הסיפור שלי

[lior_r]

הסיפור שלי../images/Emo4.gif

שלום לכולם! מזה זמן מה אני עוקב אחר הפורום ואחרי האנשים המקסימים שכאן, שמתמודדים עם קשיים "מעט" יותר גדולים מאנשים אחרים. מה שגרם לי לכתוב כאן היא ההודעה של supra אשר הזדהתי מאד עם המאבק שלה במשרד הבטחון. אני מכיר את העניין מקרוב. במהלך שירותי הצבאי חליתי במחלת "טרשת נפוצה". מי שאינו יודע, וכנראה שהרוב, זו מחלה בה הגוף תוקף את עצמו (חיסון עצמי) כלומר הוא "מתבלבל" ובמקום לתקוף את החיידקים והגופים הזרים הנכנסים לגוף הוא תוקף (בהתקפים) את מעטפת העצב ובכך גורם להפרעות נוירולוגיות שונות ומשונות(שיכול להגיע עד שיתוק חלילה). מאחר ושירתתי בתחילת שירותי ביחידה מובחרת , שם עמדתי בלחצים נפשיים (וכמובן פיסיים) גדולים ביותר, החלטתי שאני רוצה להיות מוכר כנכה צה"ל, כי לי אין ספק בגרימה של המחלה משם. קודם כל, רק ההגדרה הייתה קשה בשבילי "נכה". אבל הגעתי למסקנה שאם אני מתגייס לצה"ל בריא בנפשי וגופי עם פרופיל 97 ויוצא אחרי שנתיים עם פרופיל 21 ומחלה די קשה אני רוצה הכרה. חייב . פעם היו מכירים במחלה זו ביתר קלות, אולם כרגע אחרי חצי שנה הכרת "לפנים משורת הדין" אני בתהליך ארוך ומייגע בוועדת הערעורים.זה כמעט שנתיים מהשחרור אני בתהליך, ואני לא ציודע מתי יסתיים. אז נכון שאני שם אותו די בצד וממשיך את חיי, אבל זה נמצא קבוע בקצה מסויים של המח ומטריד. שוחק. רציתי לשאול חברים שמכירים מאבק כזה והתמודדו , איך עושים את זה? איך לא נשברים, ומתמידים עד ההכרה??? חוצמזה, supra אשמח אם תשתפי אותנו בדברי הרופא שנתן לך נקודת תצפית חדשה על שיקולי הרופאים ממשרד הבטחון,וכן את ההבנה שלך לגבי הכלים להתמודדות, הבנה שאין לי אותה לצערי... אני מאחל המון בריאות לכולם, ואשמח לתגובות. ליאור

 

[GOGO22]

לא להתייאש

אתה בעצמך בסוף השורה ,כותב על אמונה,,אם כך תהיה חזק,ואל תישבר ואם יש לך עורכי דין טובים ,האמן בהם ,גם הם רוצים להצליח,ואם אין לך אז קח אחד תותח,שלוקח הרבה כסף אבל זה שווה. יש כאלה שמצבם גרוע משלך ,למשל חולי בכצ´ט שזו מחלה קצת דומה לשלך.

 

[מאי של ענת]

ליאור שלום.אני מכירב את הטרשת

הנפוצה,שהייתי בשיקום אורטופדי,הכרתי חולים משיקום נוירולוגי עם הטרשת. לפי הבנתי,יכולים להיות תסמינים קלים,עד לא קלים בהחלט. ליאור,אני מאחלת לך קודם כל שתרגיש טוב.ושלא יהיה לך שום רע. תיקח עו"ד,ואל תוותר,כי אם התגיסת עם 97,והשתחררת על 21. מישהו צריך לתת את הדין לכך. אם התגיסת בריא ,ויצאת חולה,מישהו צריך לקחת אחריות. אני בטוחה שהצבא יקח אחריות,כנראה זה שאלה של זמן. ליאור,כמה שנים אתה אחרי השחרור? ואני יודעת משהו- בעיניני מחלות משהב"ט תמיד יכול לטעון,שפיתחת את המחלה עוד לפני הגיוס,ובצבא זה התפרץ לך. אבל גם אם ככה הם טוענים,אתה יכול לרקוד על החמרת מחלה. ליאור יקירי,אל תוותר!תהיה חזק(תרתי משמע)

 

[מאי של ענת]

מכירב= מכירה

 

[Supra]

איך עושים את זה?

