הסמים ונפש האדם

[naturegirl2]

הסמים ונפש האדם

שלום! החלטתי לפנות לפה כי אני מרגישה שאני נמשכת למערבולת שעומקה 3 שנים וכל פעם שאני רואה את האור ....המערבולת מושכת אותי אליה ללא התרעה. אני בחורה בת 19 סיימתי את הלימודים. נורמטיבית לכל דבר אבל תמיד הרגשתי שונה מאנשים בני גילי. לפני 3 שנים התחלתי לעשן ...זה לא הפריע לי ללימודים ולחיי היומיום. הכל היה בסדר. פתאום גיליתי שכל הסביבה שלי מעשנים....החברים הוחלפו. סוגים שונים של אנשים הכרתי. לפני הסמים אני זוכרת את עצמי כבנאדם רגיש בצורה יוצאת דופן עד כדי כך שחברתי הטובה היתה כועסת על זה כי זה פגע בעצמי...היתי חסרת בטחון ומופנמת ליד אנשים. כשהתחלתי לעשן ...העישון גרם ללשון שלי להתחדד...בעצם הבטחון היה אצלי אך יצא עם העישון...ופתאום התחלתי לדבר ואנשים אהבו להקשיב ונוהגין להתייעץ ולשפוך את לבם בפניי. ניסיתי להלחם ברגשנות הזו שלי אך לא הצלחתי. הרגשנות מנעה ממני לחשוב בהגיון. פתאום..בלי משים עם משך השימוש בסמים...פתאום אבדתי את טווח הרגש. שכחתי איפה הרגש. נהייתי אגואיסטית במחשבותיי ...תמיד היתי דואגת רק לאחרים ושוכחת את עצמי. מה שקורה עכשיו...אני מרגישה בלבול גדול בין הנפש האמיתית לבין מה שהסמים עשו. אני לא מעשנת כל היום רק בערבים וזה לא צורך בשבילי כי אם בילוי. היו תקופות של חודשיים שלשה שהפסקתי וחזרתי בהדרה. בתקופות האלה עבדתי והלכתי לישון לא עניין אותי לעשן...אבל תמיד אני חוזרת אליו לא יודעת למה. לכן אני קוראת לזה מערבולת. כשאני בטוב מסגרת של עבודה טוב לי אבל עד שאני מגיעה אליה...התהליך כאילו משו עוצר אותו ואני לא מצליחה להבין למה. עם ערב, העישון מרחיק את המחשבות אך בבוקר המועקה מתעוררת לפניי ...מועקה של עוד יום זהה לקודמו. אני לא מבינה מה עשו לי הסמים ומה עשתה לי הנפש שלי? האם התבגרתי או שהסמים שינו את אישיותי? צריכה עזרה......

 

[סוקרטס פה]

דעתי האישית

"...היתי חסרת בטחון ומופנמת ליד אנשים. כשהתחלתי לעשן ...העישון גרם ללשון שלי להתחדד...בעצם הבטחון היה אצלי אך יצא עם העישון...ופתאום התחלתי לדבר ואנשים אהבו להקשיב ונוהגין להתייעץ ולשפוך את לבם בפניי" לי אישית נראה כאילו הסמים העניקו לך ביטחון עצמי בין היתר וניפלאות הביטחון העצמי גרמו ל"ופתאום התחלתי לדבר ואנשים אהבו להקשיב ונוהגין להתייעץ ולשפוך את לבם בפניי" את פשוט חושבת שאת זה העישון העניק לך, אולי בעקיפין העישון נתן לך את הביטחון, אבל זה רק בגלל מה שבא מליהיות מעשן (מבחינת מה מיצג מעשן, ולא מה עושה עישון) אפילו את אומרת "...היתי חסרת בטחון " לפני שעישנת. "פתאום אבדתי את טווח הרגש. שכחתי איפה הרגש. נהייתי אגואיסטית " גם לזה אפשר לקשר את הביטחון העצמי. "ניסיתי להלחם ברגשנות הזו שלי אך לא הצלחתי" - "...פתאום אבדתי את טווח הרגש. שכחתי איפה הרגש. נהייתי אגואיסטית" אז כן הצלחת והינה התוצאות "אני מרגישה בלבול גדול בין הנפש האמיתית לבין מה שהסמים עשו. " אל תאשימי את הסמים כל כך מהר ובכלל אני לא חושב שיש מקום להאשים מישהו, כי כלום לא קרה רצית ליהיות פחות רגשנית וקיבלת, רצית ליהיות יותר אגואיסטית וקיבלת אז מה הבעיה אין לך מה להרגיש בילבול, אם בזמן שהוא רצית ליהיות כמו שאת עכשיו, אז כנראה ידעת מה טוב לך אז גם אם זה לא נראה, תני לזה צ'אנס, תנסי להנות מזה רגע לפני שאת נלחמת בזה תיבדקי אולי צדקת כי בשביל להגיע לאיפה שאת עכשיו היה כרוך בהרבה מאמצים אז תני צ'אנס אולי זה ימצא חן בעניך או תדעי איך למתן את זה לטובתך "היו תקופות של חודשיים שלשה שהפסקתי וחזרתי בהדרה. בתקופות האלה עבדתי והלכתי לישון לא עניין אותי לעשן" תראי את זה כהוכחה שזה לא מחייב שזה הסמים "אבל תמיד אני חוזרת אליו לא יודעת למה. לכן אני קוראת לזה מערבולת" גם אני מעשן ולפעמים בחיים אנחנו צריכים את ההפסקה הקטנה הזו לעצור לרגע לחשוב אחרת, לקחת אויר, לסדר את המחשבות, וכן גם לברוח לפעמים זה לא נורא (לדעתי כמובן) " עם ערב, העישון מרחיק את המחשבות אך בבוקר המועקה מתעוררת לפניי ...מועקה של עוד יום זהה לקודמו." קבלי טיפ קטן ממעשן לא קטן לעולם אל תלכי לישון מסטולית תמיד כשתקומי בבוקר ההרגשה תיהיה מעוכה כזו של באסה ומועקה בלי זין לכלום ותמיד הכל נופל לנו על הראש אני לא יודע להגיד למה מדעית זה ככה אבל זה ניבדק ונימצא אמין על ידי מעצמי ומסביבתי

