הסיפור שלי

[רוית2]

הסיפור שלי

אז הסיפור שלי הוא הסיפור על אמא שלי.אמא נפלאה מקסימה שאינה כבר איתי... סיפור רגיל של עוד משפחה במעגל של אלימות."אבא" אמא ארבע ילדים. סיפור של אישה שידיה של בעלה לא היו לה לברכה. אמא שלי היתה אישה מוכה מאז שאני זוכרת את עצמי. יום יום מכות דם בית חולים תפרים כאבים וכאב לב .אמא היחידה שפרנסה היחידה שנתנה מעצמה דאגה ואהבה.כול יום קיבלה והמשיכה בשתיקה כל יום של איומים "אני ארצח אותך" "תזהרי ממני!!!" אז פעם הוא שרף את הבית ופעם שם לה סם בנס שבנס לא קרה לה כלום ותמיד אמר לי לשתוק ולא להגיד כלום.ואחים שלי היו תמיד איתו כי אולי הם פחדו לא הבינו...אז בלילה אחד לפני יותר מעשר שנים בלילה של ט"ו באב אור לט"ז באב...הוא אמא ריצפה צרחות סכין שתים בלילה התעורנו אחי הבכור אז בן עשר אני בת שמונה ואחי הצעיר בן חמש בסה"כ (אח אחד לא היה הוא היה בפנימיה) נעמדנו דום והיבטנו חזינו במותה של אמא...ירדנו למטה את אמא השארנו למעלה לבדה מדממת נכנסנו למונית הוא אם הסכין למשטרה רצחתי את אישתי...

 

[may may.]

רוית

סיפור קשה ומזעזע... במיוחד לילדים בגיל כה צעיר לחוות חוייה מזעזעת כזו. צר לי על אמך. הייתי שמחה אם תשתפי אותנו במצבך היום, והיכן אביך? בת כמה את אם מותר לשאול? ואיך העבר הזה משפיע על ההווה שלך? שמחה שהצטרפת לפורום, לפרוק כאן את מכאוביך. איתך מאיה

 

[רוית2]

מאיה

אז כך.אותי ואת אחי הקטן שלחו למשפחה דתיה באחת מהתישביות.אחי הגדולים נשלחו לפנמיות .אני קיום מסימת כיתה י"ב לאחר שנשארתי כיתה בגלל מה שקרה. בע"ה אני הלך לשרות לאומי בבית חולים בירושלים אני בת 19 בעוד חודשיים. "אבי" חיי קיום בת"א אם אישה שכנראה איבדה את השכל שלה.העבר השפיעה עלי בכל מיני דרכים נסיתי כמה פעמים להתאבד כי היה קשה לי אבל בסוף הבנתי שאסור להתיאש ושאני חייבת להיות חזקה וטובה בשביל אמא ובשביל האחים שלי.לצערי אני לא מסוגלת לדבר על הנושא אם בעל מקצוע שיעזור לי להתקדם,אני מפחדת להשבר ולבכות.ותמיד רציתי לדבר אם משהיא שהייתה במצ שלי ושתבין אותי.זהו פחות או יותר.

 

[may may.]

רוית

אני גאה בך שהלכת בדרך המלך, לא התייאשת והמשכת קדימה. ואת חזקה, חזקה מאד. אני מבינה אותך שהמקרה הזה השאיר בתוכך משקעים לא קטנים והם משפיעים ביום יום שלך, את חייבת להמשיך להיות חזקה. לגבי בעל מקצוע, אני הייתי אצל בעלת מקצוע, עובדת סוציאלית במרכז לאלימות במשפחה, בהתחלה זה נראה לי טיפשי, מאד לא האמנתי בה, וכל מה שאמרה לקחתי את זה בערבון מוגבל, אבל המשכתי ללכת אליה, ובכיתי אצלה, מותר לבכות, אפילו לאנשים גדולים, ובעל מקצוע מבין את הצורך לבכות, כשבכיתי אצלה היא חיזקה אותי ואמרה שרק אנשים אמיצים בוכים. והשיחות אצלה עזרו לי מאד, גם להבין את מצבי וגם איך להתגבר בחיי היום יום, לדעתי, את צריכה לפנות, את לא יכולה כל חייך להסתיר את זה. זה כאב חזק מאד, את חייבת להשתחרר ממנו. תמשיכי להיות חזקה. מאיה.

 

[שי-לי]

לרוית

רוית חביבה. אכן סיפורך מזעזע וכואב עוד יותר שילדה קטנה וחסרת ישע נאלצה לעבור כל זאת. מקווה שתמשיכי להתחזק. ובקשר לפחד שלך להשבר ולבכות, תדעי לך שדווקא מי שלא בוכה בסופו של דבר נשבר כי הוא אוגר את כל הכאב בפנים ובסוף הוא כמו הר געש שמתפרץ. בכי משחרר ונותן לנו כוח להמשיך הלאה. אולי בעצם את פוחדת שבטיפול יפתח אצלך סכר הדמעות ולא תוכלי לעצור את הבכי? אז דעי שכל בעל מקצוע מיומן ידע לשמור עליך. חשוב שתלכי לטיפול כי עברת חוויות נוראיות שחשוב שתעבדי אותן. כל טוב ושולחת לך

גדול. שילי

 

[retro]

רוית היקרה../images/Emo39.gif

היי רוית ! אני חושבת שאת הכי חזקה שאפשר. עצם העובדה שהבנת שחייבים להמשיך, ושאת עושה את זה בכל יום, צריך למלא אותך בגאווה. אבל את צריכה להבין שלדבר עם מישהו שיכול לעזור לך, לא עושה אותך לפחות חזקה, אלא להיפך. אסור לך להמשיך לחיות עם זה בפנים. אחרת באמת יש סיכוי שתישברי בשלב כלשהו. וגם אם לא - את יכולה להיות גם חזקה וגם מאושרת, אין סתירה בין הדברים האלה. וזה מה ששיחות עם בעל מקצוע אמורות לעשות לך. ושם מותר לך לבכות ומותר לך להישבר, ואף אחד לא יצחק עלייך, אף אחד לא צריך לדעת. אני גם חשבתי כמוך פעם, אבל כשהתחלתי ללכת לייעוץ הבנתי כמה שטעיתי. את יכולה רק לגדול ולהתפתח. בכל מקרה, אנחנו כאן בשבילך

שיהיה לך יום נפלא retro

 

[luckdragon]

שלום רוית

קראתי את הודעתך,את יודעת לפעמים אני שותק מול פניה של האלימות. ולא יכול לדבר,יותר מאשר לנסות להבין. מצטער.. אך יותר מכל,צריך להעביר את המסר לכלל החברה,מסר פשוט וחד. די לאלימות,די לפרק משפחות,די להרוס לילדים את החיים.