הסיבחה(מסבחה)של סבא יוסף.
לבקשתו של ידידי "הסייח הרוקד",אני מביא לכאן סיפור. סיפור על סבא יוסף (לבית מקמל)וסבתא הלה ,שזה לא מכבר עלו לארץ הקודש. סיפור "הסיבחה". מכל פינה בכל השווקים בעולם בהם טיילתי הייתה מציצה אלי דמותו של סבא יוסף. סבא שלי . ליד כל דוכן וליד כל רוכל מצוי שמוכר דברי סדקית היה ניצב לו סבא כשהוא תלוי על קולב. אף פעם זוגתי לא הבינה למה תמיד אני נעמד מספר שניות ליד כל דוכן לממכר דברי סדקית ובוהה בקולב עליו תלויות שרשראות משובצות בחרוזים. כן נכון , אני מתכוון למסבחה , או "סיבחה" בפי העיראקים . מן שרשרת, בדרך כלל בת 33 חרוזים בני צבע אחד שהייתה כל עולמו של סבא שלי , סבא יוסף . אתה רוצה שאני אספר לך על החיים בבגדד ? שאל אותי פעם סבא ברגע של חולשה , שכן מעולם לא הייתה לו סבלנות לנכדיו הרבים . שיא הפינוק שקיבלנו מסבא היה צביטה קלה בלחי בליווי סוכרייה שאותה מיהר להטמין בכיסנו. מיהרתי לגרור כיסא ולשבת אל מול סבא .טוב ,אז קודם תלך למטבח ותגיד לסבתא הלה שתכין לי סתיכאן צ'איי . סבא לגם כנהוג מכוס התה בשאיפה רעשנית במיוחד,הניח את הכוס על השולחן ועוד לפני שפצה את פיו הוציא מכיסו את המסבחה . למעשה סבא לא היה יכול להתרכז מבלי שהמסבחה תהיה בקרבתו , המסבחה הייתה כל עולמו ולפעמים היה נדמה שהוא מעדיף את המסבחה על פני סבתא שכל תפקידה היה לשמש לעזר כנגדו. סבא התחיל לספר כשהמסבחה קפוצה כולה בידיו הגדולות . אני הייתי בבגדד ת'אג'ר כ'ביר , סוחר גדול , התחיל סבא לספר . רק רגע סבא....הפסקתי את דבריו . קודם תגיד למה אתה כל היום מסתובב בחוץ עם חליפה יפה ומגבעת חדשה לראשך ובבית אתה מהלך רק עם פיג'אמה ? כל הילדים בשכונה קוראים אחרי עיראקי פיג'מה.....עיראקי פיג'אמה..... אמרתי לו בטון נעלב. חחחחח צחק סבא....ככה זה אצלנו העיראקים , אנחנו לובשים פיג'מא בבית במיוחד כשבאים אלינו אורחים , זה סימן שאנחנו רוצים לתת לאורחים הרגשה של בית שירגישו בנוח , זה אפילו כבוד גדול בשביל האורח אם אני מקבל אותו כשאני לבוש בפיג'אמה . נרגעתי . הייתי נוסע באונייה להודו ומביא משם סחורה המשיך סבא לספר ....איזה סחורה סבא ? . ולרגע הצטערתי על ששוב הפרעתי לסבא באמצע סיפורו . סבא לא אהב שמפריעים לו באמצע דבריו , זה מפריע לו להתרכז , ולכן פתח את ידו הקפוצה שם נחה לה בשלווה המסבחה, והחל לשחק עם החרוזים באמנות . ישבתי קפוא על מקומי נועץ מבטי בחרוזים המתגלגלים . אסור לעצבן את סבא ! תמיד לאחר מריבה קולנית בין סבא לסבתא , מריבה שתמיד הייתה מסתיימת במילה האחרונה של סבתא שהייתה אומרת לו...."ינעל אבוק ואבו ג'אבק , מה תסווי ח'יתי פילסן" , ילען האבא שלך וגם כן מי שהביא אותך , אפילו שני גרושים אתה לא שווה . סבא לא היה עונה , היה הולך לשבת על המיטה ולהירגע בעזרת המסבחה.לפתע הייתה מגיחה סבתא מהמטבח וכאילו לא קרה כלום ביניהם אך לפני שנייה , מניחה לפניו מבלי שנתבקשה עוד סתיכ'אן צ'איי שהוא אוהב ושוב נעלמת למעמקי המטבח . שכחתי מהסיפור שסבא עמד לספר לי . הבטתי נפעם בסבא שהפליא לשחק עם החרוזים של המסבחה. היה פותח את ידו הימנית לרווחה ומניח את המסבחה על ארבעת אצבעותיו הצמודות , מושך את החרוזים עם אגודלו לכוון אחד , ואז מרפה ומשחרר את החרוזים לכוון הנגדי על ידי הרפיית ארבעת אצבעותיו ודחיפת החרוזים בחזרה עם אגודלו לכוון השני . החרוזים נפלו במורד החוט בחזרה למקומם הקודם תוך שהם משמיעים קולות נקישה עמומים . הם היו נופלים במהירות כשלמטה מצפה להם מלך החרוזים , מן חרוז גדול וארוך שממנו בצבץ זנב עמוס בחוטים . מלך החרוזים היה מקבל את פניהם של החרוזים בחדווה גדולה ובנענוע זנבו בהתרגשות . כל שתיארתי התרחש במהירות עצומה , יש לי סבא קוסם ! אז אני הייתי מביא באונייה הרבה סחורה של תבלינים לשוק של בגדד....