רונית 1411
New member
הנס ומשמעויותיו
פך השמן - נס חנוכה
מאת דן עמיר
מסיבת חנוכה, תש"ע
מאמר זה הוא הרחבה והעמקה של מאמר קודם מאת פרופ' דן עמיר שפורסם לפני כ- 10 שנים
דן עמיר הוא פרופסור למתמטיקה, לשעבר באוניברסיטת ת"א. מאמרים רבים מפרי עטו התפרסמו באתר 'חופש' (1)
בימים אלה אנו חוגגים את חג החנוכה, חג הנסים. אנחנו מברכים שעשה נסים לאבותינו, ושרים: וממותר קנקנים, נעשה נס לשושנים, או: כל העם אז התכנס והכריז אך זהו נס! , ולעומת הניסים שקרו לאבותינו בעבר, אנחנו שרים גם: נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו.
מהו נס? כמו מילים רבות אחרות, גם המילה 'נֵס' שינתה את משמעותה במשך הדורות. בתנ"ך היא מופיעה במובן של אות הנישא על מוט - תחילה בסיפור נחש הנחושת שעליו צווה משה 'שים אותו על נס', ואחר כך בישעיהו 'ונשא נס לגויים' או 'הרימו נס על העמים', בירמיהו 'שאו נס ציונה' וגם בתהילים 'נתת ליראיך נס'. יכול להיות שפסוק אחרון זה הוא הציר סביבו הסבו את משמעות המילה 'נס' למשמעות המקובלת כיום.
לפי המילון העברי של אבן-שושן, 'נס' הוא "מעשה פלא, דבר שלמעלה מן הטבע". המילון האנגלי של וובסטר מפרט יותר בפירושיו למילה המקבילה miracle, ומונה בהם מאורע יוצא מן הכלל שמשמש כהוכחה לכוחו העל-טבעי של האל בהגשמת מטרותיו, וגם כל מאורע או אפקט בעולם הפיסי הסוטה מחוקי הטבע.
אבל השימוש הנפוץ למילה 'נס' היום הוא לתיאור 'מזל יוצא מהכלל', כלומר - מאורע מוצלח מאוד מבחינתנו שאירע למרות שסיכוייו א-פריורי, כלומר מראש, היו נראים קטנים ביותר. הגדרה זו, בניגוד לקודמותיה, היא סובייקטיבית ויחסית. אם ממאה נוסעי מטוס שיתרסק יינצל אחד, ייאמר שניצל בנס. אם ממאה הולכי רגל יידרס אחד, לא ידברו, בדרך כלל, על נס אלא על אסון. לעומת זאת, בסיפור חז"ל על ר' אלעזר בן פרטא, שניצל מגורלם של עשרת הרוגי מלכות, תרץ הנ"ל בפני הרומיים את אי בואו לבית הוועד: אמר להם: 'זקן אני, ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם'. אמרו: 'ועד עכשיו, כמה זקנים נרמסו?' נעשה נס ונרמס זקן אחד באותו יום. כלומר, הנס של האחד יכול להיות האסון של השני. כמו שנס ניצחוננו במלחמת העצמאות הוא אסונם של הפלסטינאים, ה'נכבה' שלהם.
אנחנו שרים גם על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים. בניגוד לנס פך השמן שאינו מיוחס למכבים אלא לאלוהים, הנס שחוללו המכבים איננו מהסוג הראשון אלא נס מהסוג השני. על איזה נס חנוכה העם היהודי חוגג ושר? האם על הנס האלוהי של פך השמן או על הנס החילוני של ניצחונות של דויד החשמונאי על גלית היווני?
התשובה תלויה בתקופה, במקום ובציבור החוגג. הנס שעליו שרים ב'מעוז צור' ועליו מספרים בגני הילדים, הוא כמובן נס פך השמן, עליו מסופר במסכת שבת של התלמוד הבבלי: כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאים ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשהום ימים טובים בהלל ובהודאה (ביאליק-רבניצקי, ספר האגדה ע' קכ"ח).
