הסיפור שלי...

מאעד

New member
הסיפור שלי...../images/Emo7.gif

אתמול והיום הייתי בשתי טקסים ליום הזיכרון ! אתמול: נסעתי לכוכב יאיר שם יש לי סוג של משפחה,היה מאוד קשה ועצוב והמון דמעות! כל נציג מהמשפחה של כל אחד מהנופלים עלה ודיבר והיה נורא מרגש ועצוב,השנה אחותי עלתה וקראה דברים והיא פשוט ריסקה לי את הלב! היום הזה החזיר אותי ליום שהייתי רוצה לשכוח,לתאריך 12.9.04. ישבתי בבית עם 2 אחיותי(אחת בת 26 ואחת בת 25,באותם ימים),כמה חברות שלהן,דוד שלי ואמא ואבא שלי,כולם הכריחו אותי ללכת לישון אבל אני הרגשתי שאני לא יכולה. בשעה 11 בלילה נשמעת דפיקה בדלת ואמא שלי רצה לפתוח את הדלת,היא הייתה בטוחה שזו חברה נוספת של אחיותי אך הופיעו בדלת 3 או 4 גברים אחד עם מדים וכל השאר עם בגדים רגילים הם סגרו את הדלת ונכנסו לסלון שם כולנו ישבנו וצחקנו ואמא שלי ישר חשבה שמדובר באחי שבאותו הזמן היה בצבא וצעקה לאבא שלי לבוא,בנתיים הגברים נכנסו לסלון ושאלו על אחותי הגדולה,אחותי הגדולה הסתכלה להם בעיניים ודפקה צעקה,היא ידעה שמבודר בבעלה. שקד(בעלה של אחותי)ומירב(אחותי)יצאו ביחד 6 וחצי שנים וחודשיים וחצי אחרי החתונה הוא נהרג במילואים.(עד היום נורא קשה לי לכתוב ז"ל בשבילי הוא עדיין איתי) אני אהבתי אותו כמו שאני אוהבת את כל אחד מהאחים שלי וזאת הייתה(עדיין) החוויה הכי קשה שעברתי בחיי! אני נורא מתגעגעת אליו,אין יום שעובר בלי דמעות ומחשבות על האח המדהים שלי שנקטף בטרם עת! האח הג'ינג'י שאני מכירה מאז גיל שש(!!)שעזר בשיעורי בית,לימד אותי והציק לי,האח שהקשיב ועזר הלך ולא ישוב עוד לעולם! היום:וב נסעתי לכוכב יאיר,היה נורא מרגש!!!בכיתי כמו שהמון זמן לא בכיתי ופרקתי הכל,כולם ריגשו אותי מאוד ונורא כאב לי לראות שוב את שמיכת האבן שמכסה את הבנאדם מלא החיים והיופי לעולמי עד! יהי זכרו ברוך
אני מצטערת שכתבתי מגילה ארוכה,ושחפרתי,סליחה... דניאל.
 

לאו14

New member
|יהי זכרו ברוך../images/Emo16.gif

מאמי אני משתתפת בצערך.. זה יום כל כך קשה לכולם ובמיוחד למשפחות שכולות, כולם כל כך מנסים להבין,אפילו קצת את הכאב שלהם,לממרות שזה כמעט בלתי אפשרי. כולם בוכים בטקסים,בסרטי הנצחה וכשהם שומעים שירים, כולם כל כך מקווים ששנה הבאה המספר לא יגדל,שלא נהרגו עוד חיילים,שלא נשמע על עוד אסונות ושלא נפחד שמתחיל משדר החדשות. היום בכיתה..המורה שלי התחילה לדבר איתנו..כמו כל שנה,מדברים איתנו עד שיתחיל הטקס[מושכים ת'זמן..]אבל השנה..המורה שלנו סיפרה סיפור אישי שעבר עליה..במלחמת יום הכיפורים,חצי שכבה שלמדה איתה בבית ספר נהרגה במלחמה,אפילו יותר מחצי..היא התחילה לבכות,ולראות מורה במצב כזה קשה,שאתם רגילים לראות אותה בצורה שונה..זה מוזר.. ואז ישבתי בכיתה וחשבתי..מה יקרה אם מישהו שאני יושבת איתו היום בכיתה,צוחקת איתו היום על מורות ומתעצבנת עליו כשהוא מסתיר לי את הלוח יהרג[חס ושלום שלא נדע מצרות] בצבא..זה פשוט בלתי נתפס..
פשוט בלתי נתפס..
הייתי חייבת להגיד..סורי..
 
למעלה