המשיך סבא לספר לאחר שנרגע בעזרת המשחק במסבחה. הייתי נוסע שלש פעמים בשנה באונייה להודו ומביא גם הרבה בדים . הסיפור של סבא על אוניות תבלינים ובדים כבר לא עניין אותי מה גם שפחדתי להפריע לו באמצע דבריו. החרוזים שכה הפליא לשחק בהם הפליאו אותי יותר , בזמן שסבא המשיך לספר אני דימיתי את החרוזים לאוניות גדולות המתנפצות אחת לאחת במורד המסבחה...ושוב עולות למעלה...ושוב סבא היה משחרר אותן בעדינות אחת לאחת או במהירות עצומה , תוך שהם משמיעים נקישות נעימות , כנקישות גלי הים המתנפצים על הסלעים . סבתא הגיחה שוב מהמטבח והניחה לפני סבא עוד סתיכ'אן צ'איי . נעמדה למולו כשהיא מנגבת את ידיה בסינר ומנסה להגיד משהו , אבל בהכירה את סבא היטב המשיכה לעמוד ולהאזין גם היא בהערצה גלויה לסיפוריו על ימי בחרותו. גם אני המשכתי לשבת למול סבא אבל עשיתי עצמי כמאזין לדבריו בעוד שהייתי שקוע כולי במסבחה ובחרוזים שהמשיכו ליפול בחדווה אל מלך החרוזים שלא חדל לנפנף לעברם בחדווה. הזמן חלף ולא הבחנתי שתוך שסבא סיפר את סיפורו , עיניו החלו להיעצם. הדבר לא נעלם מעינה של סבתא שקירבה את ראשה לאוזני ולחשה....יאללה בס....יאללה מספיק . סבא עייף וצריך ללכת לנוח . הרימה בידה את סתיכ'אן הצ'יי שהיה מלא עד למחציתו , ובידה השנייה משכה מידו של סבא את המסבחה והניחה אותה חרש בכיס חולצת הפיג'אמה . לילה טוב סבא , שכל לילותיך שם למעלה יהיו מלאים במנגינות החרוזים של המסבחה .! מוקדש לכל הסבאים העיראקים מהדור האציל ההוא.
לבקשתו של ידידי "הסייח הרוקד",אני מביא לכאן סיפור. סיפור על סבא יוסף (לבית מקמל)וסבתא הלה ,שזה לא מכבר עלו לארץ הקודש. סיפור "הסיבחה". מכל פינה בכל השווקים בעולם בהם טיילתי הייתה מציצה אלי דמותו של סבא יוסף. סבא שלי . ליד כל דוכן וליד כל רוכל מצוי שמוכר דברי סדקית היה ניצב לו סבא כשהוא תלוי על קולב. אף פעם זוגתי לא הבינה למה תמיד אני נעמד מספר שניות ליד כל דוכן לממכר דברי סדקית ובוהה בקולב עליו תלויות שרשראות משובצות בחרוזים. כן נכון , אני מתכוון למסבחה , או "סיבחה" בפי העיראקים . מן שרשרת, בדרך כלל בת 33 חרוזים בני צבע אחד שהייתה כל עולמו של סבא שלי , סבא יוסף . אתה רוצה שאני אספר לך על החיים בבגדד ? שאל אותי פעם סבא ברגע של חולשה , שכן מעולם לא הייתה לו סבלנות לנכדיו הרבים . שיא הפינוק שקיבלנו מסבא היה צביטה קלה בלחי בליווי סוכרייה שאותה מיהר להטמין בכיסנו. מיהרתי לגרור כיסא ולשבת אל מול סבא .טוב ,אז קודם תלך למטבח ותגיד לסבתא הלה שתכין לי סתיכאן צ'איי . סבא לגם כנהוג מכוס התה בשאיפה רעשנית במיוחד,הניח את הכוס על השולחן ועוד לפני שפצה את פיו הוציא מכיסו את המסבחה . למעשה סבא לא היה יכול להתרכז מבלי שהמסבחה תהיה בקרבתו , המסבחה הייתה כל עולמו ולפעמים היה נדמה שהוא מעדיף את המסבחה על פני סבתא שכל תפקידה היה לשמש לעזר כנגדו. סבא התחיל לספר כשהמסבחה קפוצה כולה בידיו הגדולות . אני הייתי בבגדד ת'אג'ר כ'ביר , סוחר גדול , התחיל סבא לספר . רק רגע סבא....הפסקתי את דבריו . קודם תגיד למה אתה כל היום מסתובב בחוץ עם חליפה יפה ומגבעת חדשה לראשך ובבית אתה מהלך רק עם פיג'אמה ? כל הילדים בשכונה קוראים אחרי עיראקי פיג'מה.....עיראקי פיג'אמה..... אמרתי לו בטון נעלב. חחחחח צחק סבא....