הסכם ממון

[cool210]

הסכם ממון

היי חברים, אני לפני חתונה
אני אכתוב בקצרה ואהיה רלוונטית
בן זוגי עשה הסכם ממון כמובן בהסכמתי עקב העובדה שהוא זה שבא עם כסף וחסכונות וכ', ואני עם כלום, ואני באמת מבינה אותו ומאמינה שאם זה היה הפוך הייתי רוצה להגן על עצמי , כמובן זה עדיין נותן תחושה שהבן זוג שלך לא סומך עליך וחושב שיום אחד תרצה לקחת לו הכל מה שהורס קצת מהרמוניה ומעליב, אבל מילא ..
בכל אופן כנראה שזה נכון בצורה עקיפית
קראתי את ההסכם, והסכמתי כמעט עם כולו ( בגדול אומר שמה שיש לפני או מקבלים בירושה, גם אם אנחנו ביחד וגם אם לא, תמיד הכל שייך לצד שזה שלו ), אבל עם דבר אחד לא הסכמתי- שמקרה של פטירה חלילה אז זה גם תקף הענין הזה, שבעצם מה שלא שלי לא יהיה שלי, הסיבה שאני לא מסכימה עם זה כי לדעתי אם אני האם של הילדים שלו ואשתו כל החיים אז זה כן צריך ללכת אלי ולילדים ולא למישהו אחר במקרה כזה חריג . בכל אופן, איכשהו רבנו ובא לי למות
מה דעתכם?

 

[cprog]

כתבת בהחלט לעניין, זה מעניין

קודם כל יפה שעברת את המשוכה הרגשית והלכת להסכם ממון - צעד נכון והוגן שעוד יכול לחסוך בעיות.

באמת שאת לא צריכה להרגיש ש "הוא לא סומך עלייך כי יום אחד תרצי לקחת לו הכל", כי צריך להבין שאחרי שנים של נישואין ה "הילה" מסביב לבן אדם האהוב מתפוגגת ונשארים עם האדם שהוא. ואז, כשיש מריבות יש נשים (ובאמת מצער להגיד את זה) שהופכות ממש נקמניות; לא פשוט.
ממליץ לך על הסטנד אפ של אדי מרפי "בגסות" בשביל הפרספקטיבה.

הנקודה שהעלית בקשר לירושה (מפטירתו) בהחלט צודקת ואני מתפלא שהוא מתעקש על זה.
לדעתי יש צדק בדברייך.

חוץ מזה אני כמעט בטוח שלעניין הירושה הוא בכלל לא חייב להכניס את זה להסכם ממון, הוא יכל גם להפקיד צוואה ברשם הירושות ולכתוב בה מה שהוא רוצה בלי שתדעי מזה אפילו.
תקנו אותי אם אני טועה.

 

[cool210]

היי

תודה על התגובה ,
אני לא רציתי ללכת איתו ואמרתי לו שיביא הסכם ואני אחתום
ממה שהבנתי הוא פשוט ביקש מהעורך דין והוא הדפיס לו הסכם מוכן
ככה שזה היה רשום שם ולא שהוא ביקש שיהיה רשום
כשאמרתי לו על זה הוא אמר שגם ככה יש צוואה, ואני עניתי לו שעדיף שבשום מקום לא יהיה רשום שחתמתי על כזה דבר כי זה תמיד יכול להסתבך ועדיף להוריד את הסעיף הזה גם ככה

 

[cprog]

חשבתי על זה עוד קצת,גם הוא צודק אבל יש לי הצעה

טוב, חשבתי על עניין הירושה עוד קצת ויש צדק בדבריו.
למה?

לדוגמא: נניח שיש לו דירה שהוריו קנו לו או שצפויה לו ירושה גדולה (לאו דווקא מההורים, למשל מדוד שנפטר), אז במצב הזה טבעי שהמשפחה תתנגד לזה שבת זוג שהיתה נשואה לו שנים בודדות תקח הכל אליה במקרה של פטירתו.
אפשר בהחלט להבין שרוצים שזה ישאר אצל המשפחה.