 

[hilabarak]

תחשבי על הסמים כמשחררי עכבות לטוב ולרע

וגם כמעצימי תחושות. אני אתן דוגמא על עצמי - אני טיפוס שנוטה לחשיבה (בניגוד אלייך שאת מעידה על עצמך כטיפוס שנוטה לרגש) ואם אני נמצא למשל בדיסקוטק אין כמעט סיכוי שאתחבר למוסיקה. לא כי אני מתבייש לרקוד, אלא כי באופןטבעיאצלי השכל פועל ולא הרגש, ומוסיקה מדברת אל הרגש. אבל אם אני שותה או מעשן (היום כבר כמעט לחולטין אין לי הזדמנויות, אבל כשהייתי צעיר אז יותר), הייתי רוקד בכיף, כי העישון או האלכוהול היו משחררים אותי מעכבותי ה'שכליות' והיו מעצימים את התחושות והייתי רוקד. ולשאלות שלך מהניסיון שלי : האם הסם משנה אותך ? לדעתי לא, הוא משחרר עכבות מסויימות ומעצים תחושות ומלמד אתך דברים שלא ידעת. אני היום מסוגל לרקוד גם ללא אלכוהול, כי בזכות האלכוהול למדתי איך, אבל עדיין אינני ממש נהנה מזה, כי אני טיפוס שיכלי. אני יותר יהנה משיחה עם חברים (אם חברים יציעו כוס קפה או דיסקוטק אני אעדיף כוס קפה וחברים אחרים יעדיפו דיסקוטק). מהי המערבולת ? טבעו של הסם הוא שחרור לא מבוקר של עכבות והעצמת תחושות לא מבוקרת. לכן גם מתעצמים בך חלקים שאינך ממש מתלהבת מהם "נהייתי אגואיסטית במחשבותיי " וגם חלקים שאת מבסוטית שהשתחררו "ופתאום התחלתי לדבר ואנשים אהבו להקשיב ונוהגין להתייעץ". ולכן גם יש סחרחורת רגשית מהסוג המתואר "כשאני בטוב מסגרת של עבודה טוב לי אבל עד שאני מגיעה אליה". זו טבעה של סחרחורת רגשית, כאשר יש מסגרת את פחות מוטרדת, כאשר אין מסגרת את במצב מאוד לא נעים. אדם שלא נמצא בסחרחורת הוא יחסית יציב גם אם אין עבודה וגם אם יש. מה קרה לנפש ? אני מניח (מתוך מה שכתבת "אני זוכרת את עצמי כבנאדם רגיש בצורה יוצאת דופן עד כדי כך שחברתי הטובה היתה כועסת על זה כי זה פגע בעצמי") שביסוד את אדם שנוטה לרגשות מועצמים של רגשות אשם או פחד מחברה ולכן קשה לך גם עם הביטחון העצמי (קשה לגבש זהות בוטחת בעצמך כשכל הזמן עסוקים באשמה או פחד מהסביבה). הסמים לדעתי עשו מעין 'טיפול' לא ממש מבוקר לנושא שהעיף אותך לכל מיני מקומות. חלקם קשור בקיצוניות האחרת של האישיות הטבעית שלך וגרם לשימוש מאסיבי בהגיון ואגואיסטיות. חלקם קשור בסחרורת רגשית שגורמת לך מעין 'היי' ו'דאון' וכולי. ההמלצה שלי ? לדעתי יש שתי דרכים רציניות ו'מדעיות' לטפל ברגשות אשם מוקצנים ופחדים חברתיים מוקצנים וכולי. 1. תרופות פסיכאטריות - לדעתי ללא ספק עדיפות על סמים, הן נבנו על סמך ניסיון של עשרות שנים כולל פיקוח במעבדות וידע כימאי וביולוגי ורפואי. הרי יכלו בפשטות לרקוח תרופה שתגיב כמו חשיש. אבל התרופה עוזרת בצורה מבוקרת בלי לגרום לסחרחורת רגשית ועם מינימום תופעות לוואי ביולוגיות ומתאימה עצמה למקרה. 2. טיפול פסיכולוגי רציני - אין ספק שאם נכנסים ברצינות לטיפול פסיכולוגי ובאמת מוכנים לשפר את התהליכים הרגשייים מהיסוד, זה עדיף על פני לקיחת סמים שיוצרת תוצאות טובות בטוח הקצר, אך מניבה בעיות של סחרחורת בטווח הארוך (כפי שאת מרגישה כיום). שילוב של שני הדרכים הוא אופטימלי כמובן, אבל אם אין כסף לטיפול, בהחלט עדיף לדעתי לגשת לפסיכיאטר (זה בחינם דרך קופת חולים) ולהחליף את הסמים בתרופות מתאימות, זה גם ישפר את איכות חייך וגם יאפשר טיפול לטווח הארוך (עם תרופה בהחלט אפשר לחיות כל החיים, סם כפי שראית הוא מוגבל בזמן עד שהוא מתחיל להזיק בצורות שונות). מקוווה שתרמתי לך קצת.

