הסיפור שלי../images/Emo5.gif
אני נשואה מזה שנתיים ונמצאת עם בעלי מזה 6 שנים לערך יש לנו תינוקת בת חצי שנה בערך, מצב כלכלי, לא משהו- מההתחלה תמיד שרדנו לא חיינו, תמיד הורים עוזרים(גם ההורים תפרנים)בקניות וכו' - אני מרגישה ממש נזקקת. מאז הלידה אני מרגישה כמו
מהלכת, פתאום הכל נראה לי שחור משחור, בעלי החליט לפני שנה שהוא משכיר הופך להיות עצמאי (יש לו משרד בבית)בתקוה שינסוק, ובכן זה לא קורה (כבר למעלה משנה), עכשיו שהוצאות הולכות וגדלות (כולה תינוקת אחת) אני כל הזמן מודאגת הראש מתפוצץ לי ממש (השתדלתי גם לא להעיר לו לגבי העבודה, חשבתי שיבין את עצמו ויצא מתוך אחריות לחפש עבודה לא חשוב במה- אבל יש לו אגו). בקיצור, אנחנו רבים המון, בערב פסח הוא אמר לי מילה ואז פשוט היה לנו סרט של חג שחור אח"ד שוב בעצמאות אמר לי מילה (אני לא מפרטת כי זה לא חשוב, לצורך הענין) אז ביטלתי את היציאה באותו ערב- אני פשוט מתכנסת בעצמי לאחרונה, אני מרגישה שמנה לא רצויה ודחויה. כשהילדה היתה בת חודש וחצי בלבד היו לנו בעיות עם הבנקים אז יצאתי למצוא עבודה בלחץ אטומי (כמו משוגעת, חיפשתי) ומצאתי- עבדתי מ-8:00 עד 18:00 עבודה בלחץ עם בוס נוראי (כל יום הייתי חוזרת עם עיניים נפוחות מבכי) וכל מה שהיה לבעלי לומר: "תחזיקי מעמד.." במקום להגן עליי ולומר את לא צריכה את זה תמצאי משהו אחר (הוא אמר תמצאי משהו אחר אבל אל תעזבי לפני) ובכן עזבתי כי לא יכולתי יותר ושוב אני מתרוצצת בין ראיון לראיון ומצאתי בסופו של דבר עבודה עם משכורת נמוכה אבל תנאים טובים (והוא ה"ראיס" יושב במשרדו בבית- נחמד ונעים אם יש עבודה עובדים אם אין אז קראים באינטרנט הולכים לפגישות לא חשובות עם חברים, בקיצור מחפש ושואל חברה שלי (כאילו ממנה תבוא הישועה). מה גם שמאז ומתמיד הוא התייחס אליי לא כאל חשובה- תמיד הוא עוזר לאחרים ולי אח"כ, אמא שלו למשל עשתה לי לא מעט קטעים מסריחים והוא אף פעם לא העיר לה הוא פשוט נתן לה. ואם אני חלילה עשיתי משהו שהוא לא במתכוון (כמו היום...) אז הוא יעשה לי ימים שחורים. אני גם מרגישה שאני פה רק כי לחוץ לו כלכלית וכי יש לנו תינוקת קטנה, מעבר לזה תמיד אני אשמה ולא בסדר ותמיד אני צריכה לרצות את כולם ואני ואני ואני..... נמאס לי - ואמרתי לו שאני רוצה להיפרד- ואז הוא אמר: אם את רוצה אז התינוקת תהיה אצלי חצי שבוע ואצלך חצי שבוע, אמרתי שבשום אופן לא, על גופתי, אבל מתי שירצה יבוא לקחת אותה וכמה שהוא רוצה. אז הוא איים עליי ואמר שמצידו הוא מוותר והתהליך יכול לקחת שנים ושהוא יתקע לי מול העיניים- וזה מה יש! והכל קרה כשקמתי בבוקר הוא התחיל עם האשמה כלפיי בגלל אמא שלו (שלה הוא לא יעיר בחיים) ורק לי הוא עושה את המוות. מה בסה"כ אני רוצה? שקט! איכפתיות ממני, גם אני בןאדם! עכשיו אני מבררת פרטים לגבי תנאים לאם חד הורית ומה הסיכויים שלי עם התינוקת שלי? ה-ת-פ-ז-ר-ת-י-!!!, סליחה
אני נשואה מזה שנתיים ונמצאת עם בעלי מזה 6 שנים לערך יש לנו תינוקת בת חצי שנה בערך, מצב כלכלי, לא משהו- מההתחלה תמיד שרדנו לא חיינו, תמיד הורים עוזרים(גם ההורים תפרנים)בקניות וכו' - אני מרגישה ממש נזקקת. מאז הלידה אני מרגישה כמו