אז מה הפתרון? פתרון מדורג.
לדוגמא:
נניח שמחליטים שאחרי שתהיו נשואים 30 שנה, אז תהיי זכאית לרשת את כל ההון שלו במקרה שנפטר (כולל ירושות מהמשפחה).
ואז אומרים נחלק את הענייו באחוזים:
נשארתם ביחד שנה? את זכאית ל 1/30 מהירושה.
6 שנים יחד? 20 אחוז.
15 שנה? 50 אחוז.

וכדי שירגיש שלא דופקים אותו, אפשר גם לקבוע תנאי-סף של מינימום 5 שנות נישואין כדי שתהיי זכאית למשהו.
(כלומר, מתחת ל 5 שנות נישואין לא נכנסים לחשבון בכלל, אבל הן נספרות למקרא של פרידה יותר מאוחר).
נראה לי נוסחא נכונה.
מעניין מה יגידו המומחים.

 

[cool210]

אני מבינה מה אתה אומר

וזה רעיון לא רע,
הענין הוא שההסכם שהוא קיבל הוא מאוד כללי ולא יורד לדקויות האלו , אלא פשוט מסכם בהכל שמה שהיה לפני( כולל קרנות וכ' ) או מה שיקבל בירושות- שלו , כולל פטירה
קצת לא נעים עכשיו לבוא ולחלק את זה ולהגיד לו אחרי 5 שנים אז הקרנות שלך או הבית שתקבל שלי 20% , כי אז באמת יוצא שזה מה שמענין אותי ואז מלכתחילה למה אני חותמת על זה

 

[שילה1]

סליחה.כל ירושה שייכת על פי חוק רק

למי שיורש,אינה ברת חלוקה במקרה של פירוק שיתוף.לידיעה.כך שהוא צודק,בנקודה זו.

 

[אייבורי]

כרגיל לא קראת עד הסוף

&nbsp
אין ספק שהירושה היא שלו
השאלה מה קורה אם הוא נפטר ומת, האם הכסף שלו עובר אליה או חוזר למשפחה.

 

[שילה1]

כרגיל-אתה ממהר להגיב ולשפוט.

 

[מריוס זכריה]

הצעתי היא לעשות הסכם מדורג

כלומר הסכם שבו מדרגות שונות (שנים יחד, ילדים) מגדילות את הרכוש המשותף.

כלומר שעם השנים יש "זליגה" של רכוש אליך, כך שאם אתם נפרדים אחרי 20 שנה ושלושה ילדים, אינך נשארת עם התחתונים שלך.

בתאוריה, עם השנים אנשים צוברים רכוש משותף, והרכוש המשותף מתחלק על פי חוק, ועל פי רוב ההסכמים, שווה בשווה. אולם, דווקא זוגות עם הסכמי ממון נוטים פחות ליצור רכוש משותף, כי כל אחד שומר על חשבון הבנק שלו וכל מיני נכסים נרשמים בצורות מתוחכמות כך שלא יראו כרכוש משותף (הגם שהחוק מגדיר וכולי וכולי).

לכן, לעניות דעתי, כדאי להבטיח שהחיבור ביניכם יהיה גם חיבור כלכלי, ולא חיבור על פי תקן USB, מה שנקרא plug and play.

