הסכם מגביל
ס' 2 לחוק המקרקעין קובע: "הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם." 1. הורשה איננה עסקה (ע"פ ס' 6 לחוק המקרקעין), אך האם הורשה נכנסת בגדר הביטוי "כל דבר", המופיע ב- ס' 2 לחוק המקרקרעין
2. אז אפשר להבין מ - ס' 2 לחוק המקרקעין, שאפשר להגביל את החזקה ושימוש מהבעלים (על ידי הסכם שכירות למשל), ושאפשר להגביל את הבעלים מלעשות פעולות העברה עם תמורה/ללא תמורה - אבל איזה הסכם שכיח ידוע כמגביל טוטאלית את הבעלים מלהעביר את הנכס למישהו אחר
ואיזה הסכם מגביל את הבעלים מלעשות בעצם הכל
3. בהנחה שהביטוי "לפי הסכם" שבסעיף 2 לחוק המקרקעין מתכוון גם להסכם נאמנות, אז האם ס' 2 לחוק המקרקעין, מתכוון גם להסכם נאמנות שבעצם אומר שהבעלים לא רשאי לעשות שום דבר מפני שהוא רק נאמן שרשום פורמלית כבעלים וכל פעולה של הבעלים כפופה לאישור בכתב של הנהנה שהוא הבעלים האמיתי
4. (כהמשך משאלה 3) - האם ס' 2 לחוק המקרקעין מתכוון גם להסכם נאמנות מסוג כזה
, וכיצד הדין מקבל את תוקפו של הסכם נאמנות כזה שמכפיף כל פעולה של הבעלים הפורמלי לאישורו של הנהנה שההסכם מגדירו כ"בעלים האמיתי הבלתי רשום פורמלית" ביום פקודה
5. עד כמה אפשר באמת להגביל ע"פ ס' 2 לחוק המקרקעין בהסכם כובל את הבעלים הרשום והאם ההגבלה היא סתם אישית או שמגבילה גם את חליפי הבעלים
ס' 2 לחוק המקרקעין קובע: "הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם." 1. הורשה איננה עסקה (ע"פ ס' 6 לחוק המקרקעין), אך האם הורשה נכנסת בגדר הביטוי "כל דבר", המופיע ב- ס' 2 לחוק המקרקרעין