יוגב אברהם
New member
הסיזון חזר
מופז: פורעי חוק מיצהר "לא יהיו חלק מאתנו". בוים: "נוקיע אותם מתוכנו". שרון: "הם מסכנים את עצם קיום המדינה".. "קומץ קטן המנסה לכפות בכוח את עמדותיו על הרוב". גורם מדיני בכיר: "להוריד כפפות.. איום יותר חמור מן הערבים.. סכנה איומה. צריך להפעיל כוח". בנעורי הייתי חבר ב"הגנה" ונחשפתי לנאומיו של בן-גוריון נגד אצ'ל ולח'י, שכונו "פורשים". שפתם החדשה של שרון ועושי דברו מעוררת בי תחושה מצמררת של דז'ה-ווי : חזרו ימי הסיזון! בימים ההם, מי שהוקעו, מי ש"אינם חלק מאתנו"- הוסגרו לבריטים, הוכו, נחטפו, עונו. בזמן הזה תובע "גורם מדיני בכיר" מן "הזרוע השרירית של עם ישראל, צה'ל..לשבור להם את העצמות". ב"עונת הצייד", סיזון בשפת הציידים, יהודים צדו יהודים והבריטים והערבים עמדו בצד, משתאים. עכשיו יש ליורשי קרבנות הסיזון , בדרכם להידמות למפ'איניקים המקוריים, "פורשים" וסיזון משלהם, ריפוי-בעיסוק מרגשות נחיתות שהוטבעו בהם בתקופת נרדפותם. ובכ'ז, המפולת האמורה לקבור תחתיה את מפעל ההתישבות היהודית ביש'ע, אינה סיזון גרידא. אמונה אלון שמה לב, שבתמונה מיצהר "ילדות מבוהלות מתאמצות לשוא להדוף בכפות ידיהן הפתוחות מיתקפה גברית", אבל הכותרת זעקה - "אגרופים שלופים במאחז". וראש הממשלה אומר לגדוד צנחנים - בפי בן כספית במעריב "גדוד ניצולי יצהר" (לא פחות!) - "צפיתי בתמונות הקשות של הפינוי, ראיתי את המכות שספגו אנשי כוחות הבטחון". כולנו נחשפנו לתמונות, אך לא מצאנו מתנחלים מכים לובשי מדים. האם זו האידיאולוגיה הפוליטית החדשה שמסנוורת את שרון לראות במתנחלים, ובמיוחד בדתיים שבהם, את ה"יהודים" של מדינת ישראל? שהרי איזו קבוצה אנושית מאשימים בעולם 15 פעמים ב-"שקר, כזב, צביעות והסתה" כפי שעשה רו'המ למתנחלים בנאומו בפני הצנחנים, ואף הוסיף: "הם מגלגלים עינים .. תעיפו אותם מיד.. אל תאמינו להם... הם מגלמים סכנה לאומית." במחזהו של שיקספיר, "הסוחר מוונציה", קווי האופי של שיילוק הם שקר, צביעות, גלגול עיניים, הסתה ואלימות. איננו מאשימים, חלילה, את ראש ממשלתנו באנטישמיות מודעת, אך הוא זקוק כעת מאד לשעיר לעזאזל - פונקציה חיונית בכל חברה, ובמיוחד בשעת משבר. את התפקיד הזה מילאו תמיד היהודים: כדי לעשוק אותם, נצרכו להטביע עליהם חותם של טפילים ונצלנים. כדי להונות אותם, טפלו עליהם שהם רמאים, צבועים ו"מגלגלי עינים". כדי להשפילם, הציגו אותם כזוממים להשתלט על העולם, וכדי לשפוך את דמם העלילו עליהם שבמצותיהם דם ילדים נוצרים. ערב נישולם מכנה ספר חדש את המתנחלים "אדוני הארץ". לקראת גירושם באלימות הם מסומנים כ"אלימים", וסרבנותם להיעקר היא "מלחמת אחים" בפי מופז, האיש