הסיום של הספר

[second place]

הסיום של הספר

לפי דעתי הספר השלישי הוא ספר מעולה, אבל הסוף ביאס אותי מאוד. בכלל כל הקטע האחרון של הספר עיצבן אותי. כל מה שהתחולל אצל ליירה, ההתבגרות שלה, השינוי החד באופי שלה והעובדה שיכולתה לקרוא באולטיומטר ניפסקה. הרגשתי שקיצצו את החשיבות שלה והמעיטו את הקסם שבה. מה אתם חשבתם על סיום הסידרה?

 

[דארת טו די טו]

גם אני לא אהבתי את הסוף

אבל אם תחשוב על זה, זה הסוף הכי הגיוני. רק חבל שלא מפרטים על מה לרפובליקת השמיים של לורד עזריאל ולקרב כנגד הסמכות קצת יותר.

 

[Elfking]

לדעתי זה היה סוף יפה

עצוב, אבל יפה... לא הייתי רוצה סוף מאושר שבו הכל מושלם 100% והם חיים להם באושר ועושר עם חיוכים מגעילים של אנשים בלי דאגות מרוחים על הפנים שלהם... זה נראה לי די מציאותי גם כן, שהחיים לא הפי אנדינג... בכלל הייתי מתאכזב מסוף יותר שמח, הסוף הזה עורר רגשות, בניגוד לרוב הסופים השמחים.

 

[second place]

לעזאזל, אחת ולתמיד, אני בת!

 

[האבק]

../images/Emo6.gif

 

[חמודה עם חיוך]

אני ממליצה לך לכתוב בחתימה שלך...

שאת בת...חחח אני אהבתי את הסוף למרות שזה לא האפי אנד. זה העציב אותי אבל יצאתי מהקריאה בתחושה שהסדר שב על קנו.

 

[שמעון נעים]

למען האמת, התאכבתי מאוד

במהלך הקריאה כששאלו אותי "איך זה?" תמיד אמרתי "בין הטובים שקראתי", מיד אחרי שסיימתי אמרתי "ככה ככה", אם להגיד את האמת. הייתה לי תחושה של החמצה מאוד רצינית מהסוף. אני לא חושב שתמיד צריך סוף שהוא פשוט מושלם ונפלא כי עיקרון השויון אומר שבשביל לקבל משהו עליך להקריב משהו אחר, אך הפעם... הרגשתי שמשהו חסר.

 

[Elfking]

אין סופים טובים

כמעט שאי אפשר להיות מרוצים מסיום של סדרה טובה, לעולם- פשוט כי תמיד רוצים שזה יימשך, ואז נה נגדע באמצעף לדעת הקורא וזה מאכזב... אבל צריך לקבל את זה שיש סוף לכל דבר ולהוריד את רף הציפיות, למדתי לעשות את זה די מזמן... ואני אוכיח: מישהו יכול לתת דוגמא לסוף שהוא היה באמת מרוצה ממנו?

 

[דארת טו די טו]

כן

קח דוגמא, בסרטים כל הזמן יש סופים טובים. נכון שלסדרות ספרים כמו חומריו האפלים או הארי פוטר יותר קשה למצוא סיום, אבל יש הרבה סופים נחמדים במקומות אחרים. אני מסכים עם שכתבת אבל אני לא חושב שסופים תמיד לא מספיקים.

 

[Elfking]

נכון,

אי אפשר אף פעם להכליל- תמיד יהיו יוצאי דופן. אבל יש מעט מאוד סופים שבאמת מספקים את כולם ולא גורעים מערך הסדרה בכלל.

 

[האבק]

הסוף של שר הטבעות מקסים

אני נורא אהבתי אותו.

 

[Fairywitch]

תסביר לי את הסוף-

מה זה מעבר לימים או משהו כזה? לאן הם מפליגים בסוף? הם מתים, בעצם?

 

[האבק]

הם עוברים לארץ הברוכה

של בני הלילית והואלאר.

 

[Fairywitch]

אז למה הם נפרדים לנצח?../images/Emo12.gif

הם לא יוכלו לבוא לבקר?

(דמיין אותי עושה פאפי-פייס)

 

[שמעון נעים]

תגובה בהמשך.

