הסוד

[little snow white]

יש הרבה דברים מאוד מבלבלים

קרה לי כ"כ הרבה פעמים שאמרתי "אני לא אצליח" או "זה לא יילך" וזה הלך יותר טוב משציפיתי. אז איך דברים כאלה כן יכולים לקרות? כי עובדה שהם קרו. ורובנו באים למבחנים בגישה אופטימית. אני חושבת שיש אנשים שבאו וחשבו שהם לא יעברו וכן עברו. אז השאלה שנשאלת כאן היא האם זה לא יכול להיות רק 'מזל'? האם הדבר הזה שאתם קוראים לו אמונה הוא לא רק מזל? אני חושבת שאם יש בן אדם שמאמין בגישה של הסוד ובאמת מקבל את כל מה שהאמין ורצה בו, ואני מדגישה את הכול, אולי אצלו השיטה באמת באמת עובדת. האם יש אדם כזה כאן?

 

[גור הררי]

למזל יש מקום, אם בכלל, רק בטווח הקצר.

אם קרה לך פעם שהיית אכולת ספקות לפני מבחן ובכל-זאת הצלחת, אז בהחלט אפשר לומר שבאותה הפעם היה לך מזל. ואם קרה לך מצב הפוך, אז אפשר לקרוא לזה חוסר מזל. אבל בטווח ארוך, אין למזל שום חשיבות. כי "מזל", מעצם הגדרתו, זה דבר אקראי. יום אחד את למטה ויום אחד את למעלה. אז אם יש לך רצף בלתי-יאמן של "מזל טוב" (או "מזל רע"), כנראה שמעורב פה משהו שהוא מעבר למזל... ואני מרשה לעצמי לנחש שאת לא תמצאי כאן בפורום אפילו בן-אדם אחד שאצלו השיטה עובדת ב-100%

 

[גור הררי]

התמיהה שלך מובנת, כי הספר מציג רק חצי אמת

ברור שאם תאכלי כל היום דברים משמינים בטונות, אז את תעלי במשקל - ולא משנה איזה מחשבות תחשבי. ואני גם לא הייתי ממליץ לאף אחד לשנן את המנטרה "אני יכול לעוף" ומיד אחר-כך לקפוץ ממגדלי עזריאלי... כי "הסוד" פשוט לא עובד ככה. אז למה זה לא עובד ככה? כי הדיאלוג ביננו לבין היקום, שמנוהל באמצעות "הסוד", מתנהל לפי חוקים מסויימים. היקום לא יהפוך בשבילך סדרי בראשית סתם כי ביקשת. מה לעשות, יש דברים שהם באמת ובתמים בלתי-אפשריים. למרבה המזל, 99% מהדברים ה"לא הגיוניים" שאנשים רוצים להשיג הם בהחלט בתחום האפשר. והדבר היחיד שהופך את הדברים האלה ל"לא הגיוניים" זה המחשבות המגבילות שלנו. ובמקרים האלה, אכן, השלב הראשון להשגת הדבר הוא להיפטר מהספק. דרך יעילה אחת שמצאתי להיפטר מספקות כאלה, היא לשאול את עצמי את השאלה הבאה: "האם אי-פעם קרה, שמישהו מנקודת פתיחה כמו שלי השיג את הדבר שאותו אני רוצה להשיג?" והתשובה היא, כמעט תמיד, כן. אנשים עניים יותר וחכמים פחות ממך הצליחו להגיע לרווחה כלכלית. נשים פחות נחמדות ופחות הגונות ממך הצליחו להשיג בני זוג. אנשים עם שיתוק מוחין העפילו על הרים, צעירים מפגרים סיימו אוניברסיטה, ויש אפילו בחור בלי רגליים שהגשים את חלומו לשחק פוטבול (!) בליגת המכללות בארה"ב.