המופקד על מלחמת האחים הראשונה מאז אלטלנה - עקירתם הכוחנית ממקומותיהם. "שקרנים", אומר עליהם האיש ששיקר להם עשרות שנים, שהבטיח להם "אף יישוב לא ייעקר", ו"דין נצרים כדין תל-אביב"; "צבועים ומסיתים" מגדף אותם מי שב-1974 וב-1995 קרא ל חיילים שלא לציית לפקודת פינוי יישובים - וכעת אומר לצנחנים "מי שקורא לסרב – מסכן את עצם קיומנו". אולם, השיסוי במתנחלים נבלם כשהוא נתקל באנשים בעלי יושרה. שופט שלח הביתה שני תימהונים שהמשטרה ביקשה לעוצרם על הסתה לרצח, מפני שצעקו לרב צבאי "מויסר". הרמטכ'ל הסתייג "מהשימוש המניפולטיבי" ב"תסריט-מהלך-האימים" של ראש השב'כ, "מזימת" מתנחלים לירות כדורי צבע כפרובוקציה. משרד המשפטים הודיע, שלא הובא בפניו חומר ראיות המצדיק מעצרים מינהליים, כדרישת שרון ומופז. רבים תמהים, היכן הרחמים. איך מאשימים ב"התאכזרות לקטינים" אמהות, שבייאושן הביאו עמהן להפגנות את תינוקותיהן, ולא עושים כזאת אפילו לאויב, שהרי אין כמונו רחמנים על אויבינו. אלא, שאין רחמים כלפי מי שמהווה "סכנה",הנחשבת נגע ואיום וטעונה הדברה. "סכנה איומה" מכנה היום שרון את בני טיפוחיו מאתמול. הרצל בספרו לא העלה על הדעת תסמונת אנטי-יהודית ב"מדינת היהודים". האם טעה? או שמא, כדברי המשוררת – "סימן שעוד לא הגענו", וממדינת ישראל עד למדינה היהודית עוד ארוכה הדרך? אליקים העצני.
מופז: פורעי חוק מיצהר "לא יהיו חלק מאתנו". בוים: "נוקיע אותם מתוכנו". שרון: "הם מסכנים את עצם קיום המדינה".. "קומץ קטן המנסה לכפות בכוח את עמדותיו על הרוב". גורם מדיני בכיר: "להוריד כפפות.. איום יותר חמור מן הערבים.. סכנה איומה. צריך להפעיל כוח". בנעורי הייתי חבר ב"הגנה" ונחשפתי לנאומיו של בן-גוריון נגד אצ'ל ולח'י, שכונו "פורשים". שפתם החדשה של שרון ועושי דברו מעוררת בי תחושה מצמררת של דז'ה-ווי : חזרו ימי הסיזון! בימים ההם, מי שהוקעו, מי ש"אינם חלק מאתנו"- הוסגרו לבריטים, הוכו, נחטפו, עונו. בזמן הזה תובע "גורם מדיני בכיר" מן "הזרוע השרירית של עם ישראל, צה'ל..לשבור להם את העצמות". ב"עונת הצייד", סיזון בשפת הציידים, יהודים צדו יהודים והבריטים והערבים עמדו בצד, משתאים. עכשיו יש ליורשי קרבנות הסיזון , בדרכם להידמות למפ'איניקים המקוריים, "פורשים" וסיזון משלהם, ריפוי-בעיסוק מרגשות נחיתות שהוטבעו בהם בתקופת נרדפותם. ובכ'ז, המפולת האמורה לקבור תחתיה את מפעל ההתישבות היהודית ביש'ע, אינה סיזון גרידא. אמונה אלון שמה לב, שבתמונה מיצהר "ילדות מבוהלות מתאמצות לשוא להדוף בכפות ידיהן הפתוחות מיתקפה גברית", אבל הכותרת זעקה - "אגרופים שלופים במאחז". וראש הממשלה אומר לגדוד צנחנים - בפי בן כספית במעריב "גדוד ניצולי