רפאל המתנזר
New member
הסטארט אפ - פרק 1. הרעיון
דוקטור צוקרמן, גבר צעיר בתחילת הקריירה המקצועית שלו כאנדוקרינולוג, ישב בחדר הרופאים באחד מבתי החולים באיזור המרכז וקרא עיתונות מקצועית. השעה הייתה קרוב ל 8 בערב והוא היה בכוננות במחלקה אך המחלקה היתה חצי ריקה וד"ר צוקרמן נהנה מן השקט ששרר במקום וקרא בנחת. בעודו קורא, את תשומת ליבו מאמר חדשני שעסק בשימוש בתרופה מקובלת וידועה, לצורך שונה מזה שלו היא נועדה. המחשבה שהבזיקה במוחו היתה ממש מהפכנית. הוא הבין לפתע שניתן לעשות בה שימוש כדי לגרום לגדילה סלקטיבית של איברים בגוף. ממש כאילו ביכולתו לשלוח פקודת גדילה לכל איבר ואיבר. הרעיון המדהים לא נתן לו מנוח
ימים שלמים הוא הסתובב עם המחשבה. קרא עוד ועוד עד שהרעיון התגבש במוחו. הוא גיבש החלטה לעשות ניסוי על עצמו. הוא עמד לערוך ניסוי ללא אישורים וללא כל בדיקה! הרעיון כל כך קסם לו שהוא פשוט החליט לבצעו בשבוע הקרוב
דוקטור צוקרמן, כאמור רופא צעיר, בשלהי שנות השלושים, ממוצע קומה, נראה טוב אבל לא מדהים. רווק ובשנתיים האחרונות במערכת יחסים עם מאיה, אחות חדר ניתוח. דוקטור צוקרמן ניחן ביכולות מיניות רגילות לחלוטין ומאיה היתה בהחלט מרוצה מן הקשר, אולם צוקרמן, תמיד חש שהיה רוצה זין גדול יותר. למרות שכרופא, ידע היטב שמידותיו סבירות לחלוטין ותואמות את הממוצע, תמיד חלם על זין ענק שיעניק לו סקס אפיל ששום אשה לא תוכל לעמוד בפניו, או לפחות כך הוא חשב. והנה עתה, נפלה לידו ההזדמנות לממש חלום.
הימים חלפו ודוקטור צוקרמן היה שקוע כולו בתיכנון המבצע. הוא הביט בעצמו מדי ערב במראה במקלחת ותהה אם הניסוי שלו אכן יביא לשינוי ועד כמה. הביט וחלם ופינטז. ככל שחלף הזמן ומועד הניסוי התקרב, דוקטור צוקרמן היה נרגש ודרוך.
יום שישי בערב, המחלקה כמעט ריקה ודוקטור צוקרמן לבדו בחדר הטיפולים. לאט לאט הוא מרכיב את התערובת. תמיסה של כמה חומרים, שקופה שקופה בתוך מבחנה גדולה. במיומנות, הוא ממלא מזרק ובזהירות, מזריק לעצמו את התמיסה ישר במקום המתוכנן. זה כאב אבל דוקטור צוקרמן בהתרגשות אין קץ משליך את כל השאריות לפח המיועד לכך ומתלבש לקראת סיום המשמרת שלו.
מאוחר בערב, אבל יש לו עדיין דייט עם מאיה, אחות חדר הניתוח עימה הוא יוצא.
לא הם לא מתכוונים לצאת לשום מקום. שניהם עייפים משבוע עמוס והיא מחכה לו אצלה בבית. ארוחת ערב קלה וכמו מדי סופ"ש – למיטה. האם היא תרגיש? ד"ר צוקרמן יודע היטב שהתהליך ייקח זמו. שבועות, אולי חודשים, אבל בכל זאת הוא מתוח ונרגש יותר מן הרגיל.