זהו נס שנעשה ע"י האל, כלומר נס במובן המילוני דלעיל, נס המחזק אמונה, כפי שאמר ג'ורג' ברנרד שו: "נס הוא מאורע היוצר אמונה. זו מטרתו וזה טבעו של נס". יש נסים מרשימים פחות ויש נסים מרשימים יותר, כמו שהציע Thomas Paine הנודע: "זה היה מתקרב יותר לאידיאה של הנס, לו יונה היה בולע את הלוויתן". נס פך השמן איננו נס כל כך בולט בממלכת הנסים, אפילו במסורת היהודית. הוא בוודאי איננו מתקרב בעוצמתו העל-טבעית לעשר המכות, לחציית ים-סוף או לעצירת השמש בגבעון. אין בו גם חידוש רב - הוא המשך ישיר לאותה תבנית של "מועט המחזיק את המרובה" שהחלו בה שני עושי הנסים המקצועיים שבתנ"ך אחרי משה ואהרן: אליהו ב"כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר", ואלישע באסוך השמן שמילא את כל הכלים שבבית האלמנה ואיפשר לה לפרוע את חובותיה או בעשרים כיכרות הלחם (הקטנות) שהשביעו מאה איש. תבנית זו אומצה, כמובן, גם ע"י הברית החדשה, ויישו הגדיל על אלישע והאכיל בחמישה כיכרות ושני דגים בלבד חמשת אלפים איש (פלוס נשים וטף שלא נכללו במניין), וחזר ועשה זאת עם שבעה כיכרות ומעט דגים קטנים.
שיר הילדים, לעומת זאת, מתייחס אל הנס האנושי, אל "הנסים והנפלאות אשר חוללו המכבים", כלומר אל ניצחון המעטים והחלשים לכאורה על הרבים והחזקים. אין ניצחון כזה עומד בניגוד לחוקי הטבע אבל הוא נחשב כמאורע נדיר, שסיכוייו א-פריורי נראים קטנים מאוד, ולכן "נס" במובן החילוני.
בעיתון 'הארץ' מיום כ"ז כסלו תש"ע מצאנו את הכותרת הגדולה:
מי ימלל גבורות ישראל? בארה"ב זועמים על הפרשן ש"הרס את החג"
ואת כותרת המשנה: "העיתונאי דייוויד ברוקס חולל סערה בארה"ב כשהציג את 'האמת ההיסטורית' על המכבים כ'פנאטים' שמלו בכפייה יהודים מתבוללים, על המרד ביוונים שהסתיים בשלטון מושחת ועל נס פך השמן כמעשייה של רבנים".
ובגוף הכתבה מסופר שאחד הדברים שהעלו את זעמם של היהודים בארה"ב הוא טענתו של ברוקס כי את נס פך השמן הוסיפו רבנים לסיפור "כדי לייחס לאלוהים לפחות חלק כלשהו בתהליך".
פך השמן - נס חנוכה
מאת דן עמיר
מסיבת חנוכה, תש"ע
מאמר זה הוא הרחבה והעמקה של מאמר קודם מאת פרופ' דן עמיר שפורסם לפני כ- 10 שנים
דן עמיר הוא פרופסור למתמטיקה, לשעבר באוניברסיטת ת"א. מאמרים רבים מפרי עטו התפרסמו באתר 'חופש' (1)
בימים אלה אנו חוגגים את חג החנוכה, חג הנסים. אנחנו מברכים שעשה נסים לאבותינו, ושרים: וממותר קנקנים, נעשה נס לשושנים, או: כל העם אז התכנס והכריז אך זהו נס! , ולעומת הניסים שקרו לאבותינו בעבר, אנחנו שרים גם: נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו.
מהו נס? כמו מילים רבות אחרות, גם המילה 'נֵס' שינתה את משמעותה במשך הדורות. בתנ"ך היא מופיעה במובן של אות הנישא על מוט - תחילה בסיפור נחש הנחושת שעליו צווה משה 'שים אותו על נס', ואחר כך בישעיהו 'ונשא נס לגויים' או 'הרימו נס על העמים', בירמיהו 'שאו נס ציונה' וגם בתהילים 'נתת ליראיך נס'. יכול להיות שפסוק אחרון זה הוא הציר סביבו הסבו את משמעות המילה 'נס' למשמעות המקובלת כיום.
לפי המילון העברי של אבן-שושן, 'נס' הוא "מעשה פלא, דבר שלמעלה מן הטבע". המילון האנגלי של וובסטר מפרט יותר בפירושיו למילה המקבילה miracle, ומונה בהם מאורע יוצא מן הכלל שמשמש כהוכחה לכוחו העל-טבעי של האל בהגשמת מטרותיו, וגם כל מאורע או אפקט בעולם הפיסי הסוטה מחוקי הטבע.
