יוסף בן דוד שורץ
New member
הסטלניזם מהו?
חלק א' 1. יש עדיין שמאלנים ובמיוחד בישראל, בה, עקב התנאים הקשים פרי ההיסטוריה של הקונפליקט הלאומי, ההכרה המעמדית של מעמד העובדים מהמפגרות בעולם, שמורגש בהם שאינם חושבים כי מעמד הפועלים הוא מעמד מהפכני. דהינו הם דוחים את הבסיס לפוליטיקה מהפכנית. 2. עמדה זו משקפת לדעתי מספר אלמנטים שיש לדעת עליהם את הדעת. אלמנטים אלו כוללים: א. השפעת הסטליניזם שעד לפני כ15 שנים , הייתה גדולה מאוד וחדרה לרובדיים חברתיים שונים. ב. ההיסטוריה של המאבק המעמדי במערב שהתייצב בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת לעומת ה"עולם השלישי", לאחר מלחמת העולם השנייה. ג. ההצלחה של הבורגנות הציונית, במשך שנים רבות, לעומת הכישלון המוחלט של הבורגנות והזעיר בורגנות הערבית כולל הפלסטינית. א. השפעת הסטאליניזם. המהפכה הבולשביקית הונהגה על ידי לנין וטרוצקי שהיו מהפכנים אינטר נציונליסטים. עבורם המהפכה ברוסיה הנחשלת הייתה תוצאה של העובדה כי רוסיה הייתה החוליה החלשה בשרשרת של הסדר האימפריאליסטי. הם אמרו כי או שהמהפכה תתפשט או שתיהרס. במילים של לנין:" או שהם ינגנו לנו את מרש ההשכבה או שננגן להם אותו". עקב הבידוד של המהפכה הבולשביקית המהפכה לא נהרסה לחלוטין עד 1990, אולם היא עברה ניוון מפלצתי הידוע כסטליניזם. הסטליניזם היה הביטוי למהפכת הנגד הפוליטית של שכבה בירוקרטית שמרנית שהשתלטה על המדינה הסובייטית, וחיסלה את השלטון הפוליטי של מעמד הפועלים. בשנות השלושים במשפטי הראווה הידועים חיסל סטלין את כל ההנהגה הבולשביקית וב1940 רצח את טרוצקי. בכך הוא חיסל למעשה את כל ההנהגה הבולשביקית להוציא את קולנטאי. מבחינה תיאורטית הסטליניזם אימץ את התיאוריה של המנשביקים בדבר מהפכה בשני שלבים היסטוריים שונים בארצות שלא עברו את המהפכה הדמוקרטית" העולם השלישי". יותר מאוחר דחה בגלוי את הנקודה המהותית של המרקסיזם " הדיקטטורה של מעמד הפועלים", שכן בפועל הוא החליף את שלטון מעמד הפועלים בשלטון קסטה זעיר בורגנות , שהתבטאה בדומה מאוד לפשיזם, במשטר טוטליטארי עקוב מדם. מכאן שבהכרח דחה את התיאוריה המרקסיסטית של המדינה. נקודת השקפתו כביטוי אופייני לזעיר הבורגנות היה לאומנית רוסית. מכאן טענתו האבסורדית האנטי מרקסיסטית כי ניתן לבנות סוציאליזם בארץ אחת. האינטרס של שכבה זו היה להחזיק במושכות השלטון הן כנגד השתלטות של האימפריאליזם מבחוץ והן של מעמד הפועלים מבית. על כן הם חיפשו למנוע קונפליקט צבאי עם האימפריאליזם בדרך של הסכמים שהכניעו את מעמד העובדים להסכמים אלו, בנקודה זו הם נפגשו עם שליטי המדינות האימפריאליסטיות. מדיניות החוץ של הסטליניסטים הביאו לאסון אחר אסון לתומכים שלהם, שכן הסטליניסטים השתלטו על האינטרנציונל הקומוניסטי ( הקומינטרן) והפכו את המפלגות הקומוניסטיות לזרוע של מדיניות החוץ של הבירוקרטיה הסובייטית. האסון הראשון היה בסין במחצית שנות העשרים. המדיניות האופורטוניסטית של הכנעת מעמד העובדים לבורגנות הלאומנית הסינית בהנהגת הקומינטיאנג, הביאה לטבח הנורא של המפלגה הקומוניסטית בשנחאי על ידי מנהיג הלאומנים צ'אן