הסיבות הנפשיות

[אקסל רוZ]

הסיבות הנפשיות

אני סובלת מתשישות כרונית , אמרו לי שאצלי הכל פסיכולוגי ואני נוטה להסכים עם זה מפני שאני סובלת גם מדחיינות כרונית . אבל יש לי תחושה שאולי יש סיבות מהילדות שלי שגורמות לי לתשישות. רציתי לשאול אנשים שמכירים את הפסיכולוגיה בהקשר לתסמונת התשישות הכרונית איזה אירועים בילדות יכולים להיות קשורים לתסמונת הכרונית או איזה שאלות הפסיכולוגים שלכם ניסו לבדוק איתכם כדי לאתר את הגורמים ואת הדברים ש"נותנים את הרווח לתת מודע בתשישות" או ש"את הדבר שאמת את מחפשת" ואת הדבר שאנחנו משחזרים על ידי התשישות וכו' בקיצור רציתי לדעת איזה קונפליקטים לא מודעים יכולים להיות קשורים לתסמונת התשישות איזה שאלות עלו מתטיפולים פסיכולוגים שונים שהייתם בהם כדי לברר את הסיבות הנפשיות והמודחקות לתשישות זו

 

[dorgad]

אקסל רוז - ככה לא בונים טיפול

גם אם נצא מנקודת-הנחה שאכן יש קשר כה הדוק בין רקע פסיכולוגי לבין תסמונת תשישות כרונית (ואני איני סבורה כך, וגם אין לי תת"כ אלא פיברו'), הרי שלא זו הדרך לטפל באספקטים הפסיכולוגיים של התסמונת. עם כל הכבוד לך, לי, לחברותינו/חברינו בפורום, אם את באמת ובתמים רוצה לקיים בירור רציני בשאלות פסיכולוגיות, המקום לעשות זאת הוא אצל אנשי המקצוע. דור

 

[אקסל רוZ]

לא יגרם כל נזק אם יענו לי לענין

אל תדאגי, אני מוכרת ואני בתור לשיחות. סך הכל אני שואלת בפורום שאלה, לא יגרם שום נזק אם יענו לי על שאלותיי .

 

[dorgad]

אקסל רוז

לא הבנתי את הקשר בין היותך מוכרת לדברים שכתבתי בתגובתי, ולא הבנתי למה התכוונת ב"אני בתור לשיחות" (האם כוונתך שנקבעה לך פגישה עם מטפל/ת מקצועי/ת?). לגבי נזק אפשרי - אני לא מכירה אותך, אבל בכל מקרה אין זו דרך מומלצת להיעזר במידע ברמה ובפירוט שאת ביקשת. אם אני טועה, וכן תיעזרי בעצות שתקבלי - עמך הסליחה. דור

 

[מיצי קוץ]

לגבי הקשר...

שלום לך אקסל. הדעות לגי קשר נפשי למחלה הן מאוד שונות ונתונות במחלוקת. יש מי שחושב שאין כלל קשר, יש מי שחושב שהכל הוא נפשי ויש מי שמנסה לחבר בין השניים. אני ארחיב קצת על עצמי כדי לנסות להסביר את עמדתי. קודם כל לשאלך- לדעתי הגישה שלך היא לא הכי נכונה, מנסיוני, לא ככה צריך לבוא לטיפול. למה אני חושבת כך? אני חולה כבר עשר שנים, מגיל 16. כשאני חליתי, לא היה שמץ של מושג בארץ לגבי התסמונות שלנו, ואחרי זמן קצר, כשהמחלה החלה לפגוע בי חברתית [בכל זאת, בת 16 שלא יוצאת שרק התחילה ביס חדש ולא מצליחה להתחבר...] הציעו לי לפנות לעזרת פסיכולוגית. במשפט אחד- לא היתה ביננו כימהי, והטיפול כלל לא עזר וקומם אותי נגד כל הממסד וחיזק את כעסי על כך שכולם טוענים שאני מתחלה ותולים הכל בנפשי. הפסקה למנוחה, אני כבר ממשיכה.

 

[מיצי קוץ]

ממשיכה...