אבל השימוש הנפוץ למילה 'נס' היום הוא לתיאור 'מזל יוצא מהכלל', כלומר - מאורע מוצלח מאוד מבחינתנו שאירע למרות שסיכוייו א-פריורי, כלומר מראש, היו נראים קטנים ביותר. הגדרה זו, בניגוד לקודמותיה, היא סובייקטיבית ויחסית. אם ממאה נוסעי מטוס שיתרסק יינצל אחד, ייאמר שניצל בנס. אם ממאה הולכי רגל יידרס אחד, לא ידברו, בדרך כלל, על נס אלא על אסון. לעומת זאת, בסיפור חז"ל על ר' אלעזר בן פרטא, שניצל מגורלם של עשרת הרוגי מלכות, תרץ הנ"ל בפני הרומיים את אי בואו לבית הוועד: אמר להם: 'זקן אני, ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם'. אמרו: 'ועד עכשיו, כמה זקנים נרמסו?' נעשה נס ונרמס זקן אחד באותו יום. כלומר, הנס של האחד יכול להיות האסון של השני. כמו שנס ניצחוננו במלחמת העצמאות הוא אסונם של הפלסטינאים, ה'נכבה' שלהם.
אנחנו שרים גם על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים. בניגוד לנס פך השמן שאינו מיוחס למכבים אלא לאלוהים, הנס שחוללו המכבים איננו מהסוג הראשון אלא נס מהסוג השני. על איזה נס חנוכה העם היהודי חוגג ושר? האם על הנס האלוהי של פך השמן או על הנס החילוני של ניצחונות של דויד החשמונאי על גלית היווני?
התשובה תלויה בתקופה, במקום ובציבור החוגג. הנס שעליו שרים ב'מעוז צור' ועליו מספרים בגני הילדים, הוא כמובן נס פך השמן, עליו מסופר במסכת שבת של התלמוד הבבלי: כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאים ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשהום ימים טובים בהלל ובהודאה (ביאליק-רבניצקי, ספר האגדה ע' קכ"ח).
זהו נס שנעשה ע"י האל, כלומר נס במובן המילוני דלעיל, נס המחזק אמונה, כפי שאמר ג'ורג' ברנרד שו: "נס הוא מאורע היוצר אמונה. זו מטרתו וזה טבעו של נס". יש נסים מרשימים פחות ויש נסים מרשימים יותר, כמו שהציע Thomas Paine הנודע: "זה היה מתקרב יותר לאידיאה של הנס, לו יונה היה בולע את הלוויתן". נס פך השמן איננו נס כל כך בולט בממלכת הנסים, אפילו במסורת היהודית. הוא בוודאי איננו מתקרב בעוצמתו העל-טבעית לעשר המכות, לחציית ים-סוף או לעצירת השמש בגבעון. אין בו גם חידוש רב - הוא המשך ישיר לאותה תבנית של "מועט המחזיק את המרובה" שהחלו בה שני עושי הנסים המקצועיים שבתנ"ך אחרי משה ואהרן: אליהו ב"כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר", ואלישע באסוך השמן שמילא את כל הכלים שבבית האלמנה ואיפשר לה לפרוע את חובותיה או בעשרים כיכרות הלחם (הקטנות) שהשביעו מאה איש. תבנית זו אומצה, כמובן, גם ע"י הברית החדשה, ויישו הגדיל על אלישע והאכיל בחמישה כיכרות ושני דגים בלבד חמשת אלפים איש (פלוס נשים וטף שלא נכללו במניין), וחזר ועשה זאת עם שבעה כיכרות ומעט דגים קטנים.
שיר הילדים, לעומת זאת, מתייחס אל הנס האנושי, אל "הנסים והנפלאות אשר חוללו המכבים", כלומר אל ניצחון המעטים והחלשים לכאורה על הרבים והחזקים. אין ניצחון כזה עומד בניגוד לחוקי הטבע אבל הוא נחשב כמאורע נדיר, שסיכוייו א-פריורי נראים קטנים מאוד, ולכן "נס" במובן החילוני.
בעיתון 'הארץ' מיום כ"ז כסלו תש"ע מצאנו את הכותרת הגדולה:
מי ימלל גבורות ישראל? בארה"ב זועמים על הפרשן ש"הרס את החג"
ואת כותרת המשנה: "העיתונאי דייוויד ברוקס חולל סערה בארה"ב כשהציג את 'האמת ההיסטורית' על המכבים כ'פנאטים' שמלו בכפייה יהודים מתבוללים, על המרד ביוונים שהסתיים בשלטון מושחת ועל נס פך השמן כמעשייה של רבנים".
ובגוף הכתבה מסופר שאחד הדברים שהעלו את זעמם של היהודים בארה"ב הוא טענתו של ברוקס כי את נס פך השמן הוסיפו רבנים לסיפור "כדי לייחס לאלוהים לפחות חלק כלשהו בתהליך".