ככה זה אצלנו העיראקים , אנחנו לובשים פיג'מא בבית במיוחד כשבאים אלינו אורחים , זה סימן שאנחנו רוצים לתת לאורחים הרגשה של בית שירגישו בנוח , זה אפילו כבוד גדול בשביל האורח אם אני מקבל אותו כשאני לבוש בפיג'אמה . נרגעתי . הייתי נוסע באונייה להודו ומביא משם סחורה המשיך סבא לספר ....איזה סחורה סבא ? . ולרגע הצטערתי על ששוב הפרעתי לסבא באמצע סיפורו . סבא לא אהב שמפריעים לו באמצע דבריו , זה מפריע לו להתרכז , ולכן פתח את ידו הקפוצה שם נחה לה בשלווה המסבחה, והחל לשחק עם החרוזים באמנות . ישבתי קפוא על מקומי נועץ מבטי בחרוזים המתגלגלים . אסור לעצבן את סבא ! תמיד לאחר מריבה קולנית בין סבא לסבתא , מריבה שתמיד הייתה מסתיימת במילה האחרונה של סבתא שהייתה אומרת לו...."ינעל אבוק ואבו ג'אבק , מה תסווי ח'יתי פילסן" , ילען האבא שלך וגם כן מי שהביא אותך , אפילו שני גרושים אתה לא שווה . סבא לא היה עונה , היה הולך לשבת על המיטה ולהירגע בעזרת המסבחה.לפתע הייתה מגיחה סבתא מהמטבח וכאילו לא קרה כלום ביניהם אך לפני שנייה , מניחה לפניו מבלי שנתבקשה עוד סתיכ'אן צ'איי שהוא אוהב ושוב נעלמת למעמקי המטבח . שכחתי מהסיפור שסבא עמד לספר לי . הבטתי נפעם בסבא שהפליא לשחק עם החרוזים של המסבחה. היה פותח את ידו הימנית לרווחה ומניח את המסבחה על ארבעת אצבעותיו הצמודות , מושך את החרוזים עם אגודלו לכוון אחד , ואז מרפה ומשחרר את החרוזים לכוון הנגדי על ידי הרפיית ארבעת אצבעותיו ודחיפת החרוזים בחזרה עם אגודלו לכוון השני . החרוזים נפלו במורד החוט בחזרה למקומם הקודם תוך שהם משמיעים קולות נקישה עמומים . הם היו נופלים במהירות כשלמטה מצפה להם מלך החרוזים , מן חרוז גדול וארוך שממנו בצבץ זנב עמוס בחוטים . מלך החרוזים היה מקבל את פניהם של החרוזים בחדווה גדולה ובנענוע זנבו בהתרגשות . כל שתיארתי התרחש במהירות עצומה , יש לי סבא קוסם ! אז אני הייתי מביא באונייה הרבה סחורה של תבלינים לשוק של בגדד....המשיך סבא לספר לאחר שנרגע בעזרת המשחק במסבחה. הייתי נוסע שלש פעמים בשנה באונייה להודו ומביא גם הרבה בדים . הסיפור של סבא על אוניות תבלינים ובדים כבר לא עניין אותי מה גם שפחדתי להפריע לו באמצע דבריו. החרוזים שכה הפליא לשחק בהם הפליאו אותי יותר , בזמן שסבא המשיך לספר אני דימיתי את החרוזים לאוניות גדולות המתנפצות אחת לאחת במורד המסבחה...ושוב עולות למעלה...ושוב סבא היה משחרר אותן בעדינות אחת לאחת או במהירות עצומה , תוך שהם משמיעים נקישות נעימות , כנקישות גלי הים המתנפצים על הסלעים . סבתא הגיחה שוב מהמטבח והניחה לפני סבא עוד סתיכ'אן צ'איי . נעמדה למולו כשהיא מנגבת את ידיה בסינר ומנסה להגיד משהו , אבל בהכירה את סבא היטב המשיכה לעמוד ולהאזין גם היא בהערצה גלויה לסיפוריו על ימי בחרותו. גם אני המשכתי לשבת למול סבא אבל עשיתי עצמי כמאזין לדבריו בעוד שהייתי שקוע כולי במסבחה ובחרוזים שהמשיכו ליפול בחדווה אל מלך החרוזים שלא חדל לנפנף לעברם בחדווה. הזמן חלף ולא הבחנתי שתוך שסבא סיפר את סיפורו , עיניו החלו להיעצם. הדבר לא נעלם מעינה של סבתא שקירבה את ראשה לאוזני ולחשה....יאללה בס....יאללה מספיק . סבא עייף וצריך ללכת לנוח . הרימה בידה את סתיכ'אן הצ'יי שהיה מלא עד למחציתו , ובידה השנייה משכה מידו של סבא את המסבחה והניחה אותה חרש בכיס חולצת הפיג'אמה . לילה טוב סבא , שכל לילותיך שם למעלה יהיו מלאים במנגינות החרוזים של המסבחה .! מוקדש לכל הסבאים העיראקים מהדור האציל ההוא.