שמחה שאתה מזדהה עם הסיפור שלי, יותר קל לדעת שאתה לא היחיד במערכה הזו מול משהב"ט. גם אני התגייסתי עם פרופיל 97 והשתחררתי אחרי שנתיים עם 21 רפואי. לצערי אני יכולה לספר לך מנסיוני שהשלב של ההכרה הוא רק ראשוני. אחרי ההכרה של עוד מאבק ארוך ומייגע של קביעת אחוזי נכות. ההכרה במקרה שלי ארכה כמעט 3 שנים. שכרתי עו"ד, קיבלתי חוות דעת מרופא מומחה שהוכיח שהמחלה קרתה בזמן הצבא ועקב השירות שאלה שני התנאים ההכרחיים להכרה כנכה צה"ל. בית משפט השלום קיבל את חוות הדעת וקבע כי משהב"ט חייב להכיר בי כנכת צה"ל. אני לא מבינה כ"כ בטרשת נפוצה אך ברגע שיש רופא מומחה שמסוגל להוכיח את שני התנאים של "בזמן השירות הצבאי ועקב השירות הצבאי", זה רק עניין של זמן עד שתגיע לדיון משפטי ובית המשפט יקבע את ההכרה. עצתי היא שכור עו"ד, קבל המלצות מחברים בפורום, אני לא הייתי מרוצה כ"כ מעו"ד שלי בשלב ההכרה ולכן השנים של ההכרה היו מאד מעיקות ומתסכלות. ההקלה שלי נובעת מכך שעד לא מזמן חשבתי (בעידוד משפחתי ואנשים שטענו שהם מנוסים בהלכי משהב"ט) שכדי לקבל את אחוזי הנכות המגיעים לי אני צריכה לנהוג כנכה ב- 100%, כלומר לא לעבוד, לא ללמוד, ללכת בשני וחמישי למשהב"ט, להפגין מסכנות וחוסר אונים, כל התקף להזמין אמבולנס ולהשתדל לא לעזוב את בית החולים. אלה העצות שקיבלתי. אך לא הייתי מוכנה לקבל אפילו את מקצתן, אני משתדלת לתפקד בצורה מקסמלית כאדם בריא לכל דבר, מקבלת תרופות. כשאני מקבלת התקף, אני חייבת לנוח, להירגע, להתאושש מחוסר הנעימות ולחזור לשגרה, הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה להזמין אמבולנס ולהיות בבית חולים במתח, בהתרגזות מחוסר תשומת הלב של הצוות הרפואי, מה גם שטיפול רפואי מיוחד נוסף לא קיים לאחר התקף. עכשיו הבנתי שכל העצות האלה לא יעזרו לי בכלל לקבל את אחוזי הנכות המגיעים לי, הבנתי שרופאי הועדות הרפואיות תמיד ינסו למצוא ואף להמציא איזו טענה, אפילו זו שהכי פחות סבירה כך שלטענתם לא מגיעים לי אחוזי נכות. השיקולים שלהם אינם קשורים למצב הרפואי שלי או לממצאי הבדיקות. במקרה שלי הם בקשו ממני לבצע בדיקת VIDEO E.E.G הכרוכה באשפוז של לפחות שבוע, חיבור תמידי להרבה מאד אלקטרודות בכל הגוף ובעיקר בראש, תוך כדי צילום קבוע של וידאו, כך שגם אסור לצאת מטווח הצילום. ביצעתי את הבדיקה הזו פעם ראשונה במשך שלושה ימים, אובחנה הפרעה אפילפטית אך הצוות הרפואי (שגם יושב בוועדות הרפואיות) שכח לצלם, הגעתי לבדיקה נוספת למשך יממה ולא נתגלתה הפרעה, לבדיקה השלישית במשך שבוע כבר לא הסכמתי. בעיקר משיקולי אי נעימות, זו בדיקה זוועתית לדעתי, אך גם משיקולי הסתברות, אני מקבלת 2-3 התקפים בחודש כך שגם אתאשפז שבוע יש סבירות גבוהה שלא אקבל התקף אפילפטי. לכן סירבתי לבדיקה וכך הם משכו את החלטות הועדה עוד 3 שנים בטענה שאין להם מספיק נתונים רפואיים להחליט. התרגזתי מאד, לא ראיתי כיצד המלחמה הזו תסתיים. שכרתי עו"ד חדש כך שאת הביורוקרטיה הוא מנהל וגם נותן לי יותר ביטחון כשאני הולכת לוועדות הרפואיות. הרופא שאליו הלכתי כדי לבדוק האם יש צורך בחוות דעת רפואית לגבי אחוזים, הסביר לי את שיקולי הרופאים (שאותם הסברתי קודם), ייעץ לי ללכת לבדיקה הזו למשך שבוע, גם אם לא אקבל במהלכה התקף, הרופאים לא יוכלו לדרוש יותר מיזה, לאחר ביצוע הבדיקה אם הרופאים יחליטו בטענה מופרכת כלשהי שלדעתם לא מגיעים לי אחוזי הנכות המתאימים, אז יש מקום לערער לבית המשפט מחוזי, בצירוף חוות דעת מאותו רופא שיכול להוכיח שכל הבדיקות האפשריות בוצעו, בבדיקה אחת אף נרשם ארוע אפילפטי, קיים תיעוד של רופאים מטפלים, כבר 6 שנים שניסיתי את התרופות המובילות בתחום ואין שינוי במצבי הרפואי, ועל כן לדעתו יש מקום לקבוע נכות גבוהה לצמיתות. כך הבנתי שזה רק עניין של זמן ושאני נוהגת כראוי בכך שאני ממשיכה את חיי בצורה כמה שיותר נורמלית. אני לא נלחמת יותר בועדות הרפואיות אלא זורמת איתן ומובילה למצב שבו ייגמרו להם הטענות המופרכות הלא צודקות. אז זה ייקח עוד כמה ועדות לא נעימות ואז בית משפט וכמה דיונים אבל בסוף אני בטוחה שזה יסתיים על הצד הטוב ביותר עבורי. מדברי אנשים בפורום הבנתי שזה ממש לא ייחודי לי כל התהליך הזה, כך שזו לא מלחמה אישית שלי בועדות הרפואיות אלא מערכת שעובדת דפוק אך עם סבלנות והמשך התקדמות וצמיחה בחיים וזה יסתיים באופן שיספק אותי. מאחלת לכולכם בריאות והצלחה בחיים. השיתוף שלכם תורם לי המון.

