הסיפור שלי
שלום שמי רותם, בן 24 אני לא ממש חוזר בשאלה זה קצת יותר מורכב אבל משיטוטים פה הזדהיתי עם כל תחושותיכם, והחלטתי לשתף אתכם בסיפור שלי, שהוא די ארוך אך אשתדל לקצר. גדלתי כדתי "מזרחניק" , מאחר ששני הורי היו דתיים אך כשהייתי בן שנתיים -שלוש אבי חזר בתשובה והפך לחרדי ואני הטלטלתי בין ההשקפות מאחר ואימי נשארה "רק" דתיה. אבי הפעיל עלי לחץ שאלך ללמוד בישיבה שחורה ואני התנגדתי והתמרדתי,מה שהביא אותי בגיל 14 לנטוש את הדת,למרות שנשארתי מסורתי פחות או יותר,הדת לא עניינה אתי מאותו יום. חלפו השנים ואני לפני שחרור מהצבא, חולם על הנסיעה(בריחה) לאמריקה לאחי בעוד כמה חודשים,מוצא את עצמי חושב על מהות החיים מחפש סיבה טובה- לחיות,ללכת בדרך הישר(שכך מכתיבים לנו מיום צאתנו לעולם), לבחור בטוב, או בקיצור נכנסתי לנבכי הנפש, השאלות הגדולות של החיים התחילו לצוף לי והתחלתי לחפש תשובות. האמת, שלא היו לי תוכניות לעתיד, לא לימודים,לא עבודה, פשוט חיכיתי לברוח לאמריקה- חשבתי ששם יותר טוב... לא אמרו לי שבאמריקה הכל יותר גדול, גם הבדידות והניכור. הגעתי לאמריקה ומאז לא הפסקתי לחפש את התשובות לשאלות שלי, קיוויתי שהן תעלנה לי מאליהן אך התבדיתי, והמשכתי לחפש.... עישנתי באותה תקופה המון מריחואנה ברחתי לסוטול חשבתי שזה מה שיביא לי את התשובה אך התבדיתי שוב... בין לבין קרה לי מה שקורה כמעט לכל יהודי וציוני, הרגשתי געגועים לארץ, ולא לחברים או למשפחה, אלא לאדמה, לערכים,ואפילו לדת- הלכתי בשבתות לבית הכנסת וזה עשה לי טוב ומשום מה משהו אמר לי לחזור לארץ , ידעתי שמה שאני מחפש נמצא בארץ, ולאחר שלושה חודשים חזרתי לארץ- הספיק לי. התחלתי לקרוא המון ספרי קודש ויהדות, הקשבתי להרצאות והתחלתי להתעניין, בהתחלה ממש פחדתי לחזור בתשובה, אך ידעתי שאני מחפש אמת ואם זו אמת אלך אחריה בכל נפשי. אחת ההרצאות שהכי אתגרה אותי הייתה של רב מפורסם שאמר שיש דרכים ל"הוכיח" את התורה, ואני באותה שניה ידעתי שאם יש הוכחות ואפשר להוכיח , אז כל העניין הזה הופך להיות פשוט וזאת משום שאם זו אמת והיא ניתנת להוכחה אזי אין שאלות בכלל- האמת היא שהייתי דיי תמים.... ארזתי תיק, ונסעתי לישיבה לבעלי תשובה, החלטתי להשתקע שם כמה חודשים על מנת ללמוד את התורה שכ"כ סיקרנה אותי רציתי לדעת להבין לשמור ולעשות כל דבר שגיליתי- עד שהתחילו לי הספקות... מאחר שחייתי באזור מאה שערים ומסביב לחברה חרדית בישיבה ומחוץ לה, נתקלתי בהרבה דברים לא ממש יפים בלשון המעטה. גיליתי שגם הם כמו כל האנשים , קצת פחדנים קצת הססנים ובעיקר לא יודעים, גם אצלהם יש שחיתויות ,תחמנות ,רכילות, תחרותיות,הם בטוחים שההשקפה שלהם נכונה אך ישנם המון דברים רקובים מחורי הצהרה זו. אחד הדברים שהכי שגעו אותי זה הפילוג בינהם זה ממש מעניין לדעת לזהות את המחלוקות ביניהם רק עפ"י לבושם אבל הכי נגעלתי זה מהיחס ליהודים השונים מהם, ובעיקר על רקע ספרדים- אשכנזים , זה כ"כ הגעיל אותי. אני אישית לא חוויתי שום חוויה כזו,אך מספיק להסתכל מהצד ולהזדעזע... בכל אופן התחילו לעלות לי שאלות ספקניות כמו: מדוע אתם כ"כ בטוחים בדרך שלכם שהיא הנכונה? אולי המזרוחניקים צודקים ואתם טועים? אולי החרד"לניקים?אולי הברסלבים? אולי החב"דניקים? כל זרם משתמש בציטוטים שלו שלוקטו מהמקורות על מנת לחזק את עמדתו, ורואה את דרכו כאמת יחידה.