נקישה בדלת – מאיה פותחת את הדלת. יפה כמו מלאך. נמוכת קומה, שמנמונת עם טוסיק גדול וזוג שדיים ענקיות – לצוקרמן תמיד היתה חולשה לשדיים גדולים! הביטה בו מלמטה בעיני השקד החומות שלה, נמוכה ממנו ב 20 ס"מ. חיבוק עז וצוקרמן נכנס פנימה כששניהם אוחזים יד ביד. כרגיל, שולחן האוכל חיכה להם כבר. לא ארוחה חגיגית, אבל תמיד היה שם משהו טעים בשבילו, ויותר מכל, החברה הנעימה והנינוחה של מאיה. צוקרמן היה נרגש ונסער. הביט בה משך כל הארוחה.
כשסיימו לאכול הושיטה מאיה את ידה והוליכה את דוקטור צוקרמן למקלחת. מאיה תמיד אהבה להתחיל את הערב במקלחת משותפת.
שניהם התפשטו בנינוחות, ונכנסו מתחת לזרם המים החמימים, מאיה משחררת את שיערה הארוך ושניהם מתנשקים ארוכות תחת הזרם.
"מה זה, עידו?" מאיה תמיד קראה לדוקטור צוקרמן בשמו הפרטי, החל מן היום הראשון שפגשה בו בחדר הניתוח בעודו רופא מתמחה. הצביעה על הסימן האדום שעל ירכו. שהיה אדום ונפוח מן הזריקה שהזריק לעצמו כמה שעות קודם לכן.
"סתם, עקיצה שגירדתי יותר מדי" ענה ולא הביט בה.
מאיה שתקה. היא משכה אותו לעבר גופה, חיבקה והצמידה לחזהו את זוג שדיה הגדולים. היא ידעה כמה הוא אהב לחוש בשדיים הגדולים והרכים שלה כשהם נמעכים אל מול ביטנו.
"בוא למיטה" משכה בידו והוליכה אותו לעבר חדר השינה.
הם תינו אהבים כל הלילה, כמדי סופ"ש. לא, היא לא הרגישה בדבר כמובן, אך האם חשה במשהו? האם יכלה לחוש בנפשו הנסערת? בהתרגשותו הפנימית של הרופא הצעיר? ימים יגידו
דוקטור צוקרמן, גבר צעיר בתחילת הקריירה המקצועית שלו כאנדוקרינולוג, ישב בחדר הרופאים באחד מבתי החולים באיזור המרכז וקרא עיתונות מקצועית. השעה הייתה קרוב ל 8 בערב והוא היה בכוננות במחלקה אך המחלקה היתה חצי ריקה וד"ר צוקרמן נהנה מן השקט ששרר במקום וקרא בנחת. בעודו קורא, את תשומת ליבו מאמר חדשני שעסק בשימוש בתרופה מקובלת וידועה, לצורך שונה מזה שלו היא נועדה. המחשבה שהבזיקה במוחו היתה ממש מהפכנית. הוא הבין לפתע שניתן לעשות בה שימוש כדי לגרום לגדילה סלקטיבית של איברים בגוף. ממש כאילו ביכולתו לשלוח פקודת גדילה לכל איבר ואיבר. הרעיון המדהים לא נתן לו מנוח
ימים שלמים הוא הסתובב עם המחשבה. קרא עוד ועוד עד שהרעיון התגבש במוחו. הוא גיבש החלטה לעשות ניסוי על עצמו. הוא עמד לערוך ניסוי ללא אישורים וללא כל בדיקה! הרעיון כל כך קסם לו שהוא פשוט החליט לבצעו בשבוע הקרוב
דוקטור צוקרמן, כאמור רופא צעיר, בשלהי שנות השלושים, ממוצע קומה, נראה טוב אבל לא מדהים. רווק ובשנתיים האחרונות במערכת יחסים עם מאיה, אחות חדר ניתוח. דוקטור צוקרמן ניחן ביכולות מיניות רגילות לחלוטין ומאיה היתה בהחלט מרוצה מן הקשר, אולם צוקרמן, תמיד חש שהיה רוצה זין גדול יותר. למרות שכרופא, ידע היטב שמידותיו סבירות לחלוטין ותואמות את הממוצע, תמיד חלם על זין ענק שיעניק לו סקס אפיל ששום אשה לא תוכל לעמוד בפניו, או לפחות כך הוא חשב. והנה עתה, נפלה לידו ההזדמנות לממש חלום.
