הסיבה שאני כאן..

[גרושה 10]

הסיבה שאני כאן..

אמנם לפי הניק שלי..אנחנו אחרי המשבר.. התגרשנו.
אבל עדיין חיים באותה הדירה. בגלל הילד.
לא סיימנו את התהליך.
ניסיתי לדבר איתו על יעוץ..טיפול.. לא בכיוון אפילו.
המשבר בשיאו. לחיות באותו בית עם אמוציות מטורפות.
גילוי נאות : אני הסיבה לגירושין. אני פגעתי . עדיין... לחיות תחת אותה קורת גג ולקבל ממנו
האשמות כך פעם שבא איזה גל..
זה הלתי נסבל. היום היה השיא. הדיבור שלו הפך בלתי נסבל.
כביכול נשארנו באותו הביתה בגלל הילד אבל האוירה בבית בלתי אפשרית.
אמרתי לו היום שאם זה ככה שימצא לו מקום . אני לא אסבול את השיח הזה. לא נראה שזה מטריד אותו ככ.. הוא ממשיך בכל הכוח.
יש כאן זוגות בתהליכי גירושין,?

 

[kobia2307]

יצא מהמצב משהו מועיל ?

כבר עברת את המחסום הפסיכולוגי הקשה והגבוה והחלטת להתגרש, הכוונה היא בדרך כלל לסיים את מערכת היחסים ביניכם ולהיפרד איש איש לדרכו ולגבי הילד הפחתה משמעותית של השעות אותן יבלה עם אביו או עם אימו עדיפה לדעתי על המתחים אותם הוא סובל בביתו
המצב של מגורים משותפים לאחר גירושים לא יועיל לדעתי ויביא למצבים ממש לא רצויים

 

[איןאריותכאלה]

אני הייתי מזדרזת (מאד) להפריד כתובות - למען הילד

אומרת לך כילדה גרושה שחוותה תקופה מאד קשה בבית עד קבלת ההחלטה. כשאבא שלי עזב היתה הקלה גדולה מבחינה רגשית - המתח הנורא התפוגג, לא היו יותר ריבים בנוכחותינו.
אתם לא עושים טובה לילד. אתם מזיקים לו.
ואם הוא לא מוכן לעזוב את הבית - את יכולה.

 

[גרושה 10]

ואם הוא מתמהמה?

הוא ממתין לאיזה סכום כסף על מנת לקנות לעצמו דירה קטנה באזור שלנו..
הוא לא מעוניין לעבור לשכירות ..אבל כרגע זה נראה שזה יקח הרבה מאוד זמן.
אז אני אמורה לסבול אותו בבית כל הזמן הזה?
אתמול הוא ממש קילל אותי. אמנם לא ליד הילד אבל זה שלב חדש שלא היה עד אתמול.
הייתי המומה והחלטתי לא לענות לו יותר כי זה רק מתדלק אותו.
יש לנו טיול משותף לחו"ל עם הילד עוד 10 ימים ואני ממש חוששת.

 

[זה מה יש10]

טיול משפחתי לחו"ל= בערך 3 חודשי שכירות

רקאומרת.

תשמעי, כל סדרי העדיפויות שלכם לא ברורים לי בכלל.
להישאר למען הילד זה משהו רלוונטי כשיש בבית אוירה טובה, כאמנם הזוגיות מחורבנת אבל יש חברות טובה ומשפחתיות נעימה. נשמע שאין אף אחד מאלו אצלכם והסובל העיקרי יהיה הילד.

 

[גרושה 10]

את הטיול תכננו

עם עוד חברים לפני כשנה.. לפני שהכל התפוצץ. הילד מחכה לזה ואני
לא יכולה לאכזב אותו.

 

[זה מה יש10]

כל כך מבאס...