קיי צ'ק. מדיניות אופורטוניסטית זו גם הביאה לכישלון השביתה הכללית באנגליה ב1926. הכישלונות של הסטליניזם בשנים אלו הן מבית והן מחוץ( מבית מדיניות שדחפה את האיכרים העשירים להתעשר) הביאה לפאניקה נוראה של הסטליניסטים במיוחד לאחר שהאיכרים העשירים התמרדו וביקשו לא רק עושר אלא שליטה פוליטית. המדיניות האופורטוניסטית של הכנעת המעמד לבורגנות (סין) ולבירוקרטיה של הסוציאל דמוקרטיה ( בריטניה) התחלפה במדיניות אולטרה שמאלנית מטורפת "התקופה השלישית", לפי המשבר של השיטה הקפיטליסטית של 29 הי ה המשבר הסופי של הקפיטליזם, וכל מי שלא הסכים עם הסטליניסטים היה פשיסט. הסוציאל דמוקרטיה הפכה עתה לפשיסטית, הליברלים, הטרוצקיסטים . מדיניות זאת שמנעה כל אפשרות לחזית מאוחדת עם הסוציאל דמוקרטיה כנגד הפשיזם אפשרה להנהגת הסוציאל דמוקרטיה להתחמק מכל מאבק כנגד האויב הנורא. התוצאה הייתה עלייתו של היטלר לשלטון. הפאניקה בעקבות כישלון נורא זה דחף את הסטליניסטים למדיניות רפורמיסטית של שיתוף פעולה מעמדי חדש עם הבורגנות. "החזית העממית" . מדיניות זאת שנוסתה בצרפת ( ממשלת בלום) ובספרד הביאה לכישלון הן של המהפכה הצרפתית והן הספרדית וניצחון הימין הרדיקלי. מדיניות זאת היא שעמדה מאחורי התמיכה הפוליטית במופתי הירושלמי בזמן התקוממות ההמונים הערבים, במקום להיאבק כדי לתת להתקוממות זאת אופי מעמד אנטי קפיטליסטי בשיתוף פעולה עם העובדים היהודים. עתה בתקווה למנוע פלישה של כל האימפריאליסטים הן של המערב "הדמוקרטי" והן הפשיסטי, פנו הסטליניסטים להסכם עם היטלר שהחזיק עד 1941. הוא היה אמור לדעת סטלין למנוע מלחמה כנגד ברית המועצות. ב יוני 41 בן הברית פלש לברית המועצות וסטלין שוב פנה לחזית עם המערב וגם כאן הכניע את מעמד העובדים לברית זאת. בארצות הברית למשל המפלגה הקומוניסטית שברה שביתות של העובדים כדי להוכיח לבורגנות האמריקנית כי ברית המועצות אינה איום על שליטתם במעמד העובדים ועל כן הם יכולים להיכנס בבטחה למלחמה. בסוף המלחמה בוועידת הגדולים חולק העולם לאזורי השפעה ולכך הייתה השפעה הרת אסון על אזורנו שכן הסכם זה הוא שעמד במידה גדולה מאוד מאחורי ההסכמה לתוכנית חלוקת הארץ תוך התייצבות לצד הציונות, כאשר לגרוש הערבים מפזרים פראזות הדבר מלחמת שחרורו לאומי. בדיוק הצד השני של התמיכה במופתי הריאקציונר בשנות השלושים, עם ההשפעות הנוראות שהיו לכך. מאז כל הקו של המפלגה הקומוניסטית בישראל ובמיוחד לאחר קריסת ברית המועצות הנו של תמיכה בשלום אימפריאליסטי פקס אמריקנה, ומכאן התמיכה למשל באוסלו. או הזיג זג ביחס למדיניות הפינוי של שרון. תמיכה ואחר הסתייגות. כל האלמנטים הללו קיימים עד היום במחשבתן של המפלגות הקומוניסטיות שהביאו למשל את המפלגה הקומוניסטית העיראקית להיכנס לממשלת בובות אימפריאליסטית,. כאשר הן המפלגות הקומוניסטיות האמריקאית והישראלית מסרבות לגנות בגידה גלויה זו. גם היחס למפלגת העבודה, במקום לעמוד על הטקטיקה של החזית המאוחדת של לנין נע בין כניעה מוחלטת להנהגה הבירוקרטית של פרץ בהסתדרות, שעשתה הכול למנוע מאבק מעמדי, להחרמה של מפלגת העבודה במיוחד בבחירות כמפלגה ציונית.