 

[little snow white]

זאת בדיוק הנקודה

אתה מבחינתך אומר שאם אני יאכל מלא זה ברור שאני ישמין. זאת הבעיה כאן. ב"סוד" ממש לא אומרים את זה, הם אפילו לא מזכירים את זה. הם נותנים גישה כזאת של "אתה תחשוב ככה, יהיה ככה". אולי אנשים אחרים יבואו ויגידו "מעכשיו אני יחשוב שהאוכל לא משמין" ויאכלו אוכל בכמויות. וכאן יש גם את העניין של המידה. בשבילך 'לאכול הרבה' יכול להיות 5 צלחות ובשביל בן אדם אחר זה יהיה 10 צלחות. כל אחד מפרש את זה בדרך שונה וזה מה שבעצם גורם לספקות בגישה של הספר. מה שבשבילך יכול להיות "ברור" שאם בן אדם יאכל מלא הוא ישמין, יש אנשים שיקראו את הספר ויגידו "עכשיו מותר לי לאכול הכול וכמה שבא לי" כי זה מה שבעצם כתוב בספר. ואני באמת מסכימה איתך. זה באמת בתחום האפשר. אבל כשאני באמת מסתכלת על הדוגמאות שכתבת, אני נוטה לחשוב "היה לו מזל" ולא "בגלל שהוא חשב ככה אז עכשיו הוא ככה." ורק כדי להיות ברורה, אני לא באה לפקפק בגישה של ה'סוד' אלא רק לנסות ולהבין אותה, כי יש המון דברים שלא ברורים לי. אני אחת שלא תוכל להאמין בלי לחשוב למה, איך, כמה וכו'. נכון שזאת הגישה ההפוכה מהסוד, אבל כדי לנסות לאמץ את הגישה הזאת, אני לפחות רוצה לנסות להבין אותה.

 

[גור הררי]

האמת, מן הסתם, נמצאת אי-שם באמצע

הבה נישאר בדוגמא של ירידה במשקל: אם אני כל הזמן סופר קלוריות, ומסתכל על כל כפית סוכר וכל חתיכת שוקולד כאילו הם אויביי המרים ביותר, ומכריח את עצמי לאכול רק חסה ופטרוזיליה, מה הסיכוי שאצליח לרדת במשקל? סיכוי אפסי. התעללות עצמית כזאת רק תגרום לבן-אדם להישבר ולהתייאש מהעניין, ואצל אנשים הסובלים מעודף משקל יש לייאוש נטייה מרגיזה להיתרגם להתקפי זלילה ולקלוריות נוספות. כך שגם בענייני דיאטה, המפתח להצלחה הוא בשינוי הגישה המנטלית. אם אני רוצה להיות רזה ובריא, אז אני צריך ללמוד לחשוב כמו בן-אדם רזה ובריא. ואדם רזה לא חושב לעצמו כל הזמן "יו, איזה כיף, אני יכול לאכול מה שמתחשק לי וכמה שמתחשק לי", נכון? אולי השינוי בגישה לא מבטיח הצלחה ב-100%, אבל אין ספק שהוא הכרחי כדי לראות תוצאות. בן-אדם עני לא יהפוך לאדם עשיר כל עוד הוא חי במנטליות של אדם עני. השינוי הפנימי צריך לבוא ראשון.

 

[ע ו פ ר ה]

אחרי שקראתי את כל השרשור

אני יכולה לסכם. קודם כל, מן הסתם זימנתי לעצמי תאונת דרכים, גם אם זה לא היה במודע. יכול להיות שבסתר ליבי ידעתי שאין סיכוי שאחליף את הרכב בעתיד הקרוב, כי קניתי אותו רק שנה וחצי קודם לכן. לא אהבתי לנהוג בו. היתה לי הונדה לפניו ומאוד רציתי לחזור לנהוג בהונדה. ובאשר לאמונות כגון: "אחרי טוב בא רע" ועוד אמונות שכאלה, לדעתי הסוד הוא דבר נפלא לגלות דרכו את האמונות המגבילות שלנו ולעשות איתן עבודה. הדרכים לשנות אמונות מגבילות הן רבות. אפשר לעשות את זה בטתא הילינג וב NLP. אני משלבת קלפים במפגשים שעובדים על שינוי אמונות והמפגשים האלה פשוט מדהימים אותי כל פעם מחדש. ישנן טכניקות ב NLP שנעשות בעמידה והליכה. זו סיבה נוספת שאני חושבת שהסוד פשוט נפלא. באהבה עופרה

 

[little snow white]

ומה קרה במלחמת העולם השניה?