תשמעי, אני כל כך מבינה אותך... מבינה אותו......
והכי מבינה, את הרצון לסוע לחו"ל

החברים שאתם נוסעים איתם מודעים לדרמה שיש אצלכם עכשיו?
ואת חושבת שתצליחו לשמור על גוד ווייב?
רק תשמרי שמתוך הרצון לא לבטל את הנסיעה ולא לאכזב את הילד לא תגדל איזו מגה טראומה לכולם... במיוחד לילד........

אולי תסעי עם החברים והילד בלעדיו? או שהוא יסע עם הילד בלעדייך?
יש אופציות... צריך רק לבחור מה יהיה הכי טוב לכולם. במיוחד לילד. הוא לא אשם.

 

[מיים שקטים1]

חכם מצידך שאינך עונה

אבל לא חכם להישאר תחת קורת גג אחת.
את מתעלמת מכך שמדובר בגבר שפגעת פגיעה שאין קשה ממנה
באגו שלו והרסת את חייו.
לפי התאור העניין יכול לצאת משליטה ולגלוש לאלימות.
במקומך הייתי מוותר על הטיול המשותף לחו"ל.

 

[איןאריותכאלה]

מה פתאום חו"ל עכשיו ?????

הייתי מבטלת לאלתר את הנסיעה ומחפשת בעצמי לשכור דירה אם הוא לא מוכן לצאת מהבית. את לא שבויה שלו ולא תלויה בו. אתם מפרקים את החבילה המשותפת. נראה לי שההכרה הזו עוד לא שקעה אצלך -כדאי שתעבדי על עצמך, ויפה שעה אחת קודם, לטובת בנך ולטובתך שלך.

 

[גרושה 10]

אבל הילד ככ מחכה לטיול. סופר את הימים

אני לא יכולה לעשות לו כזה דבר.
עד אתמול זה היה איכשהו נסבל אבל אחרי אתמול.. לא יכולה לשכוח את מה שאמר לי.
אני לוחצת עליו למצוא דירה קטנה להשכרה עד שיוכל לקנות משהו קטן..
עד היום כאילו דחינו את זה ביחד אבל עכשיו אין מנוס. אני לא יכולה להרשות שהוא ישחרר
את האנרגיות הרעות האלה בבית.

 

[מריוס זכריה]

משהו פה לגמרי לא סביר

לגור יחד באותה דירה אחרי שמתגרשים - זה כבר לא סביר, למעט מקרים מיוחדים מאוד של אנשים במצוקה כלכלית (וגם אז נשאלת השאלה: אוקיי, אם כך למה התגרשתם?)

אבל לנסוע לחו"ל יחד עם גרוש שהיחסים איתו קשים - זה ממש לא סביר, ברמה קיצונית.

וזה לא שאני מבקר אותך - אני פשוט לא מבין אותך. אולי יש לך אי לו נסיבות מיוחדות שלא פירטת... לא יודע. ומאחר והסיפור שלך כל כך לא מובן לי, אני מניח שאחת מהאפשרויות הבאות חלה, או שתיהן גם יחד:

- או שסיפרת סיפור חלקי ומאוד מאוד לא שלם
- או שתפישת המציאות שלך דורשת מבט נוסף ואובייקטיבי של איש מקצוע
- או, כאמור, שניהם גם יחד.

עצתי: ללכת לכמה שיחות עם פסיכולוג/ית או מאמן או מישהו בעל כלים מקצועיים, ורצוי כבר עכשיו, לפני הנסיעה.

כמו כל קודמיי, גם אני חושב שאין שום קשר בין טובת הילד לבין מה שאת עושה (אלא אם כן, כאמור, לא סיפרת את הכל).

אנ י מצטער שאני בא אליך בטון קשה שכזה - אלא שבעיניי שמיעת דעות נחרצות חשובה לך יותר מאשר קבלת תמיכה ואמפתיה שמתעלמות מהמציאות הבעייתית כל כך (לכאורה).
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[זה מה יש10]

הסיפור דווקא מאוד ברור ....

אני מודה שאני קצת מבינה אותה.... (לא מסכימה איתה, אבל מבינה...)

