הנס האישי שלי
היי,
הייתי קוראת פה הרבה, לא כ"כ פעילה , יותר קוראת סמויה, מידי פעם הייתי שואלת שאלות..הבטחתי לעצמי שאם הכל יסתדר אני מספרת את הסיפור שלי פה בתקווה שייתן הרבה כוח לשאר הבנות האמיצות והחזקות פה.
אני ובעלי ממשפחה דתית היינו נשואים כבר שנה וקצת בהתחלה לא רצינו להיקלט אבל לאחר תקופה מסויימת של ניסיונות ללא הצלחה החלטתי לעשות בדיקות, עשיתי בדיקות הורמנליות שיצאו תקינות, לאחר הרבה שיכנועים שלי הצלחתי לשכנע את בעלי לעשות בדיקות זרע, התוצאות היו לא כ"כ טובות מורפולוגיה נמוכה ממש , בעלי לא האמין ,עשה בדיקה חוזרת והתוצאות היו עוד יותר גרועות, התחלנו טיפול אצל רופא נשים שממוחה בפוריות דרך הקופה , הוא אמר לבעלי לעשות בדיקה חוזרת ושלח אותי לצילום רחם. בצילום התברר ששתי החצוצרות שלי סתומות! והתוצאות בדיקת הזרע של בעלי היו יותר טובות מהתוצאות בפעם השנייה אבל עדיין לא טובות , המורפולגיה הייתה נמוכה מאוד. הרופא נשים המליץ לי להתחיל לעשות IVF, הוא אמר שהסיכוי לפתוח את החצצורות נמוך, אבל אם את רוצה אני אנסה ," אם מישהו יצליח לפתוח לך אותם זה אני..."הייתי כל כך כאובה לא האמנתי שהגוף שלי לא מצליח לעשות את הפעולה הטבעית והבסיסית ביותר. החלטתי לנסות לעבור צינתור ולפתוח את החצוצרות, הרופא אכן הצליח לפתוח לי אותם. אך עדיין נתוני הזרע של בעלי לא כ"כ טובים ואין מנוס מלהתחיל טיפולים,בעלי החליט שמנסים 3 חודשים טבעי להיכנס להריון לפני שמחליטים לעשות טיפולים, בחודש השני נקלטנו להריון טבעי, היינו כ"כ מאושרים, באתי לרופא שלי ואמרתי לו שהצלחתי ללא טיפולים להיכנס לבד, בשבוע 8 הרופא אמר לי שהעובר לא גדל כ"כ והזמין לי אולטרסאונד לעוד שבועיים אחרי שבוע היו לי דימומים ואני לא האמנתי שמשהו לא בסדר, הקדמתי את האולטרסאונד בתקווה שהכל יהיה בסדר, מקסימום יבקשו ממני לנוח יותר, בעלי הלך לעבודה ואני הלכתי לאולטרסאונד עם אמא שלי. אני לא אשכח את הרגע שהטכנאית אמרה לי שהיא מצטערת אבל אין דופק, בשבוע 10 לקחתי כדורים ועברתי הפלה, הכאבים, הבכי הדמעות, התקווה שנהרסה וואו היה קשה מאוד.. חיכנו כמה חודשים ואז החלטתי שחוזרים לטיפולים, חזרנו לאותו רופא עשינו 2 הזרעות שלא הצליחו ואז קראתי פה בפורום על ד"ר ברקוביץ וכמה מרוצות ממנו הבנות, והחלטתי ללכת אליו אני זוכרת שבפגישה הראשונה שלנו כולי בוכה והוא אמר לי "אני מבטיח לך שאת תיהיי אמא" והוא צדק!! נקבעה הזרעה ראשונה יום אחרי פורים, בבוקר עשיתי דיקור אצל מישהי שמומחית בדיקור בפוריות והלכנו להזרעה, הכל השתבש לנו, הגענו מאוחר , לא מצאנו את המקום, אני ובעלי רבנו, לקחנו קודם כל את הזרע להשבחה במרפאה ליד והרגשתי שחיכינו הרבה זמן לד"ר ברקוביץ, הייתי בלחץ שאנחנו מחכים הרבה זמן עם הזרע וזה לא טוב ..לבסוף הוא הגיע ועשה לי את ההזרעה. אחרי שבועיים וחצי של איחור גילנו שאני בהריון, התקשרתי לבשר לד"ר ברקוביץ והוא אמר לי את האולטרסאונד הראשון אני עושה לך , היה פסח וחול המועד ויצא שאצ האולטרסאונד הראשון עשיתי בשבוע 8, יחסית מאוחר ואני לא אשכח את המשפט שהוא אמר לי "יש לך תאומים!!!" ברוך ה' לאחר 3 שנים של ניסיונות זכינו להיקלט להריון, היום הקטנים בני 7 חודשים, בן ובת מקסימים , אני כל יום מודה לקב"ה על המתוקים הקטנים ששלח לי, לא שוכחת כמה חיכיתי וכמה התפללתי, מודה לו על השליחים ששלח לי בדרך, ד"ר ברקוביץ שהיה כ"כ מקסים , מי שעשתה לי דיקור בימים של ההזרעה, ובשליש הראשון של ההריון. מה שאני רוצה להגיד בנות שבסוף כולנו ניהיה אמהות ,צריך להאמין !!!לא להישבר למרות שקשה, להחליף רופא אם לא נראה לך הרופא שלך, להאמין בגוף שלך שהוא יכול להיקלט להריון ולהאמין בקב"ה שלא שוכח אף אחת ושומע ורואה את כל הדמעות. אני ממש מקווה שהסיפור שלי יעזור ויעודד כמה נשים פה. אני זוכרת את התקופה הזאת כמה היא קשה ומאתגרת מבחינה אישית ומבחינה זוגית בתקווה לעוד הרבה סיפורים שמחים..
