמפוחד מהספרים הקודמים (שגם בקשר אליו חלק מהתאוריות שקראתי צדקו כשטענו שהוא יקבל תפקיד חשוב בספר) מתגלה כמנהיג אמיץ לא פחות מהארי פוטר, כשהוא הוא מתמרד בחוצפה מול וולדמורט עצמו, והורג את נגיני הנחשה עם החרב של גריפנדור, ובכך משמיד את ההורקרוקס האחרון של וולדמורט. קריצ'ר הופך מגמדון הבית הממורמר והבוגדני של הארי, לגמדון נאמן וטוב ואפילו די חמוד (נו בהתנהגות....). 5- האהבה בין רון להרמיוני תופסת תאוצה בספר כשרון סוף סוף מצליח לפענח את הרגשות שלו עצמו ומתחיל לפעול בהתאם עם הרמיוני (מישהו כבר ספר כמה פעמים הוא מנחם אותה ומניח עליה ידיים?) ובסופו של דבר היא זאת שמתנפלת עליו בנשיקה בפה כשהוא מרחם על גמדוני הבית ונרתם לעזרתם. 6- ולבסוף, האיש שהכי עניין אותי - סנייפ, בדיוק כמו שהאמנתי, התגלה כנאמן לדמבלדור וכאיש טוב אחרי הכל, ואפילו התאוריות שהועלו כאן לגבי האהבה שלו ללילי פוטר קלעו נכון. זה פשוט לא נראה לי הגיוני שהוא בוגד, אחרי כל הרמיזות בספר השישי. אה, וגם הציטוט/דיאלוג שהצליח לרגש אותי הכי הרבה לאורך כל הקריאה בספר נזקף לטובתו, בפרק אולי הכי מעניין ומרגש בספר - "סיפורו של הנסיך". רק עצם העובדה שהדמות הקרירה, המסתורית והמופנמת של סנייפ מגלה צד שונה לגמרי שלה, אותה אהבה ללילי פוטר, רק בשביל זה היה שווה לקרוא את הספר. ואם לסכם, אז בשני משפטים שגרמו לי לצמרמורת: After all this time?" "Always," said Snape
אז, סיימתי לקרוא את הספר אתמול עד השעות המאוחרות של הלילה.. מה עושים? שוב פעם ההרגשה המעצבנת הזאת אחרי שמסיימים ספר, רק שבמקרה הזה, היא עוד יותר גדולה... היה נדמה לי שהיו לי כל כך הרבה שאלות והתרשמויות לכתוב, עד שכבר שכחתי כמעט את כולם, אז בינתיים נסכם קצת ממה שאני זוכר: אז בסופו של דבר, מסתבר שהרבה מהתאוריות הפופלריות שהועלו פה ושקראתי כל כל הרבה, התבררו כספוילרים כשהן התגשמו בספר: 1- אז הארי *כן* היה הורקרוקס שביעי, אפילו אם בטעות, ולמרות שכל התאוריות שהועלו בנושא הזה נשמעו לי מופרכות. 2- רולינג כצפוי הופכת ליותר ויותר אכזרית עם בחירת הקורבנות שלה: עוד מההתחלה- מודי עין הזעם והדוויג, דובי האמיץ והמסכן, ועד ללופין וטונקס, ולמוות, הכי עצוב וכואב בכל הספרים לדעתי, של פרד וויזלי. 3- רולינג שוב פעם מצליחה להפתיע ולהפציץ בעלילת עזר מקורית (אני מדבר על סיפור ה Deathly Hallows) ולמרות שזה די ילדותי לפעמים, וחלק מההסברים נראים קצת קלושים ומאולצים, זה עדין הכרחי ומעניין. הרי בסופו של דבר היא הייתה חייבת להמציא משהו שיגרום לתבוסה של הקוסם הכי חזק בהיסטוריה על ידי ילד בן 17. בסופו של דבר, בנאום המפתיע של הקרב האחרון, הארי מתגלה כבעליו האמיתי והראוי של "השרביט כל יכול" לאחר שלקח בכוח את השרביט ממאלפוי שלקח בכוח מדמבלדור שלקח בכוח מגרינדלוולד שלקח בכוח מאיגנוטוס, בעליו הראשונים של השרביט, שלקח לי שנה להבין מה רוצים מהחיים שלי בקטע הזה, אבל הבנתי אחרי הכל.