היה מה שהיה, כן ניסו לשקם, לא ניסו לשקם לא משנה... שורה תחתונה התגרשו.
אין כרגע כסף לקנות עוד דירה ולא רוצים לבזבז על שכירות (תירוץ או לא תירוץ- שוב, לא משנה...), ובנתיים החיים זורמים....
הרי כולנו יודעים שגם כשחרא וגם כשטוב, זה לא לינארי..... יש עליות ויש ירידות... ותמיד יש שאיפה לאיזון..... כאסח זה דבר מעייף...... ולקום ולבצע את המהלך של להפריד בתים זה מעייף +++......

אז אומרים , או קיי... נהיה ככה בנתיים בשביל הילד.
ויש ימים טובים יותר (בהם חושבים שזה היה רעיון דווקא מוצלח, אולי אפילו עוד יש תקווה, ואז בהחלטה של רגע גם מזמינים חופשה בחו"ל....) ויש ימים פח, שבהם הכל נראה כאוס אחד גמור... ולא ברור למה לא מפרידים כאן ועכשיו.. וחופשה בחו"ל נראית כמו הזייה של סמים מקולקלים.

הכי ברור בעולם... החיים מורכבים. הרגש והפרקטיקה מנסים לחיות אחד לצד השני, וכל יומיים יש רעידת אדמה ששוב מערבלת הכל.....

 

[גרושה 10]

המצב בהחלט מורכב..

אז את הטיול אכן תכננו מזמן לפני שהתגרשנו.
לגבי הגירושין זה הגיע ממקום אחר. הוא ביקש להתגרש כדי לפתוח דף חדש. היות ואני זו שפגעה בו.. מהלי להכנס לפרטים ולנסיבות שהביאו אותי לשם אבל נקרא לילד בשמו: בגידה.
אנינאדלג על המאורעות בין לבין אך בשורה התחתונה הוא ביקש להתגרש על מנת שננסה לפתוח דף חדש. מעין התחלה חדשה. הלכנו מחובקים לרבנות ויצאנו מחובקים.
אחרי הדיון ברבנות הלכנו לאכול צהריים.. התנשקנו..ובאמת הרגשנו התחלה חדשה.
זה נמשך כך מספר חודשים וזה היה ממש סוג של ירח דבש כשהטיול מתקרב וכולנו בציפייה..
ואז.. גיליתי שהוא זה שהתחיל לרעות בשדות זרות..
אמנם אנחנו גרושים אבל חיינו כזוג לכל דבר ועניין. סקס.. הכל..
מיותר לציין שהיה פיצוץ מרגע שגיליתי. אמרתי לו אז למה ביקשת לפתוח דף חדש בזמן שכבר היית בקשרים עם אחרות וכל מה שהיה לו לומר זה שהוא מחזיר לי.
מאז שהוא יודע שגיליתי אני ישנה בסלון ואין בינינו כלום. ביקשתי ממנו לעזוב אבל אז הרוחות קצת נרגעו וזה איכשהו נשכח.. אתמול ..לא יודעת מה הצית בו והוא פשוט נכנס בי ודיבר אלי כאחרונת הזונות (או אם לצוטט אותו "שרמוטה").
אף אחד מעולם לא דיבר אלי כך ואני לא יסלח לו על הדיבור הזה.
אבל אנחנו פחות משהועיים לפני הטיול ואני לא יכולה עכשיו לבטל.

עכשיו יותר ברור?

 

[חובטת שטיחים]

תבטלי את הכרטיס שלך ושהילד יטוס עם אבא

ובזמן שהם בחו"ל את מתארגנת על מעבר דירה (כמובן אחרי שהתייעצת עם עו"ד איך עושים זאת בלי לאבד זכויות בדירה - אם היא בבעלות משותפת וכמובן אחרי שהכנת את הילד וסיפרת לו שאבא ואמא נפרדים וכשהוא חוזר יהיו לו שני בתים)

 

[מריוס זכריה]

עכשיו ברור לגמרי

ברגע שכתבת "הוא ביקש להתגרש על מנת שננסה לפתוח דף חדש", כבר הבנתי.

