הסיפור לשבת
והפעם, על פעולתו של השתדלן רבי יוסלמן איש פרוסהיים. (נפטר לפני 950 שנה בדיוק. עשה רבות להצלת ישראל) שהצליח לבטל את גזירת שריפת התלמוד… גזר הדין על השריפה, כבר חתום בחותם טבעת הקיסר, ונמצא בידו של המשומד -יוקל פפרקורן- זה אשר העליל לפני הקיסר בשמועות זדוניות, וחסרות בסיס, על התלמוד. יוקל הזה, כרגע בדרכו למחוז נכבד וחשוב ליהודים. שם קיים ריכוז גדול של ספרי הקודש. הפעם, הקדימו רבי יוסלמן. והגיע לשליט אותו מחוז. אותו שליט האמור להוציא אל הפועל את גזר הדין שבתרמילו של פפרקורן המשומד. השליט הכירו לרבי יוסלמן זה מכבר, והעריכו במאד. בפגישה ביניהם. הבהיר השליט לרבי יוסלמן, כי בידו לעכב את ההוצאה לפועל, עד שיוכיח לקיסר את שרבי יוסלמן טוען, כי אותו יוקל, הינו בור ועם הארץ, וכי אין לו כל הבנה וידע בתורתינו הקדושה. בילדותו כשהיה עדיין בין יהודים לא פתח ספר... אבל, איך יוכיח זאת לקיסר?! הציע רבי יוסלמן שיעור בתלמוד לשליט. שיעור קטן וקל להבנה, שיעור הנלמד בחדר לתלמידים בגיל עשר. ובזה יבדוק ויבחון ליוקל פפרקורן. הרעיון קסם לשליט שקלט את השיעור. ועל מה נידון השיעור?! על הסוגיא התלמודית: היזק שאינו ניכר האם זה בכלל היזק, ועל המזיק לשלם לניזק, או לאו. ואיך ייתכן היזק שאינו ניכר?! אז לדוגמא, ככה: אדם שפרתו המליטה עגלה אדומה שאין עליה אפילו לא שתי שערות שחורות, הרי שהוא ישמור עליה מכל משמר, כי היא מצרך נדיר, וראויה להיות פרה אדומה הנדרשת בבית המקדש להטהר מטומאת מת (אין לנו כיום את זה. ומאותה סיבה, נמנעים אנו מלהכנס לחלקו הפנימי של הר הבית). אותה פרה נדרשת לשמירה יתירה. מיכיון שאילו יעלה עליה עול/משא. הרי כי היא תפסל מיידית מאותה מטרה. והיה כי אדם בדרכו מן השוק לביתו "יתפוס טרמפ" ויניח את סל הירקות על גבה של אותה עגלה/פרה שבין כך היא בדרכה לכיוונו הוא. הרי כי אותו אדם גרם נזק שאינו ניכר לבעל הפרה. כשבעל הפרה יתבע את הפסדו בערך של אותו מצרך נדיר, אלפי דינרים. הרי יאמר לו המזיק: הרי פרתך לפניך!!! השליט קלט והבין. משהגיע המשומד יוקל פפרקורן כשבידו האגרת החתומה. "התעניין" השליט על מילים תלמודיות ששמע באירוע מסויים. יוקל ניסה להיזכר. ו… כן. נזכרתי. אומר הוא לשליט: זהו טיבו של היהודי, בשוק סוחב הוא מדוכן זה, תפוחים. ומדוכן שני, שקדים. ואח"כ מברר בתלמוד, אם אותו נזק שאינו ניכר (שהרי הרוכל לא הבחין והכיר בגניבה) האם זהו נזק אם לאו. ו… ליהודים היתה אורה ושמחה. כמובן שיוקל הושלך בבוז. ואל הקיסר הגיעה הידיעה כי מדובר בעלילות שוא ומדוחים. .
והפעם, על פעולתו של השתדלן רבי יוסלמן איש פרוסהיים. (נפטר לפני 950 שנה בדיוק. עשה רבות להצלת ישראל) שהצליח לבטל את גזירת שריפת התלמוד… גזר הדין על השריפה, כבר חתום בחותם טבעת הקיסר, ונמצא בידו של המשומד -יוקל פפרקורן- זה אשר העליל לפני הקיסר בשמועות זדוניות, וחסרות בסיס, על התלמוד. יוקל הזה, כרגע בדרכו למחוז נכבד וחשוב ליהודים. שם קיים ריכוז גדול של ספרי הקודש. הפעם, הקדימו רבי יוסלמן. והגיע לשליט אותו מחוז. אותו שליט האמור להוציא אל הפועל את גזר הדין שבתרמילו של פפרקורן המשומד. השליט הכירו לרבי יוסלמן זה מכבר, והעריכו במאד. בפגישה ביניהם. הבהיר השליט לרבי יוסלמן, כי בידו לעכב את ההוצאה לפועל, עד שיוכיח לקיסר את שרבי יוסלמן טוען, כי אותו יוקל, הינו בור ועם הארץ, וכי אין לו כל הבנה וידע בתורתינו הקדושה. בילדותו כשהיה עדיין בין יהודים לא פתח ספר... אבל, איך יוכיח זאת לקיסר?! הציע רבי יוסלמן שיעור בתלמוד לשליט. שיעור קטן וקל להבנה, שיעור הנלמד בחדר לתלמידים בגיל עשר. ובזה יבדוק ויבחון ליוקל פפרקורן. הרעיון קסם לשליט שקלט את השיעור. ועל מה נידון השיעור?! על הסוגיא התלמודית: היזק שאינו ניכר האם זה בכלל היזק, ועל המזיק לשלם לניזק, או לאו. ואיך ייתכן היזק שאינו ניכר?! אז לדוגמא, ככה: אדם שפרתו המליטה עגלה אדומה שאין עליה אפילו לא שתי שערות שחורות, הרי שהוא ישמור עליה מכל משמר, כי היא מצרך נדיר, וראויה להיות פרה אדומה הנדרשת בבית המקדש להטהר מטומאת מת (אין לנו כיום את זה. ומאותה סיבה, נמנעים אנו מלהכנס לחלקו הפנימי של הר הבית). אותה פרה נדרשת לשמירה יתירה. מיכיון שאילו יעלה עליה עול/משא. הרי כי היא תפסל מיידית מאותה מטרה. והיה כי אדם בדרכו מן השוק לביתו "יתפוס טרמפ" ויניח את סל הירקות על גבה של אותה עגלה/פרה שבין כך היא בדרכה לכיוונו הוא. הרי כי אותו אדם גרם נזק שאינו ניכר לבעל הפרה. כשבעל הפרה יתבע את הפסדו בערך של אותו מצרך נדיר, אלפי דינרים. הרי יאמר לו המזיק: הרי פרתך לפניך!!! השליט קלט והבין. משהגיע המשומד יוקל פפרקורן כשבידו האגרת החתומה. "התעניין" השליט על מילים תלמודיות ששמע באירוע מסויים. יוקל ניסה להיזכר. ו… כן. נזכרתי. אומר הוא לשליט: זהו טיבו של היהודי, בשוק סוחב הוא מדוכן זה, תפוחים. ומדוכן שני, שקדים. ואח"כ מברר בתלמוד, אם אותו נזק שאינו ניכר (שהרי הרוכל לא הבחין והכיר בגניבה) האם זהו נזק אם לאו. ו… ליהודים היתה אורה ושמחה. כמובן שיוקל הושלך בבוז. ואל הקיסר הגיעה הידיעה כי מדובר בעלילות שוא ומדוחים. .