יצהר" (לא פחות!) - "צפיתי בתמונות הקשות של הפינוי, ראיתי את המכות שספגו אנשי כוחות הבטחון". כולנו נחשפנו לתמונות, אך לא מצאנו מתנחלים מכים לובשי מדים. האם זו האידיאולוגיה הפוליטית החדשה שמסנוורת את שרון לראות במתנחלים, ובמיוחד בדתיים שבהם, את ה"יהודים" של מדינת ישראל? שהרי איזו קבוצה אנושית מאשימים בעולם 15 פעמים ב-"שקר, כזב, צביעות והסתה" כפי שעשה רו'המ למתנחלים בנאומו בפני הצנחנים, ואף הוסיף: "הם מגלגלים עינים .. תעיפו אותם מיד.. אל תאמינו להם... הם מגלמים סכנה לאומית." במחזהו של שיקספיר, "הסוחר מוונציה", קווי האופי של שיילוק הם שקר, צביעות, גלגול עיניים, הסתה ואלימות. איננו מאשימים, חלילה, את ראש ממשלתנו באנטישמיות מודעת, אך הוא זקוק כעת מאד לשעיר לעזאזל - פונקציה חיונית בכל חברה, ובמיוחד בשעת משבר. את התפקיד הזה מילאו תמיד היהודים: כדי לעשוק אותם, נצרכו להטביע עליהם חותם של טפילים ונצלנים. כדי להונות אותם, טפלו עליהם שהם רמאים, צבועים ו"מגלגלי עינים". כדי להשפילם, הציגו אותם כזוממים להשתלט על העולם, וכדי לשפוך את דמם העלילו עליהם שבמצותיהם דם ילדים נוצרים. ערב נישולם מכנה ספר חדש את המתנחלים "אדוני הארץ". לקראת גירושם באלימות הם מסומנים כ"אלימים", וסרבנותם להיעקר היא "מלחמת אחים" בפי מופז, האיש המופקד על מלחמת האחים הראשונה מאז אלטלנה - עקירתם הכוחנית ממקומותיהם. "שקרנים", אומר עליהם האיש ששיקר להם עשרות שנים, שהבטיח להם "אף יישוב לא ייעקר", ו"דין נצרים כדין תל-אביב"; "צבועים ומסיתים" מגדף אותם מי שב-1974 וב-1995 קרא ל חיילים שלא לציית לפקודת פינוי יישובים - וכעת אומר לצנחנים "מי שקורא לסרב – מסכן את עצם קיומנו". אולם, השיסוי במתנחלים נבלם כשהוא נתקל באנשים בעלי יושרה. שופט שלח הביתה שני תימהונים שהמשטרה ביקשה לעוצרם על הסתה לרצח, מפני שצעקו לרב צבאי "מויסר". הרמטכ'ל הסתייג "מהשימוש המניפולטיבי" ב"תסריט-מהלך-האימים" של ראש השב'כ, "מזימת" מתנחלים לירות כדורי צבע כפרובוקציה. משרד המשפטים הודיע, שלא הובא בפניו חומר ראיות המצדיק מעצרים מינהליים, כדרישת שרון ומופז. רבים תמהים, היכן הרחמים. איך מאשימים ב"התאכזרות לקטינים" אמהות, שבייאושן הביאו עמהן להפגנות את תינוקותיהן, ולא עושים כזאת אפילו לאויב, שהרי אין כמונו רחמנים על אויבינו. אלא, שאין רחמים כלפי מי שמהווה "סכנה",הנחשבת נגע ואיום וטעונה הדברה. "סכנה איומה" מכנה היום שרון את בני טיפוחיו מאתמול. הרצל בספרו לא העלה על הדעת תסמונת אנטי-יהודית ב"מדינת היהודים". האם טעה? או שמא, כדברי המשוררת – "סימן שעוד לא הגענו", וממדינת ישראל עד למדינה היהודית עוד ארוכה הדרך? אליקים העצני.