הנער שקרא ´אורק´
"נסה ´ותי" אמר החוואי בטון נרגז "תסביר לאן לקחת ת´פרה, פרחח?". "´תה מבין, זו לא אשמתי. אני יושב שם" הסביר הנער, מצביע על אבן שעמדה בצלו של אורן לימה "שומר על הפרות אחת לאחת כמו ששילמת לי. בסדר, גם מוצץ עלה לימה אחד או שניים, זה חטא, הא?". "תמשיך, פרחח" חרה האיכר. "אז מגיע האורק הרשע, שרגא, עם הקרן-רשע שלו ומתחיל לצפצף בקולי קולות. כל העדר מתפזר מרוב בהלה כאשר הם שומעים את צפירות הרשע של שרגא ופלא שהצלחתי לאסוף את כולן. שרגא כנראה לקח את הפרה הזו" הסביר הנער. "פרחח, אין אורק כזה בשם שרגא ואין דבר כזה קרן-רשע. אני זוכר כאשר אני הייתי פרחח, השתמשתי בסיפור דומה לדוד שלי. לא שיכנע אותו ולא משכנע אותי" השיב האיכר בזעם "איפה הפרה, פרחח?". "אני נשבע ששרגא חטף אותה!" אמר הנער ´למען האמת, השתכרתי ועד שהתפכתתי הייתה חסרה פרה ´חת´ "נס שנותרו לך כל הפרות האחרות!". "אם כן, לך למערה של ´שרגא´ ותחזיר לי אותה!" צרח האיכר "מה אתה עומד כאן, פרחח". "לא ידעתי שיש באיזור מערות" העיר הנער. "טוב, האורקים תמיד מתגוררים במערות" מילמל האיכר "לא משנה או שאתה מוצא את הפרה או שאתה חוטף כמו שאתה לא חטפת בחיים!". הנער הסתלק, ממלמל איך הוא ימצא את הפרה. הרי שרגא לא היה ולא נברא והרי הפרה צריכה להיות איפשהוא. אבל והמחשבה גרמה לו לכאב ראש ומה אם שרגא היה ונברא? בטח יש מערה באיזור... הנער שוטט שעות על גבי שעות עד שמצא להפתעתו מערה. הפרה שלו עמדה שם בריאה ושלמה ואורק היה עומד לידה; שרגא? שאל הנער את עצמו. האורק לא נראה מאיים במיוחד או מפלצתי ביותר ורק אחז בדליים מלאים בחלב פרה. "האם אתה שרגא?" שאל הנער. "אנוכי שרגא" השיב האורק "מי אתה?". "אני מי שגנבת ממנו את הפרה!" קרא הנער. "לא, אתה נתת לי את הפרה. לא זוכר שאמרת ´ושרגא עם הקרן-רשע מצפצף,´ ואני קיבלתי פרה אחת מכל הסיפור. מערה יפה סידרתי לי גם" העיר שרגא. "רגע, אבל אתה תירוץ, בדיה" אמר הנער "איך אתה בשר-ודם?". "כל הכפר מאמין שקיים אורק כזה בשם שרגא ולכן חייב להיות אורק בשם שרגא" הסביר שרגא, בטוח בעצמו, "מה לא ברור?". "הכוהן הסביר לנו על אלים ומאזנים של אמונה. האם אתה אל?" שאל הנער בחוסר אמונה. "אל, תודה לאל לא. אני סתם אורק קטן ואומלל שאיתרע מזלו ומצא לו כפר שלם של מאמינים" אמר שרגע בניחותא "בכל מקרה, הפרה שלי!". "לא הפרה של האיכר או שאני מת!" מחה הנער. "שלי!" מחה שרגא. "שלי!" מחה הנער. "הקודם זוכה!" ניסה שרגא. "נו באמת, הפרה לא שלי ואתה סתם שקרן...-" החל לומר הנער. "אני... שקרן..." אמר שרגא בקול נכאים "שמעת בטח על המערה של שרגא". "כן, אם לא תהיה ילד טוב, שרגא האורק יאכל אותך ל...- טוב" נחנק הנער "אתה יכול לקבל ת´פרה". "לא, אני לא יכול לסבול שיתקיים אחד שקרא לי שקרן עלי אדמות" אמר שרגא. למחרת מצא איכר ערימת עצמות ועליה היה כתוב "במקום הפרה, שרגא".