הימים חלפו ודוקטור צוקרמן היה שקוע כולו בתיכנון המבצע. הוא הביט בעצמו מדי ערב במראה במקלחת ותהה אם הניסוי שלו אכן יביא לשינוי ועד כמה. הביט וחלם ופינטז. ככל שחלף הזמן ומועד הניסוי התקרב, דוקטור צוקרמן היה נרגש ודרוך.
יום שישי בערב, המחלקה כמעט ריקה ודוקטור צוקרמן לבדו בחדר הטיפולים. לאט לאט הוא מרכיב את התערובת. תמיסה של כמה חומרים, שקופה שקופה בתוך מבחנה גדולה. במיומנות, הוא ממלא מזרק ובזהירות, מזריק לעצמו את התמיסה ישר במקום המתוכנן. זה כאב אבל דוקטור צוקרמן בהתרגשות אין קץ משליך את כל השאריות לפח המיועד לכך ומתלבש לקראת סיום המשמרת שלו.
מאוחר בערב, אבל יש לו עדיין דייט עם מאיה, אחות חדר הניתוח עימה הוא יוצא.
לא הם לא מתכוונים לצאת לשום מקום. שניהם עייפים משבוע עמוס והיא מחכה לו אצלה בבית. ארוחת ערב קלה וכמו מדי סופ"ש – למיטה. האם היא תרגיש? ד"ר צוקרמן יודע היטב שהתהליך ייקח זמו. שבועות, אולי חודשים, אבל בכל זאת הוא מתוח ונרגש יותר מן הרגיל.
נקישה בדלת – מאיה פותחת את הדלת. יפה כמו מלאך. נמוכת קומה, שמנמונת עם טוסיק גדול וזוג שדיים ענקיות – לצוקרמן תמיד היתה חולשה לשדיים גדולים! הביטה בו מלמטה בעיני השקד החומות שלה, נמוכה ממנו ב 20 ס"מ. חיבוק עז וצוקרמן נכנס פנימה כששניהם אוחזים יד ביד. כרגיל, שולחן האוכל חיכה להם כבר. לא ארוחה חגיגית, אבל תמיד היה שם משהו טעים בשבילו, ויותר מכל, החברה הנעימה והנינוחה של מאיה. צוקרמן היה נרגש ונסער. הביט בה משך כל הארוחה.
כשסיימו לאכול הושיטה מאיה את ידה והוליכה את דוקטור צוקרמן למקלחת. מאיה תמיד אהבה להתחיל את הערב במקלחת משותפת.
שניהם התפשטו בנינוחות, ונכנסו מתחת לזרם המים החמימים, מאיה משחררת את שיערה הארוך ושניהם מתנשקים ארוכות תחת הזרם.
"מה זה, עידו?" מאיה תמיד קראה לדוקטור צוקרמן בשמו הפרטי, החל מן היום הראשון שפגשה בו בחדר הניתוח בעודו רופא מתמחה. הצביעה על הסימן האדום שעל ירכו. שהיה אדום ונפוח מן הזריקה שהזריק לעצמו כמה שעות קודם לכן.
"סתם, עקיצה שגירדתי יותר מדי" ענה ולא הביט בה.
מאיה שתקה. היא משכה אותו לעבר גופה, חיבקה והצמידה לחזהו את זוג שדיה הגדולים. היא ידעה כמה הוא אהב לחוש בשדיים הגדולים והרכים שלה כשהם נמעכים אל מול ביטנו.
"בוא למיטה" משכה בידו והוליכה אותו לעבר חדר השינה.
הם תינו אהבים כל הלילה, כמדי סופ"ש. לא, היא לא הרגישה בדבר כמובן, אך האם חשה במשהו? האם יכלה לחוש בנפשו הנסערת? בהתרגשותו הפנימית של הרופא הצעיר? ימים יגידו