כמובן שזו רק הצעה והוא אינו מחוייב לקבל אותה. אבל אני מאמין שבמשא ומתן בתום לב אפשר וצריך להתפשר, ולא להתקע על מודל "הכל או לא כלום", בטח לא אחרי שנים של זוגיות + ילדים. אני לפחות מאמין שזוגיות היא סוג של התערבבות של הדם של שני אנשים, ודין דם כדין דמים. אמנם לא אחרי שנה של זוגיות ופרידה. אבל חמש שנים, עשר שנים, עשרים שנה - אלו כבר חיי אדם שלמים. כדאי לזכור שאמנם לבעלך "יש משפחה", אבל גם המשפחה ש"יש" לו, הייתה פעם זוג אנשים לא מחוברים. כלומר הוריו יצרו משפחה כשהם התחתנו, אז למה החתונה שלך ושלו לא יוצרת גם כן קשרי משפחה מאותו סוג בדיוק?
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[cool210]

היי , מסכימה איתך

בעיקרון בחוזה כתוב שאנו חייבים לחלוק חשבון משותף שאליו יכנסו המשכורות וכל המתנות של החתונה וכל מה שיהיה אחרי החתונה, זה אומר שמה שמשותף מהבחינה הזו זה באמת חצי חצי
האמת שהיום אני במצברוח ממש רע, כל הנושא של הסכם עשה ממש רע אני כאילו בסדר עם זה אבל לא בסדר עם זה
להתחיל עכשיו לשכתב הכל מחדש לפרטי פרטים ולפי שנים זה נשמע לי ממש מגעיל ומסובך, ולבוא ולהגיד לו שאני כן ארצה עם הזמן שהרכוש שלו כן יהיה גם שלי וגם במקרה של פרידה, פשוט לא נעים לי

 

[מריוס זכריה]

אין ספק שהסכם ממון הוא דבר קשה מאוד רגשית, במיוחד לזוג צעיר

אבל אם כבר הנושא עלה, אין ברירה וחייבים להיכנס אליו.
הגישה שלך של ככה זה וגמרנו היא רעה ומזיקה מאוד.
ואני אפילו לא מתכוון בפן הכספי (גם בזה) אלא בעיקר בפן הרגשי.
למה?
כי עכשיו יהיה לך הכי נח בעולם לדפדף את הנושא הזה הלאה ממך. לשכוח מזה.
אבל זה לא יעזוב אותך וזה יחזור אליך בכל משבר עתידי, ולא תוכלי כבר לעשות כלום בקשר לכך.
את תרגישי שאת היית פראיירית והוא ניצל אותך וכולי.
תאמיני לי שאני יודע על מה אני מדבר.

אל תדחיקי את העניין. אם בעלך פתח את תיבת הפאנדורה הזאת, אין יותר דרך לסגור אותה. חייבים לנקות אותה עד הסוף. לשבת על הפרטים בכל הרצינות ולהתמודד עם השאלות הקשות והרגשות הקשים שזה מעלה.

ממליץ לך לקחת את עצתי במלוא הרצינות
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[cool210]

אוקיי

מבינה מה אתה אומר ואתה צודק, בגלל זה לא הסכמתי לחתום ישר
בהתחלה אמרתי לו תביא אני חותמת בלי להסתכל אפילו
כי לא רציתי שהצטייר כאילו מענין אותי הכסף ( מי ישמע הוא איזה מילינור כן )
אבל אז קלטתי שכמו שהוא רציונלי לנושא גם אני צריכה להיות כי בעתיד כן יהיה לי אכפת מכסף , בכל אופן השאלה מה אני עושה כרגע, אומרת לו שאני כן רוצה שבעתיד גם הרכוש שלו יהיה שלי? כי הרי על זה בדיוק הוא חותם, שזה לא יקרה..או שלהגיד לו שלמשל אחרי 10 שנים אז כן יהיה שייך לי משהו? אני בטוח אשמע גרידית

 

[מריוס זכריה]

זה באמת לא יפה לבקש רכוש.

אבל גם להביא לבחורה צעירה הסכם ממון הרמטי וקר, זה לא בדיוק מאגדות המלך ארתור.
תאמיני לי שסיר גלהד לא הביא הסכמי ממון.
גם לא רומיאו.
אז בואי נשמור על פרופורציות.

הכי טוב היה לומר לו: בעלי לעתיד היקר, זה לא הוגן מה שאתה עושה. אנא תביא בעצמך ניסוח שלוקח בחשבון גם את רגשותיי ואת מצבי.