ולי התחיל להמאס... הרי לא חזרתי בתשובה בשביל לחיות בספקות,בשביל להיות מפולג, ובכלל המטרה הראשונית היתה לחפש את אלוהים , את זה שכן יכול ואמור לתת תשובות , ואני בתומי האמנתי שרבנים יוכלו לענות לי על השאלות... אוי כמה שהתבדתי... לא רק שאיני מאמין להם עוד, איני יכול לשמוע אותם יותר, אני יודע את כל התשובות שלהם(הלא מספקות) לשאלות שלי בעל פה. וכך במצבי הנואש עזבתי את הישיבה , והתחלתי לחפור בעצמי, הפעם בלי מתווכים ,אני והספרים. ככל שקראתי יותר הבנתי כמה שום דבר לא אחיד בדת הבנתי שדברים רבים ביהדות סותרים זה את זה בהתאם לתקופות ולמקומות,והבנתי שאני לא היחיד שמרגיש שאלוהים עזב אותו ואת העולם, גם דוד המלך הרגיש ככה וכמוני גם חצי עולם. השאלה שמנקרת לי בראש היא למה הכל לא יכול להיות יותר ברור ? לפעמים הרגשתי שאלוהים משחק עם כולנו ולנו אין זכות דיבור בעניין, אני בסה"כ חיפשתי אמת ומצאתי את עצמי לומד תיאולוגיה היסטוריה ופילוסופיה כדי להבין שכל העולם שואל את אותם שאלות שאני שואל ועדיין לא קיבל תשובה... אבל עדיין... עד היום וכנראה כל חיי אני אשאל את השאלה: מדוע אנו חיים? לאיזו מטרה? ולמה הכל לא יכול להיות יותר פשוט? שאם יש מטרה שתהא זו גלויה לכל ולא נסתרת או קשה להשגה בצורה בלתי אפשרית. כיום אני לא דתי לאחר שנה כדתי,וונכון להיום אני שומר מסורת, ובעיקר מוצא דברים שאני מתחבר אליהם ועושה אתם מתוך התחברות, ולא מתוך הכרח או כי כך צריך, טוב לי הרבה יותר כך. אני עדיין מחפש את אלוהים ומקווה שאזכה שיראה לי את דרכו האמיתית, אני מאמין בו, אין לי מושג למה איפה ואיך ,אני פשוט מאמין בו בכל כולי. ומקווה שיגיע כבר היום שבו הוא ידליק את האור כאן מעלינו, ואז נבין באיזה סרט חיינו, סרט מטורף יש לציין! כמעט אמיתי...
שלום שמי רותם, בן 24 אני לא ממש חוזר בשאלה זה קצת יותר מורכב אבל משיטוטים פה הזדהיתי עם כל תחושותיכם, והחלטתי לשתף אתכם בסיפור שלי, שהוא די ארוך אך אשתדל לקצר. גדלתי כדתי "מזרחניק" , מאחר ששני הורי היו דתיים אך כשהייתי בן שנתיים -שלוש אבי חזר בתשובה והפך לחרדי ואני הטלטלתי בין ההשקפות מאחר ואימי נשארה "רק" דתיה. אבי הפעיל עלי לחץ שאלך ללמוד בישיבה שחורה ואני התנגדתי והתמרדתי,מה שהביא אותי בגיל 14 לנטוש את הדת,למרות שנשארתי מסורתי פחות או יותר,הדת לא עניינה אתי מאותו יום. חלפו השנים ואני לפני שחרור מהצבא, חולם על הנסיעה(בריחה) לאמריקה לאחי בעוד כמה חודשים,מוצא את עצמי חושב על מהות החיים מחפש סיבה טובה- לחיות,ללכת בדרך הישר(שכך מכתיבים לנו מיום צאתנו לעולם), לבחור בטוב, או בקיצור נכנסתי לנבכי הנפש, השאלות הגדולות של החיים התחילו לצוף לי והתחלתי לחפש תשובות. האמת, שלא היו לי תוכניות לעתיד, לא לימודים,לא עבודה, פשוט חיכיתי לברוח לאמריקה- חשבתי ששם יותר טוב... לא אמרו לי שבאמריקה הכל יותר גדול, גם הבדידות והניכור. הגעתי לאמריקה ומאז לא הפסקתי לחפש את התשובות לשאלות שלי, קיוויתי שהן תעלנה לי מאליהן אך התבדיתי, והמשכתי לחפש.... עישנתי באותה תקופה המון מריחואנה ברחתי לסוטול חשבתי שזה מה שיביא לי את התשובה אך התבדיתי שוב... בין לבין קרה לי מה שקורה כמעט לכל יהודי וציוני, הרגשתי געגועים לארץ, ולא לחברים או למשפחה, אלא לאדמה, לערכים,ואפילו לדת- הלכתי בשבתות לבית הכנסת וזה עשה לי טוב ומשום מה משהו אמר לי לחזור לארץ , ידעתי שמה שאני מחפש נמצא בארץ, ולאחר שלושה חודשים חזרתי לארץ- הספיק לי. התחלתי לקרוא המון ספרי קודש