 

[ominator]

תיקון קל

קצת זהירות עם התייחסויות המשפטיות. זה אחלה לעודד ולתמוך, אבל אפילפסיה אינה M.S לא מבחינה רפואית ולא מבחינה משפטית ואי אפשר להקיש ממקרה למשנהו, ולכן סופרה, גם אם ישנו רופא מומחה "הכי גדול בעולם" זה אינו רק עניין של זמן עד שתקבע ההכרה. שיהיה בהצלחה ויום טוב!

 

[Supra]

ברור

סיפרתי רק את הסיפור והחוויות שלי, אינני מכירה טרשת נפוצה וגם אינני מוסמכת לחוות דעות רפואיות, בסה"כ תיארתי את ההתרשמות שלי מהתהליך האישי שעברתי, כמובן שאין להקיש מהפרטים הרפואיים שלי למקרים שונים אחרים. מטרתי הייתה לשתף, ואני מקווה שרוח התהליך והמסקנות האופטימיות יתרמו למישהו ויקלו עליו את קבלת התהליך.

 

[lior_r]

../images/Emo36.gif עו"ד יעבץ ../images/Emo26.gif

מה ההבדל המשפטי בין "טרשת נפוצה" לאפילפסיה? לפי הבנתי לאפילפסיה אין תרופה כמו לטרשת נפוצה (פרט לטיפולים מונעים כמובן) והסיבות לגרימתן של המחלות הנ"ל אינן ברורות כמו שברור הקשר בין סטרפטוקוקוס לדלקת בגרון. נכון? האם לפי הבנתך ונסיונך יש יותר מקרים של חולי אפילפסיה מאשר אלו של MS שהוכרו כנכי צה"ל? אם כן, מדוע? אודה מאד על תשובתך, ליאור

 

[ominator]

תשובה לליאור

ההבדל ה"משפטי" נוצר מהלכות וקביעות בעבר כאשר עניין עלה ונבחן לעומקו.אין קשר מחוייב בין המצב האמיתי והסיבות הרפואיות לבין המצב המשפטי. קשה מאוד להסביר את זה למי שלא התנסה בהליכים משפטיים, אבל יש מרחק גדול בין האמת לבין הוכחתה. לצערי הרב, מועטים מאוד המקרים (הידועים לי) בהם נבחנה שאלת הקשר בין הטרשת הנפוצה לבין תנאים חיצוניים ומועטים המקרים (הידועים לי) בהם נבחנה שאלת הקשר בין אפילפסיה לאירועים חיצוניים, אך נראה לי כי הקשר בין אפילפסיה לתנאים חיצוניים חד יותר (מסיבות שונות ומשונות) ועל כן פשוט ינותר מבחינה הוכחתית. ראה ליאור, אני מאוד נזהר בניסוח הדברים משום שבאמת כל עניין נבחן לגופו ויש כל כך הרבה משתנים ואני באמת מאמין בלנסות וללכת עד הסוף, אבל חתך סטטיסטי פסיקתי מלמד את זה. לידיעתך, בשני מקרים חדשים יחסית של טרשת נפוצה נקבע כי לא הוכחה "אסכולה" רפואית תקפה הקושרת סטרס (נפשי) לפריצת המחלה וכי ההשפעה של טריגר פיזי תלויה ב"חבלה ישירה משמעותית לחוט השידרה או למוח". לסיכום: אין להקיש ממקרה למישנהו בגדר אותה המחלה, וודאי שלא ממחלות אחרות, אפילו אם הן קרובות משפחה.

 

[lior_r]

סופרה, את SUPER ../images/Emo70.gif

מודה לך מאד על התשובה המפורטת. אין ספק שאנחנו אוכלים הרבה חרא ממשרד הבטחון, אבל הם לא יכניעו אותנו.לדעתי, את צודקת כשאת אומרת שהתמדה עיקשת מולם תתן את התוצאות. את יודעת מה, גם אם לבסוף זה לא יקרה, אני אדע שאני עשיתי הכל ולא אוכל להאשים את עצמי שלא ניסיתי להיות מוכר. ושוב תודה ותהיי חזקה....

ליאור