 

[שמעון נעים]

*שונא תפוז*

התכן "ברח". ובכן, יש לי כמה דברים להגיד בנושא, אך מסתבר שזה יצטרך לבוא במסגרת "גדולה" יותר. אני אארגן את המחשבות ואטפל בכך בקרוב.

 

[second place]

גם אני לא אוהבת סופים מושלמים

אני ממש לא חושבת שצריך להפוך את הסוף לאיזה הפי אנד של סרט אמריקאי, אבל כל המגמה של סוף הספר לא מצאה חן בעיניי.

 

[האבק]

אבל לכל דבר יש סיבה

מי שהיה בהרצאה של נתנאלה "כי אבק אתה, ואל אבק תשוב" בכנס עולמות בטח זוכר שהיא סיפרה על המלחמה הראשונה בין הסמכות לאבק שבה בכל עולמות היה את סיפור אדם וחוה משהו (בעולם של ליירה עם הדמונים, בעולם של המולפה עם הזרעים וכו'). במלחמה השניה האבק בחר ב"חוה" אחת שהיא ליירה, ודבק ועזר לה - לכן היא יכלה לקרוא את האלתיומטר בפשטות. ברגע שהיא איבדה את תמימותה (כלומר: שכבה עם ויל

) והאבק "ניצל" פחות או יותר, הוא עזב אותה. לכן בסוף הטרילוגיה היא לא יכולה לקרוא את האלתיומטר. דבר שני - אמרת שההתבגרות שלה איכזבה אותך: אבל על זה מדבר הספר. על ההתבגרות, המעבר מתמימות למודעות. שברגע שאת מתבגרת האבק סביבך מתעצם וזה דבר טוב, ולא איזה "חטא קדמון". אז נכון שהיה עצוב שהיא וויל לא ביחד, ונכון שחבל שאי אפשר יותר לפתוח חלונות בין העולמות וכו'.. אבל זה הסוף המתבקש.

 

[SNTD]

לפי דעתי אודי, סיכמת הכל

זה נכון, אני מסכים על מה שאמרת על התוכן, שהוא סביב ההתבגרות, והתיאוריה הזו על למה ליירה איבדה את היכולת לקרוא - אמממ יש בזה משהו, כן, אבל חבר'ה, זה לא אומר שהיא לא תוכל בעוד כמה שנים להמשיך לקרוא את זה, ולמה לא להצטיין בזה אפילו? היא יכולה ללמוד בזה ואם הדבר הזה יוכל לספר לה על ויל, אני חושב שיש לה מניע חזק מאוד. בקשר לסיום, לפי דעתי, זה סיום מושלם, ההחמצה הזו זה משהו שנרגיש עוד הרבה פעמים בחיים, ומי שלא הרגיש עד עכשיו - על דברתי, אתם תרגישו, ומה לעשות, החיים שלנו מלאים באפשרויות, כל כך הרבה שאי אפשר למנות אותם ביום אחד, בכל שניה אתם יכולים לעשות משהו שיזעזע את האורח חיים שלכם וישנה אתכם מהקצה אל הקצה ולכן תמיד מתישהו תהיה לכם תחושה של החמצה מתישהו בחיים, אני חושב שהסיום של הספר מביע את זה בדיוק.

 

[second place]

בעעעע

ברור לי שאת הצודק, אבל מה אני יכולה לעשות, ההתאכזבות שלי היא לא הגיונית. הייתי בת 12 ואני בעצמי הייתי תקועה בשלב ההוא של ליירה, אבל בניגוד אליה ניסיתי להדחיק את כל הבת מצוות האלה ולנסות להישאר ילדה. אני לא הלכתי לאבד את תמימותי ייחד עם איזה בולבול קטן. חוץ מיזה הרגשתי שהרסו קצת את הדמות של ליירה שהייתה כל כך דומיננטית והיא פתאום נהיית שברירית שכזו. ואודי, למרות שהסכמתי איתך מאוד בקשר לזה שליירה וויל שכבו וזה ניראה לי אדיר, קראתי עוד פעם את הקטע ובאמת שזה ממש לא מוזכר...