 

[davidmaur]

טיפול שורש

לעניות דעתי, הסמים רק חידדו אזו שהיא בעיה מנטלית שהיתה קיימת לפני 3 שנים אבל הם לא הגורם לאותה בעיה. הם נתנו אזה פתרון לטווח קצר לבעיית חוסר הבטחון שלך . יש בך מועקה שיכולה להיעלם בשתי דרכים: עבודה א וסמים. אם הבנתי נכון העבודה מעסיקה אותך ואז אין לך צורך בסם. הבעיה שיש חיים אחרי העבודה . יש בך אזה צורך להתרגשות והשעמום גורם לך לרצות למוסס אותו עם הסמים. אני מבין שאת מודעת שאת נמצאת במקום לא טוב. כי הסמים הם דבר רע ואין וויכוח על זה. השאלה איך את יוצאת מזה ?איך את מתגברת על הצורך לעשן? התשובה לשאלה עד כמה את שקועה בעולם הסמים. הבנתי בין השורות שאת עדיין בשלב של בילוי ולא של התמכרות. וזה סימן טוב. ולכן את צריכה לקבל החלטה חד-משמעית: להפסיק עם הסמים. אולם כדי שהחלטה זו תצא לפועל את זקוקה לעזרה. העזרה היא טיפול שורש בבעית הצורך בהתרגשות ובחוסר ביטחון . אני חושב שהטיפול אשר ינסה לתעל את הדחפים שלך לאפיקים חיוביים ומועילים אשר יחזק את בטחונך העצמי הוא הפתרון.

 

[מיליונר מחפש]

סמים זה

רק תרוץ לברוח מאחריות או מדברים שאנחנו לא רוצים אז הינה פיתרון אחר... פשוט לפטור את הבעיות שיש לנו בבטן או בסביבה, העישון גורם למוח להרגיש בנוח כי זה סם חזק מאוד למוח, אני מציע לך להתחיל לחשוב על מחשבה עמוקה על איך פותרים דברים בלי גורמים חיצונים כמו הסיגריות. תזכרי, סיכריות זה רק תרוץ לברוח מדברים וגורם לגופף להיות חולה, למה... למה להיות חולה כאשר הבעייה היא קטנה... כול בעייה היא קטנה כאשר משווים אותה לבריאות של עצמינו הסביבה שלך משתנה כי את מזמינה אנשים אחרים, את הגורם היחידי לשינוי בחיים שלך, ככול שתחשבי על דברים מסויימים כך הם יקרו