"נסה ´ותי" אמר החוואי בטון נרגז "תסביר לאן לקחת ת´פרה, פרחח?". "´תה מבין, זו לא אשמתי. אני יושב שם" הסביר הנער, מצביע על אבן שעמדה בצלו של אורן לימה "שומר על הפרות אחת לאחת כמו ששילמת לי. בסדר, גם מוצץ עלה לימה אחד או שניים, זה חטא, הא?". "תמשיך, פרחח" חרה האיכר. "אז מגיע האורק הרשע, שרגא, עם הקרן-רשע שלו ומתחיל לצפצף בקולי קולות. כל העדר מתפזר מרוב בהלה כאשר הם שומעים את צפירות הרשע של שרגא ופלא שהצלחתי לאסוף את כולן. שרגא כנראה לקח את הפרה הזו" הסביר הנער. "פרחח, אין אורק כזה בשם שרגא ואין דבר כזה קרן-רשע. אני זוכר כאשר אני הייתי פרחח, השתמשתי בסיפור דומה לדוד שלי. לא שיכנע אותו ולא משכנע אותי" השיב האיכר בזעם "איפה הפרה, פרחח?". "אני נשבע ששרגא חטף אותה!" אמר הנער ´למען האמת, השתכרתי ועד שהתפכתתי הייתה חסרה פרה ´חת´ "נס שנותרו לך כל הפרות האחרות!". "אם כן, לך למערה של ´שרגא´ ותחזיר לי אותה!" צרח האיכר "מה אתה עומד כאן, פרחח". "לא ידעתי שיש באיזור מערות" העיר הנער. "טוב, האורקים תמיד מתגוררים במערות" מילמל האיכר "לא משנה או שאתה מוצא את הפרה או שאתה חוטף כמו שאתה לא חטפת בחיים!". הנער הסתלק, ממלמל איך הוא ימצא את הפרה. הרי שרגא לא היה ולא נברא והרי הפרה צריכה להיות איפשהוא. אבל והמחשבה גרמה לו לכאב ראש ומה אם שרגא היה ונברא? בטח יש מערה באיזור... הנער שוטט שעות על גבי שעות עד שמצא להפתעתו מערה. הפרה שלו עמדה שם בריאה ושלמה ואורק היה עומד לידה; שרגא? שאל הנער את עצמו. האורק לא נראה מאיים במיוחד או מפלצתי ביותר ורק אחז בדליים מלאים בחלב פרה. "האם אתה שרגא?" שאל הנער. "אנוכי שרגא" השיב האורק "מי אתה?". "אני מי שגנבת ממנו את הפרה!" קרא הנער. "לא, אתה נתת לי את הפרה. לא זוכר שאמרת ´ושרגא עם הקרן-רשע מצפצף,´ ואני קיבלתי פרה אחת מכל הסיפור. מערה יפה סידרתי לי גם" העיר שרגא. "רגע, אבל אתה תירוץ, בדיה" אמר הנער "איך אתה בשר-ודם?". "כל הכפר מאמין שקיים אורק כזה בשם שרגא ולכן חייב להיות אורק בשם שרגא" הסביר שרגא, בטוח בעצמו, "מה לא ברור?". "הכוהן הסביר לנו על אלים ומאזנים של אמונה. האם אתה אל?" שאל הנער בחוסר אמונה. "אל, תודה לאל לא. אני סתם אורק קטן ואומלל שאיתרע מזלו ומצא לו כפר שלם של מאמינים" אמר שרגע בניחותא "בכל מקרה, הפרה שלי!". "לא הפרה של האיכר או שאני מת!" מחה הנער. "שלי!" מחה שרגא. "שלי!" מחה הנער. "הקודם זוכה!" ניסה שרגא. "נו באמת, הפרה לא שלי ואתה סתם שקרן...-" החל לומר הנער. "אני... שקרן..." אמר שרגא בקול נכאים "שמעת בטח על המערה של שרגא". "כן, אם לא תהיה ילד טוב, שרגא האורק יאכל אותך ל...- טוב" נחנק הנער "אתה יכול לקבל ת´פרה". "לא, אני לא יכול לסבול שיתקיים אחד שקרא לי שקרן עלי אדמות" אמר שרגא. למחרת מצא איכר ערימת עצמות ועליה היה כתוב "במקום הפרה, שרגא".