שיתאמץ קצת.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[cool210]

יש לי הרגשה

שהדבר הזה הולך להתפוצץ חזק, פחות מחודש לפני החתונה
אני פשוט רואה את זה קורה
יש לי דיסונסס( אני בטוח טועה באיך שכתבתי את המילה ) בין הקטע שאני מאוד מבינה את הצורך שלו להגן על עצמו לבין זה שאני מאוד מרגישה פגועה מהנושא ועכשיו עוד יותר מהעובדה שאני צריכה להסביר לו שהסכם לא הוגן ושאם הזמן כן לבקש רכוש( בשביל זה בדיוק הוא רצה הסכם אז אני לא יודעת כמה הוא יזרום עם זה) כי הקטע שאמרת לפני השנים מאוד הוגן בעיני, אבל גם מסבך הכל וגורם לעובדה של ללכת איתו לעורך דין

 

[we are borg]

האם את מעוניינת בילדים?

האם הוא?
אם שניכם רוצים, כדאי מאוד שתסכימו על חלוקת תפקידים (סטטיסטית גם במשקי בית שוויוניים יחסית העול נופל יותר על הצד הנשי לאחר הילדים, אבל אם אין שוויון בחלוקת תפקידים לפני זה די מבטיח שלא יהיה שוויון אחרי), ושתכניסו למשוואה את הירידה ביכולת ההשתכרות שלך לאחר החתונה ולאחר הילדים (סטטיסטית, גם נשים שמקיימות חלוקת תפקידים שוויונית יחסית נדפקות בכושר ההשתכרות, בגלל שרוב משקי הבית בישראל אינם כאלו וזה גורר סטיגמות ממעסיקים. אם הסטטוס שלך הוא נשואה אגב, אחרי תקופת זמן שאת לא עובדת, בין אם זה מאבטלה ובין אם זה מבחירה - לימודים/השארות עם הילדים ובין אם זה שילוב, בבט"ל הסטטוס שלך נהיה "עקרת בית", מה שישפיע על קיצבאות אם תצטרכי חו"ח ועל קריטריונים של אובדן כושר עבודה, וככל שחלוקת התפקידים מפילה עליך יותר מטלות ללא שכר ככה את נדפקת יותר ביכולת ההשתכרות שלך) ושזה ילקח בחשבון בהסכם. אם כבר יש הסכם, אז כדאי לך להגדיל את הסיכוי שבמקרה של פרידה עם ילדים את והילדים תרדו מתחת לקו העוני.
אם אתם לא מעוניינים בילדים אז כדאי לכם לא להתחתן או לפחות אל תרשמי כנשואה במדינת ישראל, כדי שבמקרה של תאונה תוכלי לטפל בעניין (ואגב, גם אם את רוצה ילדים זה לא בטוח שכל הריון שיהיה לך יהיה רצוי, אז בכל מקרה הכדאיות של נישואין מוטלת בספק), וגם אם כן תרשמו כנשואים, ללא ילדים המשמעות של ההסכם היא פחות קריטית.
אם אתם לא מתואמים זה כבר סיפור אחר שלא קשור להסכם.

 

[מריוס זכריה]

ועוד משהו בהיבט הכלכלי דווקא

הסכם ממון "מן המדף" הוא ההסכם הכי גרוע שיכול להיות בשבילך.
הוא נועד לתת 100% שמירה על בעל הרכוש ו-0% התחשבות בצרכי הצד השני.
זה הסכם מצוין למיליונר שמתחתן בפעם הששית עם נערת מקהלה, וצריך הגנה מוחלטת בלי בילבולי ביצים. לא לזוג צעיר ואוהב.

