פרק 6 - מצטער אבל שינוי
אושר מרגיש את הקור מהפתח ושמשהו קר נוזל לו על הרגליים, אבל הוא לא רואה מה.... ואז הוא מתעורר ומגלה שנרדם במטבח, עם הברז זורם כי רצה לתת לכלב קצת מים... שוב מכה בו הריח של הדירה הסגורה, תריסים מוגפים, שקט אימים, ורק הקור מצליח לחדור כמו נבל, אפילו שאטם את החדר כמו במלחמת המפרץ... הוא מתיישב במטבח ומסתכל על הקיר שמולו, השותף היחיד שלו בכל ארוחה שמביט בו במבט מאשים, עם חמסה קטנה שתלויה עליו, שקיבל מחבר (גם כן חבר, כבר לא דיברו חודשים) ביום שבו נכנס לדירה... איך הכל אז נראה שונה, איך אמר לעצמו אז, שתוך כמה ימים הוא משיג עבודה והכל יסתדר - כסף, דירה, עבודה, חבר/חברה (הקף את המועדף). אושר, קם, מנגב את הדמעות מהר, כדי שאף אחד לא יראה, וגורר איתו את הכלב לטיול, בחוץ העיר תל-אביב, לא ייאמן כמה שקטה היא יכולה להיות לפעמים, רק מנורות רחוב פולטות אדי חום וצלילי חשמל דק, וערפל רטוב עצר לו באמצע הלילה להפסקת קפה, פה ושם טזה לה מונית עם חלונות מלאי אדים וכמובן אושר בטריינינג וחולצה קצרה, בקור הזה, כשאפילו הכלב מנסה לגרור אותו חזרה הביתה... אושר לא יודע למה, ולאיפה אבל ממשיך ללכת, הקור עושה לו טוב, נכנס עמוק מתחת לעור וצובט אותו, גורם לו להרגיש את הדם שזורם לו בכל פינה בגוף שמתרוצץ מאיבר לאיבר כדי להילחם בקור הנורא. פתאום הכל דומם לחלוטין, אפילו מנורות הרחוב שתקו, כשאושר מרגיש מישהו עומד לידו, הוא פונה אליו ורואה אדם בגיל של הוריו, עומד בחליפה, האיש פונה אליו ואומר, "אושר, הגיע הזמן שאקח אותך לראות מה צופן לך העתיד", הוא שם את ידו על כתפו, וחושך ירד על הכל.....