היהודים 'זימנו' להם את השואה? אני חושבת ששום תשובה, לא משנה מה היא, לא תבוא להצדיק שום דבר שקרה שם. אני יודעת שיש הרבה מחלוקות בעניין הזה בפרט, אבל לפי הגישה של ה'סוד', אז כן, היהודים זימנו להם את זה. זה אחד הדברים שאני לא אוכל להאמין בהם, כי הגישה שלי הפוכה לגמרי, ואפילו שהחלטתי לשנות את גישתי, אלו אחד הדברים שלא ישתנו. ונכון, יש דברים נפלאים בסוד. אני חושבת שיש כמה דברים שהם לא היו צריכים לכתוב שם כמו על הדיאטה ועל תאונת הדרכים. כמו ששמת לב (?) אלו הנושאים שהכי הפריעו לי.

 

[ע ו פ ר ה]

אני רוצה להתייחס

לנושא תאונות הדרכים ומבקשת רשות לא להתייחס לשואה. לפני למעלה מ 13 שנים אחי עבר גירושים כואבים. הורי היו מאוד עצובים ומאוד כעסו על גרושתו. אני הייתי בסוף הריון (תחילת חודש תשיעי). הצעתי לאחי לארגן לו מסיבת יום הולדת אצלי בבית ואמי התנדבה לעזור לי. היא אמרה שהם יגיעו חצי שעה לפני האורחים. אחי הזמין את האורחים שמתאימים לו. בין השאר הוא הזמין את גרושתו. אבא שלי היה מאוד מתוסכל מהרעיון שהוא עומד לפגוש אותה. הוא טען שהוא יודע שבאירוע היא תנשק אותו כאילו כלום לא קרה, והוא לא יכול לשאת את זה. לאירוע הורי לא הגיעו. הם עברו תאונת דרכים מאוד קשה. אנחנו כמובן "חגגנו" בבית החולים. לפי דעתי, לפי תפיסת עולמי ואמונתי, הורי, על אף שהם לא היו אשמים בתאונה כי מישהו התנגש בהם חזיתית, זימנו לעצמם אירוע כדי שלא יצטרכו להיפגש בגיסתי לשעבר. את יכולה לחלוק עם דעתי, אך כך אני מאמינה. לקח לי חמש שנים להגיד לאבי מה דעתי על אותה תאונה. הסברתי לו שלו היה מדבר על זה שאינו חפץ להיפגש איתה ואולי אפילו מחליט לא לבוא, התאונה היתה יכולה להימנע. סיפור אחר של תאונה. ישבנו שלוש חברות ופתחנו קלפים על טיסת אולטרה לייט של אחת מאיתנו , שעמדה להתקיים למחרת בבוקר. הקלפים הראו שעומד להיות אסון. תיקשור שליווה את הפתיחה הראה אותו דבר. החברה לא הקשיבה. בבוקר הטיסה עוד פגשתי אותה והצעתי לה לוותר על הטיסה. היא סרבה. היתה תאונה מאוד קשה ועד היום החברה מתמודדת עם צלקות מהכוויות הקשות. היא טוענת שהתאונה הזו היתה מחוייבת המציאות כדי להביא אותה למקום שבו היא נמצאת היום. אגב, היא מאוד מאמינה בדרך של הסוד. אז תוכלי לחלוק על דעתי וזה בסדר. באהבה עופרה

 

[little snow white]

אני מכבדת את הדעה שלך

בקשר לחברתך, היא האמינה שמה שראיתן בקלפים אמיתי ובכל זאת החליטה לטוס? לדעתי, זה דבר שטותי. למה לסכן את החיים שלה בגלל ש"זה הגורל"? הרי אם היא לא הייתה טסה היא הייתה בסדר גמור היום. באמת שקשה לי להבין דעות כאלה של אנשים אבל.. בסדר.

 

[Guym19 המקורי]

הנה משהו בשבילך

שיכול לתת כיוון לבנות שינוי... תביני את הנאמר בו אהבה עצמית - כיצד לאהוב את עצמי