הסכם מגורים משותף

[The new me9]

הסכם מגורים משותף

אני עובר לגור עם בת הזוג בדירה שלה שהיא משלמת עליה משכנתא.

אנחנו 8 חודשים יחד. מכירים שנה וקצת.


בת הזוג מעוניינת שנעשה הסכם ממון טרם המגורים המשותפים.

אני מכבד אותה, אבל קצת תוהה למה זה נחוץ?
הרי בחיים לא אדרוש ממנה חלק מהדירה בבעלותה.
אני רוצה לשלם לה חצי מהחשבונות ושכ״ד מסוים
אבל לא יעלה על דעתי בחיים לבקש חצי מהרכוש שכבר שלה.

כנל לגביה- אין לי ככ הרבה ציוד שאני מעביר לדירה שלה
היא מרוהטת ומשופצת. אני בא רק עם בגדים ולפטופ.

הכל כבר קיים בה.

מה דעתכם?
מה לכלול בחוזה כזה אם בכלל?
יש עו״ד שנותנים מחירים סבירים לנושא זה בלבד (הסכם ממון) ?

 

[לליתות16]

הסכם ממון אצל עו"ד עולה סביב

2000 ₪ לא כולל מעמ
ולא כולל אגרה נוטריונית (סביב עוד 500 שח לא כולל מעמ )

אתם ניגשים לעו"ד
מתארים בפניו את המצב
והוא עורך לכם את הסכם הממון.

לדעתי, אין שום סיבה לא לשתף פעולה עם בקשתה הסבירה
היא רוצה לישון עם "ראש שקט"
ואפילו שאתה בא עם כל הכוונות הטובות בעולם
לפעמים אנשים מרגישים אחרת במשך הזמן.
הסכם כזה , דואג לשמור את נושא "הרכוש" ברור ומוגדר לכל הצדדים.

 

[im mitzi]

אני הייתי מוותרת על "הסכם ממון"

במיוחד כי מדובר בהסכם חתום אצל עו"ד שמצריך תשלום כספי, שלרוב נעשה לפני נישואין (או במקרה של ידועים בציבור לתקופה ארוכה)
עדיף שתעשה חוזה שכירות מולה, אפשר לא לציין תאריך אלא פשוט לציין כי במידה ותחליטו כי אינכם מעוניינים בהמשך השכירות יש לך X זמן למצוא דירה.

אני יכולה להבין את הבקשה שלה, לא בקטע שאתה תדרוש ממנה חלק מהדירה, אלא כדי שהדברים יהיו ברורים וסגורים.
מבחינתך, אני הייתי מתעקשת גם לעגן את המגורים שלך בדירה בחוזה, לכל צרה שלא תהיה.

 

[The new me9]

זו השאלה

מה התנאים להיות מוגדר ידוע בציבור?

 

[im mitzi]

אין משהו חד משמעי בנושא

אך עם זאת ידועים בציבור לרוב מקיימים משק בית משותף, ישנם חיי שיתוף והתנהלות כלכלית משותפת (גם אם לא מוחלטת), וזאת בלבד שאין ביכולתם, אפשרותם או רצונם להנשא.
בעבר ידועים בציבור מבחינה משפטית היו נחשבים רק זוגות שהתגוררו יחד וניהלו משק בית משותף (משפחתי וכלכלי) לתקופה שאינה מתחת לשנתיים.

מנקודת המבט שלי, אחרי 8 חודשים כשאתם רק מתכננים לגור ביחד אינם מכלכלים בית משותף וכן אני מאמינה שאינכם תהיו ישות כלכלית אחת, אלא עדיין בהתחלה כל אחד לעצמו.

בכל מקרה, רק במידה וזה אכן אינו המקרה ואתם כן מתכננים להתחיל להקים חיי משפחה ולא להתמסד, ולהיות יישות כלכלית אחת, אני חושבת שאין צורך להכנס לענייני ממון, אלא פשוט לכתוב חוזה שכירות.

* גילוי נאות, אני גרה עם בן הזוג שלי כבר שנה ו8 חודשים, ואני בעצמי בעלת דירה. למרות שאיננו גרים בה שנינו יודעים כי בעתיד הקרוב כשנהיה מוכנים למסד את הקשר יהיה ביננו הסכם ממון בשל כך.

 

[אשה מרציפן]

לא נשאר לי הרבה מה להוסיף

מלבד העובדה שאני מכירה כמה זוגות שעשו את זה כשעברו לגור ביחד בדירה ששייכת לאחד מהם - זה לא מעיד על כך שיש לבן/בת הזוג כוונה "לדרוש/לבקש" חצי מהרכוש, אלא זה דבר מקובל ולגיטימי, ואם אתה אכן לא מתכנן על כך, לא צריכה להיות לך שום מניעה לחתום על הסכם שכזה.

 

[The new me9]

פרט לשלם כמה אלפי שקלים לעוד

על ההסכם

 

[אשה מרציפן]

ממליצה לכם לפנות לעו"ד אחר

אם מישהו ביקש מכם תשלום של אלפי ש"ח על הסכם כזה, הוא שרלטן מהסוג הגרוע ביותר. בנוסף, אם זה השיקול שלך, אני במקום החברה שלך הייתי מוותרת על המגורים המשותפים וגם על הזוגיות. הדירה שלה שווה הרבה יותר, וברור שלך יותר משתלם לחסוך את התשלום לעו"ד + לדרוש חצי מהדירה במקרה של פרידה.