אביב וסתיו
New member
הספרן (סיפור)
והנה בספריית כפר הנוער דירושלים הייתה ספריה עלובה למראה מבחוץ (צריף מדלדל) אך עשירה מבפנים, זו הייתה ספריה שפעלה במקום עוד משנת 48.ריח ישן של ספרי הבאי ויהדות נדף משם. זו הייתה שמורת טבע מתחילת המאה העשרים. היו שם ספרים מספרים שונים אחרי שעברו צנזורה על ידי הספרן בן השישים. כיוון שהיה מדובר בכפר נוער לתלמידים המהלכים בדרכי ישראל סבא ולא בדרכי האמורי והפריזי. על כן תרומות של ספרים שכבו בערימות הולכות ומתגבהות ומאביקות בצד שמאלו של שולחנו של הספרן המזוקן שעבר את גיל השבעים הלא הוא כלב בן פנחס ,אנדרטה היסטורית מהלכת שעבדה במקום למן היווסדו. הוא ספרן בעל שיעור ושיער קוצים מקורזל אשר נקרא גם "קיפי".אם כן הם שכבו ונערמו בצד שמאלו כפי שנאמר "שמאלו תחת ראשו וימינו תחבקני" אבל בעצם ימינו לא הייתה למען תחבקו כי היא נפטרה לפני שנים והותירה אותו אלמן. והנה אותו בן פנחס פילאי היה מעביר שיעורי הדרכה לספריה והיה מכיר את שיטת דיואי הממוספרת וההזויה כהזות חלום בעת יקוץ צבי ביערו.. הוא אף זכה להכיר את אותו משיגנער אמריקנר עוד בחייו. והיה אם שמע צעקה או בת קול מאחד התלמידים היה מרים הוא את קולו עד כי נזדעזעו אמות הסיפים של הצריף הדל. וספרים נשרו כעלי שלכת מהמדפים. זר כי היה תורם ספר, היה יכול לחכות שנה או שנתיים עד שיראה את ספרו מתנוסס ברמה בספרי הספריה מכיוון שכלב היה קודם כל קורא את הספר (בשעותיו הפנויות –אם היו כאלה) ואחר כך מעביר את הספר לקריאה לאישורו של ההוא מאן דאמר הרי הוא רבי משה בואנו הידוע בשערים. והיה אם לא היה הספר מוצא חן בעיני "ועדת הקבלה" הנ"ל הרי שהיה נמכר לחנות הספרים הישנה בבניין כלל ובכספי התרומות היו קונים מנוי לעיתון הנוער "הצבי ישראל" שנבדק במדוקדק על ידי בואנו ובר מנחם ונבחר בקפידה למען ילמדו התלמידים מסיפורי הצדיקים דפולניה וליטא וממדרשי חכמים ואמונתם התמימה. אבל תלמידי כפר הנוער שבאו מבתי ישראל השונים לא אבו בספרים העתיקים והארכאים אלא חשקו בעיתונים כמו "מעריב לנוער" ודומיו שהילכו על הקו הדק שבין חינוך למודרנה ובין מרד נעורים לציות להורים. והנה איתרע היום, ואיזו שעה בודדת לאחר הרצאתו הנלבבת של הרב זיכרמאייר. הגיע מרקי ועמו חמישה תלמידים סוררים ומסוהררים ובידיהם גליונות של מעריב לנוער רחמנא ליצלן והם מצחקים להם ומתגנבים לאיזו פינה נסתרת בספריה ומקראין ומחציפין ומגיעים לאותו מדור משוקץ הקרוי "על בנים ועל בנות" וממלאים את כרסם במיני ידיעות של דרך גבר בעלמה ודרכי בנות כנען וסבא וחווילה ושבא וכוש ובנות מדיין והם ישבו וקראו באותם עיתונים צבעוניים כמו שנאמר: 'וישב ישראל בשטים ויחל העם לנהות אל בנות מואב'" בעיקרון הישיבה בשיטים ובספריה היא פסטורליה. עם ישראל נמצא ממש על יד הבית. הם יושבים בשיטים. אך אז באה התוצאה הקשה של הנהייה אחר בנות מואב. ואילו כאן ישבו מרקי וחבורתו ועוד אחרי דברי התוחכה החותכים של הרב המבכה את בניו הלא הוא הרב זיכרמאייר והחלו לצחק ולצחק על אודות עלילות גבורה ושלל קרבות. והנה מרקי מקרא על אודות הקומיקס הקרוי "זבנג" והנה החל לחוש משהו רטוב על לחיו. בתחילה חשב שהוא בעצמו נדבק מהרב ובעצמו בכה. אך