אז אם בהסכמים אחרים הייית אולי שוקל הסכם דיפולטי-סטנדרטי, במקרה הזה זו מלכודת של ממש. (ואני לא אומר שהוא עושה את זה בכוונה, אגבל בלי קשר לכוונה, זו התוצאה).
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[cool210]

כן, זה מרתיח אותי

כי הוא אומר לי ההסכם הזה ממש הוגן הכל שווה בשווה
זה סוג של בעיני היתממות או הקטנת ראש, זה ברור שהצד שיש לו מרוויח מזה והצד שאין לו זה ממש לא משנה שווה בשווה או לא , כי צריך להכניס את העובדה שאני הולכת להיות אשתו וגם אם אני לא תורמת בכסף אני תורמת בדברים אחרים
כל הנושא הזה ממש מעורר בי גועל כבר..לא יודעת מה לעשות, יצא החשק לחיות
ולהתחתן

 

[מריוס זכריה]

כבר ראיתי אהבות טהורות וענקיות מתחרבנות בגלל הסכם ממון

אני טוען שזה סך הכל מקדים את המשבר העתידי, וחושף את פניהם של כולם (כולל כולם: את והוא וההורים של כל אחד מכם והאחים והחברים...).
&nbsp
לכן אם כבר קפצתם לבריכת החרא, עצתי היא שלפחות תנסו לשחות בה, כדי להגיע לחוף. יש גם סיכוי להצליח במשא ומתן הז הולצאת מחוזקים ממנו. לא סיכוי ענק, אבל בהחלט קיים.
&nbsp
על כל פנים, כעת כבר אין ברירה, וחייבים לשחות.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
&nbsp
&nbsp

 

[cool210]

האמת שאתה הארת את עיני

אני תכננתי לשנות רק את החלק של הפטירה
לפי מה שאתה אומר- עדיין העובדה שכל שנות הנישואים הרכוש הפרטי שלו יהיה שלו בלבד זה גם לא הוגן ופייר כלפי ?

 

[מריוס זכריה]

אני לא יכול להיות השופט של העניין

אבל בחיים משותפים חולקים הכל.
הופכים לישות אחת.
לפחות זו הכוונה.

אז נכון, זה לא קורה ברגע. זה תהליך, שילדים ללא ספק גם כן מאיצים אותו (גנטית ופסיכולוגית וכולי)

לא סביר בעיניי להיות בזוגיות שגם מתערבבים יחד, וגם אחד כל הזמן שומר לעצמו 100% אופציה לצאת מתי שבא לו ולא להפסיד מזה שקל. משהו לא מתחבר לי פה.

בואי ניקח נניח את הרכוש של הוריו. מי צבר אותו? האבא או האמא?
אם האבא והאמא שלו פתאום מתגרשים (קורה...), מי יוצא משם עם כל הרכוש ומי בלי כלום?
הרי ברור לכולם שזה לא סביר שדאחד ייצא בכל והשני בכלום... כי הם משפחה אורגנית. (כמובן, זה קל יותר אם הם התחילו יחד מרכוש דומה, אולי אפס... אבל עדיין אותו עיקרון)

כי מי תמך במי, מי היה טוב למי - את כל זה אי אפשר למצוא בחשבונות. אלו החיים.

אם אם הוריו הם משפחה אורגנית - מתי את ובעלך תהיו משפחה אורגנית?

יהיו אנשים שיגידו: בשבילי זוגיות לא קשורה בכלל לכסף. אפשר להיפרד אחרי שלושים שנה ולא קרה כלום.

סבבה. זכותו של כל אחד לחשוב מה שהוא רוצה.

הפואנטה היא לדעת מה את חושבת, מה בן זוגך חושב, מה הוריו חושבים עליך - וגם לא פחות חשוב: כמה ביצים יש לו מול ההורים והאחים שלו.... כי הרבה פעמים הנשמות הטובות הם דווקא המשפחה המקיפה.

שוב: אין רע בהסכם בנסיבות מסוימות. אולי אפילו הכרחי לפעמים.
אבל שיהיה הוגן ומתחשב ומשקף את חיי הרגש.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי