הסבר ל-2 שירים.

הסבר ל-2 שירים.

שלום, ובכן, אף פעם לא היתה לי נפש פואטית ותמיד נותרתי אילמת נוכח פרשנויות וניתוחי שירים למיניהם... אבל, מכירים את ההרגשה כשאתם שומעים שיר ואתם יודעים שמסתתר בו הרבה מעבר למה שאתם מסוגלים לתפוס??? ובכן, זה לא מרפה ממני ואני חייבת עזרה מגדולים וטובים ממני בנוגע ל-2 שירים מקסימים: 1. אל הגבים - יעקב שבתאי 2. כל נדרי - יואב גינאי אני אישית התחברתי ל-2 השירים האלה מכיוון הלחן אבל בשביל לשיר אותם כמו שצריך אני חייבת לרדת לסוף דעתם (ואני ממש לא...) כל פרשנות, ניתוח, ידע, מקורות, אולי אירוע אמיתי שהשירים נכתבו בעקבותיהם יתקבלו בשמחה ועל הנענים לבקשתי תבוא הברכה תודה מראש סמדר
 
כשאת מביאה את המילים, תכתבי

במילים ספורות מה את חושבת על השיר או מה את מבינה ממנו או מה את אוהבת בו. ועוד עצה, תביאי קודם שיר אחד, נגמור לטפל בו, תביאי את שני (כך נוכל לתת את מלוא האנרגיה (והזמן). אבל זו רק דעתי, את יכולה להביא את שניהם יחד.
 
הנה המילים...

אל הגבים ביצוע: גידי גוב מילים: יעקב שבתאי לחן: סשה ארגוב עם אור את הגבים יצאנו לבקש בדרך למכתש ואת צחקת בקול, פניך בהירים תראה, הן השבילים פה לא ברורים בכל המרחבים רק עיט יחידי ידך בתוך ידי הבוהק הלבן מכה בסנוורים ראי, הן השבילים פה לא ברורים היובש השקט, שפתייך הצמאות ורחש לטאות האור כבד כל כך, פניך בוערים אלי, הן השבילים פה לא ברורים שער ראשינו באבק הפך שיבה פתאום הלילה בא צנחנו על החול, החושך בהרים ראי, הן השבילים פה לא ברורים תופס עוגב... לבקשתך.. אני אנסה למרות שזה ממש קשה לי ואני עצלנית. אז ככה, מה אני אוהבת בשיר??? קודם כל את הלחן המופלא של סשה ארגוב ושנית יש בו משהו שמוי שאני מנבה לגלות, הוא מסקרן אותי... מה אני מבינה ממנו??? כמעט כלום: סיפור אהבה של בחור ובחורה, השורה החוזרת בסוף כל בית שלפי דעתי כל פעם מקבלת פרשנות שונה אבל לדידי היא נשארת סתומה ובלומה. בקיצור - השיר נראה לי ממש כמו קוד צופן... תעזרו לי לפענח בבקשה
 
והשיר השני - כל נדרי...

כל נידרי מילים:יואב גינאי לחן: סשה ארגוב וביום הזה עומדת בצומת הימים וביום הזה חולמת על בית הרחמים כל נדרי נפשך ציפורים קלות נוצה שנודדות אל שקט חללי כל נדרי גופך יממות של תאווה שנבלעות באנחות קולך וביום הזה בוכה את מה שלא היה וביום הזה סולחת על ההזיה כל נדרי נפשך ציפורים קלות נוצה שנודדות אל שקט חללי כל נדרי גופך יממות של תאווה שנבלעות באנחות קולך וביום הזה בוכה את מה שלא היה...
 
ובכן...

אין לי מושג מי זה יואב גינאי (למרות שאם זה יצחיק אותו, אז בכיף) מה אכפת לי מיהו ומהו??? תסביר לי את השיר, או שאתה חושב שהשיר לא ראוי להסבר בגלל אי אלו הגדרות שונות ומשונות למעמד המחבר???? הייתי ממשיכה אך האוטובוס קורא לי... תגובתי המלאה תגיע בהמשך יום-טוב
 

נץ666

New member
יש משהו בדברייך

אבל הטקסט, לטעמי, כל כך נחות שאין סיכוי שאתאמץ בגינו.
 
לוידע. בעיני הוא שקוף כמו חלון פתוח

לא ממש ברור לי מה אפשר לא להבין בו, אבל אולי את תסבירי לי מה לא מסתדר לך - מה גורם לך להרגיש שאת לא מבינה. טיילת פעם במדבר? באיזור המכתשים? רוב תאורי הטבע מדוייקים למדי. בקשר לשורה החוזרת, נסי לחשוב על כפל משמעות - השבילים בהם הם הולכים במדבר אינם ברורים והשבילים האנושיים בהם בני הזוג בשיר פוסעים אינם ברורים. כששביל אינו ברור, לא ברור באיזה מקום בדיוק צריך ללכת וגם לא ברור לאן השביל מוביל. עכשיו זה ברור?
 
ועוד דבר קטן

כתבת בענין "מתן הפרשנות שלך" ש"זה ממש קשה לך ואת עצלנית", ובכן יש שתי סיבות לבקשה שלי. האחת - שבלי ה"תוספת הזאת" מדובר בעבירה על חוק זכויות יוצרים ועל כן במקרים כאלה אנחנו אמורים למחוק את ההודעה. השניה, שאם כל הכבוד לעצלנותך, מה מביא אותך לחשוב שמישהו ירצה להתאמץ ולענות לך, כשאת כדברייך - מתעצלת?
 
../images/Emo124.gifהיי, סתם תהיה

משום מה זכור לי שהשורה (שחוזרת פעמיים) היא דווקא- "רעי, הן השבילים פה לא ברורים" (ולא "ראי") - כלומר: זו היא שאומרת לו ולא להיפך. יכול להיות שאני סתם מנפיצה, אבל אני אבדוק בספר שיש לי של שירי סשה ארגוב.
 
זו דוקא תהיה מהותית. כי

אם היא פונה אליו ב"רעי" זה מחדד עוד יותר את אי בהירות סוג הקשר בינהם. "רעי" אינו פניה רומנטית לבן זוג.
 
מושפלת, אך עדיין עומדת על שלי...

קודם כל, תודה לכם נץ666 (???) ותופס עוגב על תגובותיכם הענייניות יותר והעניינות פחות - למרות תחושת ההתנשאות שקבלתי משניכם (ובעיקר מהעוף הדורס והשטני - תרתי משמע) לגבי תהיותיי התמוהות וטעמי האומנותי... לפחות גרמתם לי לחשוב!!! (ולהתגבר על העצלות, כן, כן...) יש לי יותר שאלות מאשר תשובות אבל שאלות נשאלות כאשר הן צריכות להישאל - ומשנשאלו, אני מאמינה שגם אמצא להם תשובות (ואולי אפילו בעזרתכם!) אז ככה, אתייחס כרגע רק רל השיר ה-1 שהעלתי לדיון - "אל הגבים". ראשית , חשוב לי לומר שאני הגעתי אל השיר מכיוון המלודיה שעוררה בי רצון לתהות על קנקנן של המלים. אין צורך להסביר שקשה לפרש מנגינה במילים אבל בטוחתני שאם וכאשר תקשיבו לשיר הוא יעורר גם בכם תהיות ויתן לכם הרגשה של.. לא חשוב - ויתרתי, זה נשגב ממני. כשתשמעו- תבינו. שנית - ועיקרית , מה שגרם לי לחוסר הבנה של השיר הוא בפשטות השיר עצמו. כשניסיתי לתאר את מהלך השיר כסיפור, עם משמעות הקשרית מסויימת (כמו שאתה, "תופס עוגב" טענת שקיימת בשיר - תיאורי טבע פשוטים) זה היה קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי מה גם שקשה לי להאמין שזה הכל: השיר מתאר בחור ובחורה בעת טיול בדרכם למכתש. הבחור מתאר את הבחורה צוחקת, את בהירות פניה ואז היא אומרת:"תראה ,הן השבילים פה לא ברורים" המשך השיר הוא בתיאור של עיט יחידי במרחב, הם פוסעים יד ביד לובן הנוף מטשטש את הראיה והפעם הוא פונה ואומר: "ראי, הן השבילים פה לא ברורים". יובש שקט, שפתיים צמאות, רחש לטאות, אור כבד, פנים בוערים ושוב הפניה והפעם לאל: "אלי, הן השבילים פה לא ברורים". ובסיום, שער הראש שהלבין מחול ואבק, לילה, צניחה על החול חושך בהרים וכמובן בל נשכח שהשבילים האלה (קיבינימט!!!) לא ברורים.... אם זה אומר לך משהו - אשריך, אותי זה השאיר שואלת: נו ו...? מה רצית להגיד לי פה???? וביתר פירוט, ניסיתי להעלות כמה שאלות שאולי יביאו את הפתרון: 1. למה הם מבקשים את הגבים? מה יש בהם שהזוג נוהה אחריהם? ולמה השיר נקרא "אל הגבים", כשהמלה "גבים" מאוזכרת בו רק פעם אחת, ובכלל - הם בדרך למכתש!!! אולי מחפשים שם מים להרוות את צמאונם? איזה צימאון??? 2. השורה בסיום כל בית שחוזרת על עצמה, כל פעם בהקשר אחר. מה היא מנסה לומר?? איך זה מתקשר??? היא חוזרת על עצמה בורסיות שונו תכמו להדגיש משהו - את מה? והפניה בבית השלישי : "אלי" כמו קורא בתימהון, בצער, בכאב או ביגון, על מה??? (אני הבנתי את זה כמו : "ריבונו של עולם") 3. בבית השלישי יש אזכור של כל החושים בניגודיות לא ממשית : "יובש שקט", "אור-כבד" ובכלל : שפתיים צמאות - טעם (למה??) ,רחש -לטאות (שמיעה) 4. בבית הרביעי והאחרון יש תחושה של סיום - שיער הראש שהפך לשיבה , לילה - סוף היום, צניחה, מה זה מנסה להגיד?? זהו... בינתיים..... אולי אני מחפשת פרשנות במקום בו היא לא נמצאת ואולי, כמו שאמר ידידנו פרויד, לפעמים "סיגר הוא רק סיגר", אבל, נו, לכו תתווכחו עם תחושות של אישה....
 