פסל את האפשרות הזו. לאחר מכן חשב על אפשרות ב' –שאולי מרוב צחוק הוא בכה. אך הוא בחן את עינו ולא מצא בה ולו קמצוץ של דמע. ועל כן הרים את ראשו וראה מעליו את לא אחר מאשר הספרן כלב בן פנחס עומד ובוכה בדמעות שליש. והוא ראה כי הוא בוכה עליו לבד משום שארבעת החברל'ך הספיקו להימלט ולא להזהיר את חברם הטוב שסיפק להם צרכיהם העיתונאיים. "ארבעים שנה אני כאן" בכה כלב "והנה לא ראיתי אף פעם שתלמיד יקרא בעיתון הבל-זבל זה!" והוא ביקש את השם של מרקי וההוא שהיה המום נתן גם נתן את שמו. "עוד מחר אני אלך למחנך שלך ואמסור לו את השם ונראה מה יעשה בך!" אמר כלב בקול יציב יותר. ומרקי צחק בפנים של כלב ואמר שהוא לא יודע מה הוא מפסיד שהוא לא מכניס ת'עיתונים האלה לספריה וכלב נדהם ומיד אחז בידו ומשך אותו החוצה מן הספריה שנאמר: "משכני אחריך נרוצה" –אך בניגוד לפסוק זה שסיפר על משיכה בין שני אהובים, כאן היה משיכה החוצה של חוצפן המפריע לסדר התקין של הספריה. ואחרי שזרק את מרקי מן הספריה, סגר עליו את הדלת ומיד אחריו זרק גם את הגליונות של מעריב לנוער וניער את חולצתו המשובצת. בעודו מיטיב להחביא את הגליונות ולסגת, ראה מולו את הרב זיכרמאייר. והרב נד לו בראשו ומרקי עצמו לא יכל לסבול יותר והחל לבכות בכי תמרורים. כל אותו הלילה לא יכל לישון. הוא אפילו ניסה לקרוא שיר המעלות. אך נשנק מחמת הצער –עתה יזורק ככלב מן הכפר ולא ידע עוד מנוחה. בתום ראש השנה ציפה מרקי להיקרא למשרדו של בואנו ולחטוף על הראש. הוא חרד לנפשו והכין סיפור כיסוי. יען כי מצא גליונות בשירותים ולתומו קרא בהם .והנה הוא אכן באמת הוזמן במערכת הכריזה למשרדו של בואנו. והנה במשרד ישב הרב זיכרמאייר ובואנו כשבואנו מטה את ראשו ימינה ושמאלה כחולה לב. "אתה היית בספריה לפני ראש השנה?"אמר בואנו "אכן" אמר מרקי כשהוא חושש "יצאת בדמעות" התערב זיכרמאייר "כן. הייתי מדוכדך מדברי הרב על ראש השנה" זיכרמאייר התקרב אל מרקי המופתע וליטף ראשו: "כבני אתה. אין לך ממה להתעצב, ראש השנה הוא יום שמחה!" "מדוע הזמנתם אותי?" אמר מרקי "קרידו, אתה האחרון שיצא מן הספריה" אמר בואנו והחל לספר: משמאלו של הספרן הייתה ערימת ספרים שלא מויינה, ערימה גדולה,באותו ערב שיצאת הגיעה הערימה בספריה ונתגבהה לגובה מפחיד של שני מטרים בצד שמאלו של כלב בר מנחם מכיוון שלא יכולתי לקרוא את מכסת חלקי ב"וועדת הקבלה" איתרע המזל ואירעה רעידת אדמה קלילה מאוד ובדיוק כלב היה רכון על ספר דקדוק עתיק והיה אוחז בזכוכית המגדלת על מנת לפענח מילה נרדפת ל"רעידה" והנה ללא כוונה נחת עכבר קטן על ראש הערימה ומחט אפו הקטן משרידי הגבינה שסחב מחדר האוכל ואז בדיוק התמוטטה ערימת הספרים ומאות ספרים מאובקים נחתו על ראשו המסכן של כלב.לרוע המזל במשך כל הלילה לא ראו את כלב בר מנחם אשר שכב חסר הכרה. עד שאב הבית כהן פתח את הספריה, הרגיש בערימת ספרים נושמת ומיד פינה את כלב בר מנחם לבית החולים. עכשיו הוא מאושפז. הוא עיוור באופן זמני" "לא ראיתי אותו במצב הזה. הוא פשוט הוציא אותי מהספרייה" סיפר מרקי את האמת. "רצינו לבקש ממך, אולי תוכל לבקר אותו בבית החולים?" מרקי שקל את התשובה. קצת הצטער על חוצפתו, קצת שמח שניצל מרוע הגזירה ולבסוף אמר: "הנני לעזור"
והנה בספריית כפר הנוער דירושלים הייתה ספריה עלובה למראה מבחוץ (צריף מדלדל) אך עשירה מבפנים, זו הייתה ספריה שפעלה במקום עוד משנת 48.ריח ישן של ספרי הבאי ויהדות נדף משם. זו הייתה שמורת טבע מתחילת המאה העשרים. היו שם ספרים מספרים שונים אחרי שעברו צנזורה על ידי הספרן בן השישים. כיוון שהיה מדובר בכפר נוער לתלמידים המהלכים בדרכי ישראל סבא ולא בדרכי האמורי והפריזי. על כן תרומות של ספרים שכבו בערימות הולכות ומתגבהות ומאביקות בצד שמאלו של שולחנו של הספרן המזוקן שעבר את גיל השבעים הלא הוא כלב בן פנחס ,אנדרטה היסטורית מהלכת שעבדה במקום למן היווסדו. הוא ספרן בעל שיעור ושיער קוצים מקורזל אשר נקרא גם "קיפי".אם כן הם שכבו ונערמו בצד שמאלו כפי שנאמר "שמאלו תחת ראשו וימינו תחבקני" אבל בעצם ימינו לא הייתה למען תחבקו כי היא נפטרה לפני שנים והותירה אותו אלמן. והנה אותו בן פנחס פילאי היה מעביר שיעורי הדרכה לספריה והיה מכיר את שיטת דיואי הממוספרת וההזויה כהזות חלום בעת יקוץ צבי ביערו.. הוא אף זכה להכיר את אותו משיגנער אמריקנר עוד בחייו. והיה אם שמע צעקה או בת קול מאחד התלמידים היה מרים הוא את קולו עד כי נזדעזעו אמות הסיפים של הצריף הדל. וספרים נשרו כעלי שלכת מהמדפים. זר כי היה תורם ספר, היה יכול לחכות שנה או שנתיים עד שיראה את ספרו מתנוסס ברמה בספרי הספריה מכיוון שכלב היה קודם כל קורא את הספר (בשעותיו הפנויות –אם היו כאלה) ואחר כך מעביר את הספר לקריאה לאישורו של ההוא מאן דאמר הרי הוא רבי משה בואנו הידוע בשערים. והיה אם לא היה הספר מוצא חן בעיני "ועדת הקבלה" הנ"ל הרי שהיה נמכר לחנות הספרים הישנה בבניין כלל ובכספי התרומות היו קונים מנוי לעיתון הנוער "הצבי ישראל" שנבדק במדוקדק על ידי בואנו ובר מנחם ונבחר בקפידה למען ילמדו התלמידים מסיפורי הצדיקים דפולניה וליטא וממדרשי חכמים ואמונתם התמימה. אבל תלמידי כפר הנוער שבאו מבתי ישראל השונים לא אבו בספרים העתיקים והארכאים אלא חשקו בעיתונים כמו "מעריב לנוער" ודומיו שהילכו על הקו הדק שבין חינוך למודרנה ובין מרד נעורים לציות להורים. והנה איתרע היום, ואיזו שעה בודדת לאחר הרצאתו הנלבבת של הרב זיכרמאייר. הגיע מרקי ועמו חמישה תלמידים סוררים ומסוהררים ובידיהם גליונות של מעריב לנוער רחמנא ליצלן והם מצחקים להם ומתגנבים לאיזו פינה נסתרת בספריה ומקראין ומחציפין ומגיעים לאותו מדור משוקץ הקרוי "על בנים ועל בנות" וממלאים את כרסם במיני ידיעות של דרך גבר בעלמה ודרכי בנות כנען וסבא וחווילה ושבא וכוש ובנות מדיין והם ישבו וקראו באותם עיתונים צבעוניים כמו שנאמר: 'וישב ישראל בשטים ויחל העם לנהות אל בנות מואב'" בעיקרון הישיבה בשיטים ובספריה היא פסטורליה. עם ישראל נמצא ממש על יד הבית. הם יושבים בשיטים. אך אז באה התוצאה הקשה של הנהייה אחר בנות מואב. ואילו כאן ישבו מרקי וחבורתו ועוד אחרי דברי התוחכה החותכים של הרב המבכה את בניו הלא הוא הרב זיכרמאייר והחלו לצחק ולצחק על אודות עלילות גבורה ושלל קרבות. והנה מרקי מקרא על אודות הקומיקס הקרוי "זבנג" והנה החל לחוש משהו רטוב על לחיו. בתחילה חשב שהוא בעצמו נדבק מהרב ובעצמו בכה. אך פסל את האפשרות הזו. לאחר מכן חשב על אפשרות ב' –שאולי מרוב צחוק הוא בכה. אך הוא בחן את עינו ולא מצא בה ולו קמצוץ של דמע. ועל כן הרים את ראשו וראה מעליו את לא אחר מאשר הספרן כלב בן פנחס עומד ובוכה בדמעות שליש. והוא ראה כי הוא בוכה עליו לבד משום שארבעת החברל'ך הספיקו להימלט ולא להזהיר את חברם הטוב שסיפק להם צרכיהם העיתונאיים. "ארבעים שנה אני כאן" בכה כלב "והנה לא ראיתי אף פעם שתלמיד יקרא בעיתון הבל-זבל זה!" והוא ביקש את השם של מרקי וההוא שהיה המום נתן גם נתן את שמו. "עוד מחר אני אלך למחנך שלך ואמסור לו את השם ונראה מה יעשה בך!" אמר כלב בקול יציב יותר. ומרקי צחק בפנים של כלב ואמר שהוא לא יודע מה הוא מפסיד שהוא לא מכניס ת'עיתונים האלה לספריה וכלב נדהם ומיד אחז בידו ומשך אותו החוצה מן הספריה שנאמר: "משכני אחריך נרוצה" –אך בניגוד לפסוק זה שסיפר על משיכה בין שני אהובים, כאן היה משיכה החוצה של חוצפן המפריע לסדר התקין של הספריה. ואחרי שזרק את מרקי מן הספריה, סגר עליו את הדלת ומיד אחריו זרק גם את הגליונות של מעריב לנוער וניער את חולצתו המשובצת. בעודו מיטיב להחביא את הגליונות ולסגת, ראה מולו את הרב זיכרמאייר. והרב נד לו בראשו ומרקי עצמו לא יכל לסבול יותר והחל לבכות בכי תמרורים. כל אותו הלילה לא יכל לישון. הוא אפילו ניסה לקרוא שיר המעלות. אך נשנק מחמת הצער –עתה יזורק ככלב מן הכפר ולא ידע עוד מנוחה. בתום ראש השנה ציפה מרקי להיקרא למשרדו של בואנו ולחטוף על הראש. הוא חרד לנפשו והכין סיפור כיסוי. יען כי מצא גליונות בשירותים ולתומו קרא בהם .והנה הוא אכן באמת הוזמן במערכת הכריזה למשרדו של בואנו. והנה במשרד ישב הרב זיכרמאייר ובואנו כשבואנו מטה את ראשו ימינה ושמאלה כחולה לב. "אתה היית בספריה לפני ראש השנה?"אמר בואנו "אכן" אמר מרקי כשהוא חושש "יצאת בדמעות" התערב זיכרמאייר "כן. הייתי מדוכדך מדברי הרב על ראש השנה" זיכרמאייר התקרב אל מרקי המופתע וליטף ראשו: "כבני אתה. אין לך ממה להתעצב, ראש השנה הוא יום שמחה!" "מדוע הזמנתם אותי?" אמר מרקי "קרידו, אתה האחרון שיצא מן הספריה" אמר בואנו והחל לספר: משמאלו של הספרן הייתה ערימת ספרים שלא מויינה, ערימה גדולה,באותו ערב שיצאת הגיעה הערימה בספריה ונתגבהה לגובה מפחיד של שני מטרים בצד שמאלו של כלב בר מנחם מכיוון שלא יכולתי לקרוא את מכסת חלקי ב"וועדת הקבלה" איתרע המזל ואירעה רעידת אדמה קלילה מאוד ובדיוק כלב היה רכון על ספר דקדוק עתיק והיה אוחז בזכוכית המגדלת על מנת לפענח מילה נרדפת ל"רעידה" והנה ללא כוונה נחת עכבר קטן על ראש הערימה ומחט אפו הקטן משרידי הגבינה שסחב מחדר האוכל ואז בדיוק התמוטטה ערימת הספרים ומאות ספרים מאובקים נחתו על ראשו המסכן של כלב.לרוע המזל במשך כל הלילה לא ראו את כלב בר מנחם אשר שכב חסר הכרה. עד שאב הבית כהן פתח את הספריה, הרגיש בערימת ספרים נושמת ומיד פינה את כלב בר מנחם לבית החולים. עכשיו הוא מאושפז. הוא עיוור באופן זמני" "לא ראיתי אותו במצב הזה. הוא פשוט הוציא אותי מהספרייה" סיפר מרקי את האמת. "רצינו לבקש ממך, אולי תוכל לבקר אותו בבית החולים?" מרקי שקל את התשובה. קצת הצטער על חוצפתו, קצת שמח שניצל מרוע הגזירה ולבסוף אמר: "הנני לעזור"