ויהדות, הקשבתי להרצאות והתחלתי להתעניין, בהתחלה ממש פחדתי לחזור בתשובה, אך ידעתי שאני מחפש אמת ואם זו אמת אלך אחריה בכל נפשי. אחת ההרצאות שהכי אתגרה אותי הייתה של רב מפורסם שאמר שיש דרכים ל"הוכיח" את התורה, ואני באותה שניה ידעתי שאם יש הוכחות ואפשר להוכיח , אז כל העניין הזה הופך להיות פשוט וזאת משום שאם זו אמת והיא ניתנת להוכחה אזי אין שאלות בכלל- האמת היא שהייתי דיי תמים.... ארזתי תיק, ונסעתי לישיבה לבעלי תשובה, החלטתי להשתקע שם כמה חודשים על מנת ללמוד את התורה שכ"כ סיקרנה אותי רציתי לדעת להבין לשמור ולעשות כל דבר שגיליתי- עד שהתחילו לי הספקות... מאחר שחייתי באזור מאה שערים ומסביב לחברה חרדית בישיבה ומחוץ לה, נתקלתי בהרבה דברים לא ממש יפים בלשון המעטה. גיליתי שגם הם כמו כל האנשים , קצת פחדנים קצת הססנים ובעיקר לא יודעים, גם אצלהם יש שחיתויות ,תחמנות ,רכילות, תחרותיות,הם בטוחים שההשקפה שלהם נכונה אך ישנם המון דברים רקובים מחורי הצהרה זו. אחד הדברים שהכי שגעו אותי זה הפילוג בינהם זה ממש מעניין לדעת לזהות את המחלוקות ביניהם רק עפ"י לבושם אבל הכי נגעלתי זה מהיחס ליהודים השונים מהם, ובעיקר על רקע ספרדים- אשכנזים , זה כ"כ הגעיל אותי. אני אישית לא חוויתי שום חוויה כזו,אך מספיק להסתכל מהצד ולהזדעזע... בכל אופן התחילו לעלות לי שאלות ספקניות כמו: מדוע אתם כ"כ בטוחים בדרך שלכם שהיא הנכונה? אולי המזרוחניקים צודקים ואתם טועים? אולי החרד"לניקים?אולי הברסלבים? אולי החב"דניקים? כל זרם משתמש בציטוטים שלו שלוקטו מהמקורות על מנת לחזק את עמדתו, ורואה את דרכו כאמת יחידה.ולי התחיל להמאס... הרי לא חזרתי בתשובה בשביל לחיות בספקות,בשביל להיות מפולג, ובכלל המטרה הראשונית היתה לחפש את אלוהים , את זה שכן יכול ואמור לתת תשובות , ואני בתומי האמנתי שרבנים יוכלו לענות לי על השאלות... אוי כמה שהתבדתי... לא רק שאיני מאמין להם עוד, איני יכול לשמוע אותם יותר, אני יודע את כל התשובות שלהם(הלא מספקות) לשאלות שלי בעל פה. וכך במצבי הנואש עזבתי את הישיבה , והתחלתי לחפור בעצמי, הפעם בלי מתווכים ,אני והספרים. ככל שקראתי יותר הבנתי כמה שום דבר לא אחיד בדת הבנתי שדברים רבים ביהדות סותרים זה את זה בהתאם לתקופות ולמקומות,והבנתי שאני לא היחיד שמרגיש שאלוהים עזב אותו ואת העולם, גם דוד המלך הרגיש ככה וכמוני גם חצי עולם. השאלה שמנקרת לי בראש היא למה הכל לא יכול להיות יותר ברור ? לפעמים הרגשתי שאלוהים משחק עם כולנו ולנו אין זכות דיבור בעניין, אני בסה"כ חיפשתי אמת ומצאתי את עצמי לומד תיאולוגיה היסטוריה ופילוסופיה כדי להבין שכל העולם שואל את אותם שאלות שאני שואל ועדיין לא קיבל תשובה... אבל עדיין... עד היום וכנראה כל חיי אני אשאל את השאלה: מדוע אנו חיים? לאיזו מטרה? ולמה הכל לא יכול להיות יותר פשוט? שאם יש מטרה שתהא זו גלויה לכל ולא נסתרת או קשה להשגה בצורה בלתי אפשרית. כיום אני לא דתי לאחר שנה כדתי,וונכון להיום אני שומר מסורת, ובעיקר מוצא דברים שאני מתחבר אליהם ועושה אתם מתוך התחברות, ולא מתוך הכרח או כי כך צריך, טוב לי הרבה יותר כך. אני עדיין מחפש את אלוהים ומקווה שאזכה שיראה לי את דרכו האמיתית, אני מאמין בו, אין לי מושג למה איפה ואיך ,אני פשוט מאמין בו בכל כולי. ומקווה שיגיע כבר היום שבו הוא ידליק את האור כאן מעלינו, ואז נבין באיזה סרט חיינו, סרט מטורף יש לציין! כמעט אמיתי...