נץ666

New member
מצחיקה אותי התפנית ליחסי גבר-אשה

כולה שאלת על שני שירים, ופתאום זה הפך מטאפורה ליחסי גברים-נשים. לאור התשובה הארכנית שהואלת לתת, בשביל מה את צריכה אותנו בדיוק? שניתן לך אישור על מה שאת חושבת? זכותך לחשוב את מחשבותייך. אם את רוצה לנהל אתי דיאלוג - לצערי בדרך הזו זה לא יקרה. אינני מעונין להיות שחקן בדרמה המגדרית שיצרת פה. שבת שלום
 
איזו דרמה???

איפה בדיוק המטאפורה ליחסי-גברים נשים??? ועל איזו דרמה מגדרית אתה מדבר?? אני לא צינית, ואני שואלת במלוא הרצינות, איפה? בכל הכנות - שלא ניסיתי ליצור פה שום דבר... אולי חשבתי בקול רם מדי בשורה האחרונה אבל מה לה ולכל ניתוח השיר??? עברתי כל התשובה שלי שוב ואני לא חושבת שיש בה איזשהו רמז כזה... אני בסך הכל מחפשת תשובות... ב-א-מ-ת
 
צר לי על העיכוב

צר לי אם זה נראה בעינייך מתנשא, אבל כמו שאמרתי לך בתשובתי הראשונה, אחזור גם עכשיו, בעיני השיר שקוף. אבל מה שבעיני לא בהכרח בעינייך ואחרי שנתת כזה פירוט, אני מרגיש ממש חייב לנסות לעזור לך יותר. לדעתי המפתח לתשובה טמון במה שכתבתי לך על השורה החוזרת: נסי לחשוב על כפל המשמעות - תאור הטבע ותאור היחסים בין שני הצועדים. דבראשון בענין "מיקום השיר" גאוגרפית, כדאי אולי לציין שבין המכתשים (הקטן והגדול) נמצא "נחל גוב", אחד הנחלים היותר יפים בנגב. הוא מלא בגבים שמצליחים לשמור את המים תקופה יחסית ממושכת אחרי עונת השטפונות. גבים, כמו שציינת מסמנים מים בסביבה יבשה. אם נסתכל על הכל כמטאפורה, אז סביבה יבשה יכולה להיות חוסר בקשר/אהבה, את מוזמנת להמשיך לשחק עם מטאפורת היובש מול המים. מים הם כמובן בראש ובראשונה חיים, אבל גם כל המשתמש מכך, אולי בכלל מדובר ברחצה בשניים (שאם אין בינהם קשר רומנטי זה עלול להיות פתאום אנטימי מדי?) אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמדובר בזוג שטיב היחסים בו עוד לא מספיק ברור ועל פי זה מנסים לבחון את שלל הדימויים בשיר, אני חושב שהשיר הופך מאוד ברור. ואולי השיר אומר שכל מערכת יחסים, שנראת עם איזה חוסר ודאות לכל רואכה תמיד. ננסה להציץ על כמה מהדימויים: עם אור = בוקר, מקדם, בהיר, חיובי, את הגבים יצאנו לבקש/ בדרך למכתש = אני חושב שדשנו מספיק בדימוי. פניך בהירים = אולי ברורים, אולי ברור רצונם. בכל המרחבים רק עיט יחידי = עיט=גורם מאיים, נגדו: ידך בתוך ידי = ביטחון. הבוהק הלבן מכה בסנוורים = אנחנו חוזרים למוטיב האור באופן מחוזק. היובש השקט, שפתייך הצמאות = צמאות למה?... ורחש לטאות = שוב גורם "מאיים" האור כבד כל כך, פניך בוערים = האור, שהיה עד עכשיו דימוי חיובי, הופך מעיק ומפחיד. שער ראשינו באבק הפך שיבה = אולי סוף היום, אולי התבגרות/ השלמת תהליך ואולי הזקנה באמת. פתאום הלילה בא = הפתעה שכבר הגיע הסוף, ואולי הלילה הוא הזמן המקובל ל... צנחנו על החול = שוב, לדעתי, בעברית פשוטה "נשכבנו על החול ואני לא צריך לפרט מה עשינו שם" לענין ה"צנחנו" יש ענין של מותשות מכל היום ואולי מהמתח המתמיד. אם מתעקשים לקחת את השיר למקום של זקנה (מה שלא באמת נראה לי אבל אפשרי, אם מתאמצים) אז מדובר בסוף הדרך באמת - המוות. החושך בהרים = אצלינו עדיין אור... ראי, הן השבילים פה לא ברורים = חוסר הודאות נשאר לכל אורך הדרך, אם אצלו, אם אצלה. עכשיו כבר יותר ברור?
 
למעלה