יפה שאתה זוכר. אני כבר שכחתי...
לפרט ?... אממ... היה עוזר אם היה לי כאן הספר מול העיניים. בוא ניקח כמה סצינות בעייתיות במיוחד (בעיני, כמובן) שאני זוכר. * סדאם, טילים, ת"א. נו באמת. מה אנחנו, בנות-יענה ? אם נעשה כמו ילדים קטנים, ונכסה את העיניים ונגיד "אתם לא רואים אותי" - נהיה מוגנים מטרוריסטים ?... הבריחה (ראה סעיף הבא) נראית לי כאן קצת אינפנטילית. * סיני. זה אחד הקטעים שאני זוכר פחות. אבל באופן כללי רעיון הבריחה על צורותיו השונות (בין אם גיאוגרפית - סיני; או הכרתית - עישון סמים) נראה לי מסר מאוד לא בוגר. השימוש בסמים חוזר פעמים נוספות בספר. כאילו שמגיעים לתחילת המסלול לפתירת כל בעיה ע"י גילגול ג´וינט. סמים, כמובן, הם נושא מסובך ונפרד. אבל בסופו של דבר ההתייחסות אליו בספר היא השטחית ביותר, ברמה של "קח משהו ותשתחרר" = השיחרור מותנה במשהו חיצוני לנו. אמנם הספר לכאורה עוסק בשחרור רוחני, אבל הוא תולה אותו ב"עזרים" פיסיים לחלוטין. * ההתרחשות על החוף (המלכה ושני הבחורים שמתחילים איתה). האירוע הזה הוא שיר הלל לתחמנות הישראלית, ל"עבודה בעיניים". אנחנו נוטים להצדיק את המלכה לראות בה מי שהייתה עשויה להיות קורבן. אבל למעשה, היא ניצלה את המצב להפקת רווח אישי. והרווח הזה היה "על חשבון" שני החבר´ה (הם קבעו להפגש - ובעצם, היא
שיקרה להם). * הציד (של העופות) כל סצינת הציד (ובכלל, כל מה שקשור באכילת בשר בספר - כולל ה"סטייק בלי ידית...") עוסקת בעצם, רק בהנאה החושית של האדם מהבשר. אין בה שום רמז למה שעובר על החיה, ושום צידוק מוסרי למעשה. כלומר, שום חדש. * באותה סצינה - במקביל - מה שקרה ("שוקולד"...) בין המספר למלכה. או.קיי, אנחנו לא יודעים מה קרה בינהם. אנחנו גם לא יודעים מה קרה בינה לבין ההוא שמוזכר בהקשר "שוקולד" בפעם הראשונה. אבל יש כאן קוד כלשהו. מצורת ההתייחסות של המספר לעניין, נראה שמדובר בטאבו. זאת בוודאי פרשנות שלי, אבל נראה לי שלמרות שהמלך מדבר על מערכת יחסים פתוחה בין בני הזוג המלכותי, נראה לי שבסוף סצינת הציד המלך מביע הסתייגות מסויימת מיחסי מספר-מלכה. הרמז הדק של המחבר לקורא (ואני חוזר: זאת פרשנות שלי) הוא שהמלך לא יודע שהטאבו נפרץ (=המלך לא אמור להיות מרוצה). * ועוד...
פגשתי את גבי ניצן ושאלתי אותו לגבי הדברים הללו. אבל את תגובתו אביא בהמשך, נשמע קודם את תגובתך\כם.