עברו כמה שנים, מהן טובות יותר מהן טובות פחות, הצבא טרטר אותי בלכי ובואי עד שהייתי בת עשרים, והחלטתי שבגיל כזה אני לא מתגייסת- גם ככה כבר הייתי בפיגור לעומת בני גילי וזה הפריע לי. המוטיבציה שלי , שהיתה גבוה ושאפה לקצונת קבע ארוכת שנים התפוגגה ונעלמה, ומלחמה ארוכה הסתימה ב"ניצחון " שלי, וקיבלתי פטור משרות כשהייתי בת 21. החיים המשיכו, עים מאבקים קשים- תקופות של עבודה ותקופות של חוסר תפקוד [כולל מונו אי שם, שהוא כידוע עוד טריגר ל תת"כ.] לפני יותר משנתיים וחצי, הרגשתי ששמחת החיים והכח להאבק נוטשים אותי. רופא המשפחה רשם לי פרוזאק. התאוששתי קצת, ירדתי המון במשקל [היום המון רופאים נעזרים בפרוזאק ככדורי הרזיה- לפי הרופא שלי] והמשכתי בחיים. אחרי עוד כמה חודשים הבנתי, ששוב, כוחות הנפש אוזלים, והמשבר הגיע בצהרי שבת, בה פשוט בכיתי כאילו עולמי חרב עלי ללא כל סיבה נראית לעין. [אותה תקופה היתה יחסית טובה בריאותית] אז כבר הגעתי לפסיכאטר. הוא שינה את הטיפול התרופתי, ובמקביל, הרגשתי מוכנה לטיפול נפשי, ופניתי לפסיכולוגית שלי. אחרי שנתים וחצי, אני יכולה להגיד לך, שהשאלות שאת שואלת, לדעתי הן כאלו שצריכות לבא במשך הטיפול אם בכלל. כי זה לא כל כך פשוט- זה לא תמיד- קרה ככה וככה כשהייתי ילדה ולכן אני לא מתפקדת היום. למחלה שלנו יש סיבות גופניות מוכחות וראיות פיזיות שאין ניתן לערער עלינו. אבל כל אדם, החולה בכל מחלה,דרך מאבקו ההתמודדות שלו קשורה בנפשו. אצלנו בCFS יש ויכוח כיון שזו מחלה שקשה לאנשי הרפואה להוכיח את מקורה. כבר דיברתי כאן בפורום כמה פעמים על "סימפטום הביצה והתרנגולת" אני חושבת שאי אפשר ואולי גם לא צריך, להגיד מה קדם למה- המחלה או הדיכאון. עברו ימים רבים בהם אני לא יכולה לזוז אבל אין שמץ של דיכאון וגם להפך, אבל ימים שבהם הכאבים, החולשה חוסר האונים וכל השאר אכן מפילים גם את רוחי. לסיכום, אני חושבת שיש מקום בפניה לעזרה נפשית,ואולי יש מקום לשאלות שלך, אבל אותן את צריכה לשאול את עצמך. כשמדברים כאן על גורם נפשי מדברים על אורך חיים מלחיץ, טראומה גופנית שקרתה, או באמת איזו טראומה נפשית, אבל לדעתי עיקר הטיפול צריך להיות גם בשאלה- איך אני חיה עים המחלה, לא נגדה או בגללה. לי היום, פחות חשוב למה היא באה, אלא איך לא לתת לה להשתלט עליי, ואיך לגרום לה ללכת... אני מקווה שהסברתי את עצמי ועניתי על שאלותייך, ושכולם יקבלו את דברי בהבנה. מקווה גם ששרדתם את ה"ספר "שלי. לילה נהדר לכולם. מיצי

 

[dorgad]

מיצי קוץ, אני חושבת שאת בחורה אמיצה

שמנווטת דרכה בתבונה. חזקי ואמצי, דור

 

[מיצי קוץ]

חיממת את ליבי בכל כך

הרבה חום [וזה נהדר בעיקר כי כל כך קר לי...

] תודה חשוב לי לספר ולשתף, ואני מאוד מעריכה את תגובתך. לילה חם ושקט מיצי

 

[linar1]

מיצי, את אדם חזק ולי היה מאוד

נעים לראות בסיפור אך את בונה אישיות אמיצה מתוך המחלה.

ולילה חם ונעים.

 

[dorgad]

ברצון, בשמחה, ובכיף לסייע../images/Emo24.gif

 

[דיתי3]

מיצי,,,../images/Emo24.gif

זה לא ספר זה תימצות של פרק ארוך בחייך,, והתוצאות של עבודתך ניקרות כאן, ועל כך אני מעריכה אותך, על הראיה הנכונה של הדברים, וההתיחסות לעיקר ולא לתפל, המשיכי כך, מחזקת את יידיך. דיתי

 

[מיטל מק]

את צודקת ב100% תודה על השיתוף../images/Emo140.gif

ללכת ראש בראש עם המחלה זה מעייף יותר ונותן למחלה מקומות להתפרץ בהם. אני לא אומרת שצריך לקבל אותה בידים פתוחות אבל להשלים איתה וללמוד לחיות איתה הכי טוב שאפשר...ולדעת להכיר את נקודות התורפה שלנו והגבולות של גופנו ( כל אחד וגבולותיו שלו) . לדעתי צריך גם ללמד את המשפחה והסביבה הקרובה להכיר בהם ולזהות מתי אנחנו מתקרבים לגבול יכולתנו ( לפעמים אנחנו עיוורים למצבנו). לדוגמה : בשבוע האחרון חזרתי לעבוד . מספר מצומצם של שעות , במשרד. אבל היום היו צריכים את עזרתי בהדרכה ואני שמחתי לעזור כי חשתי בטוב ובנוסף מאוד התגעגעתי לעבודה הזה. אבל מרוב אושר לא שמתי לב שהגזמתי ועכשיו אני משלמת מחיר כבד. הכאבים התחזקו הגוף מותש הרגליים שורפות בוערות ויש לי עוד אחר צהריים שלם לעביר עם ילדי.. אבל מי שעצרה אותי הייתה הבוסית שלי ששמה לב שאני מגזימה ושלחה אותי הביתה בכוח לנוח! אם היא לא הייתה עושה זאת אני חושבת שהיו צריכים לגרד אותי מהרצפה בעבודה כי הייתי קורסת . בקיצור את צודקת ב100% מיטל

 

[מיצי קוץ]

שמחה לשמוע ש

התגובות כל כך חמות, ו... אני כאן בשביל זה, בלי התיפיפות מיותרת- אני חושבת שאני יכולה לעזור ואעשה [כמעט] הכל כדי לעזור למי שצריך. אז שוב תודה לכל מי שהגיב, חששתי קצת מהתגובות ושמחתי לראות שחששותי התבדו. לימים טובים יותר מיצי

 

[B Positive]

מיצי - כל כך נכון... תודה שכתבת

ושיתפת.