חלק א' 1. יש עדיין שמאלנים ובמיוחד בישראל, בה, עקב התנאים הקשים פרי ההיסטוריה של הקונפליקט הלאומי, ההכרה המעמדית של מעמד העובדים מהמפגרות בעולם, שמורגש בהם שאינם חושבים כי מעמד הפועלים הוא מעמד מהפכני. דהינו הם דוחים את הבסיס לפוליטיקה מהפכנית. 2. עמדה זו משקפת לדעתי מספר אלמנטים שיש לדעת עליהם את הדעת. אלמנטים אלו כוללים: א. השפעת הסטליניזם שעד לפני כ15 שנים , הייתה גדולה מאוד וחדרה לרובדיים חברתיים שונים. ב. ההיסטוריה של המאבק המעמדי במערב שהתייצב בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת לעומת ה"עולם השלישי", לאחר מלחמת העולם השנייה. ג. ההצלחה של הבורגנות הציונית, במשך שנים רבות, לעומת הכישלון המוחלט של הבורגנות והזעיר בורגנות הערבית כולל הפלסטינית. א. השפעת הסטאליניזם. המהפכה הבולשביקית הונהגה על ידי לנין וטרוצקי שהיו מהפכנים אינטר נציונליסטים. עבורם המהפכה ברוסיה הנחשלת הייתה תוצאה של העובדה כי רוסיה הייתה החוליה החלשה בשרשרת של הסדר האימפריאליסטי. הם אמרו כי או שהמהפכה תתפשט או שתיהרס. במילים של לנין:" או שהם ינגנו לנו את מרש ההשכבה או שננגן להם אותו". עקב הבידוד של המהפכה הבולשביקית המהפכה לא נהרסה לחלוטין עד 1990, אולם היא עברה ניוון מפלצתי הידוע כסטליניזם. הסטליניזם היה הביטוי למהפכת הנגד הפוליטית של שכבה בירוקרטית שמרנית שהשתלטה על המדינה הסובייטית, וחיסלה את השלטון הפוליטי של מעמד הפועלים. בשנות השלושים במשפטי הראווה הידועים חיסל סטלין את כל ההנהגה הבולשביקית וב1940 רצח את טרוצקי. בכך הוא חיסל למעשה את כל ההנהגה הבולשביקית להוציא את קולנטאי. מבחינה תיאורטית הסטליניזם אימץ את התיאוריה של המנשביקים בדבר מהפכה בשני שלבים היסטוריים שונים בארצות שלא עברו את המהפכה הדמוקרטית" העולם השלישי". יותר מאוחר דחה בגלוי את הנקודה המהותית של המרקסיזם " הדיקטטורה של מעמד הפועלים", שכן בפועל הוא החליף את שלטון מעמד הפועלים בשלטון קסטה זעיר בורגנות , שהתבטאה בדומה מאוד לפשיזם, במשטר טוטליטארי עקוב מדם. מכאן שבהכרח דחה את התיאוריה המרקסיסטית של המדינה. נקודת השקפתו כביטוי אופייני לזעיר הבורגנות היה לאומנית רוסית. מכאן טענתו האבסורדית האנטי מרקסיסטית כי ניתן לבנות סוציאליזם בארץ אחת. האינטרס של שכבה זו היה להחזיק במושכות השלטון הן כנגד השתלטות של האימפריאליזם מבחוץ והן של מעמד הפועלים מבית. על כן הם חיפשו למנוע קונפליקט צבאי עם האימפריאליזם בדרך של הסכמים שהכניעו את מעמד העובדים להסכמים אלו, בנקודה זו הם נפגשו עם שליטי המדינות האימפריאליסטיות. מדיניות החוץ של הסטליניסטים הביאו לאסון אחר אסון לתומכים שלהם, שכן הסטליניסטים השתלטו על האינטרנציונל הקומוניסטי ( הקומינטרן) והפכו את המפלגות הקומוניסטיות לזרוע של מדיניות החוץ של הבירוקרטיה הסובייטית. האסון הראשון היה בסין במחצית שנות העשרים. המדיניות האופורטוניסטית של הכנעת מעמד העובדים לבורגנות הלאומנית הסינית בהנהגת הקומינטיאנג, הביאה לטבח הנורא של המפלגה הקומוניסטית בשנחאי על ידי מנהיג הלאומנים צ'אן קיי צ'ק. מדיניות