מה שהבנתי זה שעשיתם סמטוחה מהחיים שלכם. עשיתם כמו ממשלות ישראל: החלטתם לא להחליט (מה יהיה עתיד המדינה), אבל כן לתת תגובה ציונית הולמת (ושיתפוצצו כל המלעיזים, התשקורת והסמול) ואחרינו יבוא המבול, בינתיים מעשנים סיגרים ואוכלים ארוחות שף, ומטיילים לחו"ל, אז מה רע?).

בעולם של אנשים רציניים, שמקבלים החלטות גם אם הן קשות, קודם כל מחליטים מה רוצים שיהיה העתיד.
ואז, אם רוצים לפתוח דף חדש, לא מתגרשים.
ואם מתגרשים פותחים דף חדש, אבל לא זה עם זו.

(וכדאי גם להחליט אם רוצים ארץ ישראל שלמה והלכתית, או מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית... אבל טוב, אני לא אכנס לזה... למישהו יש סיגר?...)

מה אני מציע לך?
שאחרי שיתפוגגו אדי הטיול, תשבי עם עצמך או על מי שצריך, ותחליטי: או שאת מתחתנת בחזרה עם הגבר הזה, אחרי טיפול זוגי רציני (והיו דברים מעולם), ואז חיים כמו זוג, או להיפרד לשלום בלי בילבולי ביצים (סליחה על המילה ביצים).
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[נומלה]

תזהרי שזה לא יגיע לרבנות

הם יכולים לבקש גט לחומרא וזה יכול להיות לא נעים.

 

[אייבורי]

בקיצור

&nbsp
דפקת את העסק ועכשיו את מקווה שהמגורים ביחד והטיסה לחו"ל
תחזיר עטרה ליושנה.
&nbsp
נו, לדעתי תפתי אותו בהרבה סקס עד שירגע

 

[חובטת שטיחים]

המצב הכי בלתי נסבל עבור כל אחד, ובמיוחד עבור ילדים

זה אי ודאות, מצב ביניים, לימבו... מעבר לשלב הבא (הורים בנפרד) יאפשר לו להסתגל למציאות חדשה יציבה וקבועה. יציבות, גם אם אינה אידאלית, עדיפה לילד על פני חוסר ודאות וחוסר יציבות ובטח ובטח על פני בית ששולטים בו מתח, כעס ואומללות. אגב, של מי היה הרעיון להישאר לגור יחד? אני מהמרת שלא התייעצתם עם איש מקצוע...

 

[גרושה 10]

הרעיון היה שלו

ואכן לא התייעצנו..
זרמתי איתו. גם היה על הפרק קניית דירה להשקעה והוא אמר שאם נתגרש והוא יהיה בסטטוס
של גרוש זה יקל מבחינת מיסוי. לא מבינה בזה.. אבל זה נשמע הגיוני והיות והוא אמר שזה
לצורך פתיחת דף חדש הסכמתי.

 

[איןאריותכאלה]

הלימבו הוא אסון

אתם חייבים לקבל החלטה - או שמפרידים כתובות ומפרקים סופית או שנלחמים על הזוגיות בכל הכוח. כרגע אתם מנהלים מאבקי כוח איומים כשהסטטוס שלכם הוא גרושים.... זה נורא לך, נורא לו, והכי נורא עבור הילד. וגם בחו"ל יהיה נורא. לכולכם. הרגשות יטוסו איתכם, את יודעת.... לא תצליחו לשדר 'עסקים כרגיל'או 'ירח דבש' גם כשהנוף אחר. במקומך הייתי כבר אתמול בטיפול לברר עם עצמי אם אני נשארת או הולכת. מנקה את כל השיקולים הזרים של הסטטוס וההשקעה ו'טובת הילד', ובודקת איפה אני עומדת מבחינה רגשית. ואז פועלת בהתאם.