הסיפור שלי...../images/Emo140.gif
רציתי לספר לכם, אולי תמצאו פה מעט תקוה, רגע של נחמה. לפני שנתיים גיליתי שאני בהריון - כעבור 7 שבועות, מצאתי דימום וההריון נגמר בהפלה טבעית. חצי שנה חיכינו להחלמה, ונכנסתי להריון בשנית. הפעם החזקתי עד השבוע ה-28, כל ההריון ההוא היה מלווה בפחדים וחששות לאור קודמו. היה לי מאוד קשה, פחדתי לאבד את ההריון והגרוע מכל לא אחר להגיע. עברתי לידה של ממש. זה קרה בארה"ב (שם התגוררנו אז), הייתי לבד, בלי המשפחה או חברים. רק בן זוגי הנפלא ואני. הלידה הייתה כואבת יותר בלב ובנשמה מאשר בגוף. איבדתי את עצמי. התאבלתי ארוכות וקשות, ייבשתי את מאגר הדמעות מרוב בכי. לא ידעתי נפשי מרוב צער. בן זוגי הנהדר אחז בידי כל אותה עת ולא הרפה. חיי נפלו עליי וכל מה שרציתי בחיים היה ילד. חזרנו לארץ והפעם הייתה השגחה מעט יותר צמוד. לקחתי במשל כל ההריון את החומצה הפולית, ברזל, ואספירין (מיקרופירין 75- מיוחד לנשים בהריון), הפעם ההריון נמשך עד השבוע ה-38 כמו קודמו היה מלווה בפחדים קשים וחששות. שמרתי מאוד, הורדתי מהתפריט כל אוכל שיכול לסכן את ההריון (סושי, ובשרים מסויימים, פירות מסוכנים ועוד) עבדתי כל ההריון, עד שלא יכלתי יותר לשאת ובשבוע 38 נסענו לאיכילוב וילדתי שם (עם קצת עזרה וזירוז) ילד מ-ה-מ-ם. בריא ומקסים ביופיו. טפו טפו... הוא בן 8 חודשים עכשיו, בריא ושמח. ואנחנו, החלמנו מכל כאבי האובדן שחשנו עד שנולד האוצר הקטן הנפלא. הכאב נמצא אי שם עמוק בפנים, אבל עמוק מדי בכדי לדשדש בו. הלאה לעתיד!!! לכל מי שאיבדה ילד אי-פעם, חזקי ואמצי! אל תתייאשו. בסוף זה מצליח.
רציתי לספר לכם, אולי תמצאו פה מעט תקוה, רגע של נחמה. לפני שנתיים גיליתי שאני בהריון - כעבור 7 שבועות, מצאתי דימום וההריון נגמר בהפלה טבעית. חצי שנה חיכינו להחלמה, ונכנסתי להריון בשנית. הפעם החזקתי עד השבוע ה-28, כל ההריון ההוא היה מלווה בפחדים וחששות לאור קודמו. היה לי מאוד קשה, פחדתי לאבד את ההריון והגרוע מכל לא אחר להגיע. עברתי לידה של ממש. זה קרה בארה"ב (שם התגוררנו אז), הייתי לבד, בלי המשפחה או חברים. רק בן זוגי הנפלא ואני. הלידה הייתה כואבת יותר בלב ובנשמה מאשר בגוף. איבדתי את עצמי. התאבלתי ארוכות וקשות, ייבשתי את מאגר הדמעות מרוב בכי. לא ידעתי נפשי מרוב צער. בן זוגי הנהדר אחז בידי כל אותה עת ולא הרפה. חיי נפלו עליי וכל מה שרציתי בחיים היה ילד. חזרנו לארץ והפעם הייתה השגחה מעט יותר צמוד. לקחתי במשל כל ההריון את החומצה הפולית, ברזל, ואספירין (מיקרופירין 75- מיוחד לנשים בהריון), הפעם ההריון נמשך עד השבוע ה-38 כמו קודמו היה מלווה בפחדים קשים וחששות. שמרתי מאוד, הורדתי מהתפריט כל אוכל שיכול לסכן את ההריון (סושי, ובשרים מסויימים, פירות מסוכנים ועוד) עבדתי כל ההריון, עד שלא יכלתי יותר לשאת ובשבוע 38 נסענו לאיכילוב וילדתי שם (עם קצת עזרה וזירוז) ילד מ-ה-מ-ם. בריא ומקסים ביופיו. טפו טפו... הוא בן 8 חודשים עכשיו, בריא ושמח. ואנחנו, החלמנו מכל כאבי האובדן שחשנו עד שנולד האוצר הקטן הנפלא. הכאב נמצא אי שם עמוק בפנים, אבל עמוק מדי בכדי לדשדש בו. הלאה לעתיד!!! לכל מי שאיבדה ילד אי-פעם, חזקי ואמצי! אל תתייאשו. בסוף זה מצליח.