אופורטוניסטית זו גם הביאה לכישלון השביתה הכללית באנגליה ב1926. הכישלונות של הסטליניזם בשנים אלו הן מבית והן מחוץ( מבית מדיניות שדחפה את האיכרים העשירים להתעשר) הביאה לפאניקה נוראה של הסטליניסטים במיוחד לאחר שהאיכרים העשירים התמרדו וביקשו לא רק עושר אלא שליטה פוליטית. המדיניות האופורטוניסטית של הכנעת המעמד לבורגנות (סין) ולבירוקרטיה של הסוציאל דמוקרטיה ( בריטניה) התחלפה במדיניות אולטרה שמאלנית מטורפת "התקופה השלישית", לפי המשבר של השיטה הקפיטליסטית של 29 הי ה המשבר הסופי של הקפיטליזם, וכל מי שלא הסכים עם הסטליניסטים היה פשיסט. הסוציאל דמוקרטיה הפכה עתה לפשיסטית, הליברלים, הטרוצקיסטים . מדיניות זאת שמנעה כל אפשרות לחזית מאוחדת עם הסוציאל דמוקרטיה כנגד הפשיזם אפשרה להנהגת הסוציאל דמוקרטיה להתחמק מכל מאבק כנגד האויב הנורא. התוצאה הייתה עלייתו של היטלר לשלטון. הפאניקה בעקבות כישלון נורא זה דחף את הסטליניסטים למדיניות רפורמיסטית של שיתוף פעולה מעמדי חדש עם הבורגנות. "החזית העממית" . מדיניות זאת שנוסתה בצרפת ( ממשלת בלום) ובספרד הביאה לכישלון הן של המהפכה הצרפתית והן הספרדית וניצחון הימין הרדיקלי. מדיניות זאת היא שעמדה מאחורי התמיכה הפוליטית במופתי הירושלמי בזמן התקוממות ההמונים הערבים, במקום להיאבק כדי לתת להתקוממות זאת אופי מעמד אנטי קפיטליסטי בשיתוף פעולה עם העובדים היהודים. עתה בתקווה למנוע פלישה של כל האימפריאליסטים הן של המערב "הדמוקרטי" והן הפשיסטי, פנו הסטליניסטים להסכם עם היטלר שהחזיק עד 1941. הוא היה אמור לדעת סטלין למנוע מלחמה כנגד ברית המועצות. ב יוני 41 בן הברית פלש לברית המועצות וסטלין שוב פנה לחזית עם המערב וגם כאן הכניע את מעמד העובדים לברית זאת. בארצות הברית למשל המפלגה הקומוניסטית שברה שביתות של העובדים כדי להוכיח לבורגנות האמריקנית כי ברית המועצות אינה איום על שליטתם במעמד העובדים ועל כן הם יכולים להיכנס בבטחה למלחמה. בסוף המלחמה בוועידת הגדולים חולק העולם לאזורי השפעה ולכך הייתה השפעה הרת אסון על אזורנו שכן הסכם זה הוא שעמד במידה גדולה מאוד מאחורי ההסכמה לתוכנית חלוקת הארץ תוך התייצבות לצד הציונות, כאשר לגרוש הערבים מפזרים פראזות הדבר מלחמת שחרורו לאומי. בדיוק הצד השני של התמיכה במופתי הריאקציונר בשנות השלושים, עם ההשפעות הנוראות שהיו לכך. מאז כל הקו של המפלגה הקומוניסטית בישראל ובמיוחד לאחר קריסת ברית המועצות הנו של תמיכה בשלום אימפריאליסטי פקס אמריקנה, ומכאן התמיכה למשל באוסלו. או הזיג זג ביחס למדיניות הפינוי של שרון. תמיכה ואחר הסתייגות. כל האלמנטים הללו קיימים עד היום במחשבתן של המפלגות הקומוניסטיות שהביאו למשל את המפלגה הקומוניסטית העיראקית להיכנס לממשלת בובות אימפריאליסטית,. כאשר הן המפלגות הקומוניסטיות האמריקאית והישראלית מסרבות לגנות בגידה גלויה זו. גם היחס למפלגת העבודה, במקום לעמוד על הטקטיקה של החזית המאוחדת של לנין נע בין כניעה מוחלטת להנהגה הבירוקרטית של פרץ בהסתדרות, שעשתה הכול למנוע מאבק מעמדי, להחרמה של מפלגת העבודה במיוחד בבחירות כמפלגה ציונית.