היי,
הייתי קוראת פה הרבה, לא כ"כ פעילה , יותר קוראת סמויה, מידי פעם הייתי שואלת שאלות..הבטחתי לעצמי שאם הכל יסתדר אני מספרת את הסיפור שלי פה בתקווה שייתן הרבה כוח לשאר הבנות האמיצות והחזקות פה.
אני ובעלי ממשפחה דתית היינו נשואים כבר שנה וקצת בהתחלה לא רצינו להיקלט אבל לאחר תקופה מסויימת של ניסיונות ללא הצלחה החלטתי לעשות בדיקות, עשיתי בדיקות הורמנליות שיצאו תקינות, לאחר הרבה שיכנועים שלי הצלחתי לשכנע את בעלי לעשות בדיקות זרע, התוצאות היו לא כ"כ טובות מורפולוגיה נמוכה ממש , בעלי לא האמין ,עשה בדיקה חוזרת והתוצאות היו עוד יותר גרועות, התחלנו טיפול אצל רופא נשים שממוחה בפוריות דרך הקופה , הוא אמר לבעלי לעשות בדיקה חוזרת ושלח אותי לצילום רחם. בצילום התברר ששתי החצוצרות שלי סתומות! והתוצאות בדיקת הזרע של בעלי היו יותר טובות מהתוצאות בפעם השנייה אבל עדיין לא טובות , המורפולגיה הייתה נמוכה מאוד. הרופא נשים המליץ לי להתחיל לעשות IVF, הוא אמר שהסיכוי לפתוח את החצצורות נמוך, אבל אם את רוצה אני אנסה ," אם מישהו יצליח לפתוח לך אותם זה אני..."הייתי כל כך כאובה לא האמנתי שהגוף שלי לא מצליח לעשות את הפעולה הטבעית והבסיסית ביותר. החלטתי לנסות לעבור צינתור ולפתוח את החצוצרות, הרופא אכן הצליח לפתוח לי אותם. אך עדיין נתוני הזרע של בעלי לא כ"כ טובים ואין מנוס מלהתחיל טיפולים,בעלי החליט שמנסים 3 חודשים טבעי להיכנס להריון לפני שמחליטים לעשות טיפולים, בחודש השני נקלטנו להריון טבעי, היינו כ"כ מאושרים, באתי לרופא שלי ואמרתי לו שהצלחתי ללא טיפולים להיכנס לבד, בשבוע 8 הרופא אמר לי שהעובר לא גדל כ"כ והזמין לי אולטרסאונד לעוד שבועיים אחרי שבוע היו לי דימומים ואני לא האמנתי שמשהו לא בסדר, הקדמתי את האולטרסאונד בתקווה שהכל יהיה בסדר, מקסימום יבקשו ממני לנוח יותר, בעלי הלך לעבודה ואני הלכתי לאולטרסאונד עם אמא שלי. אני לא אשכח את הרגע שהטכנאית אמרה לי שהיא מצטערת אבל אין דופק, בשבוע 10 לקחתי כדורים ועברתי הפלה, הכאבים, הבכי הדמעות, התקווה שנהרסה וואו היה קשה מאוד.. חיכנו כמה חודשים ואז החלטתי שחוזרים לטיפולים, חזרנו לאותו רופא עשינו 2 הזרעות שלא הצליחו ואז קראתי פה בפורום על ד"ר ברקוביץ וכמה מרוצות ממנו הבנות, והחלטתי ללכת אליו אני זוכרת שבפגישה הראשונה שלנו כולי בוכה והוא אמר לי "אני מבטיח לך שאת תיהיי אמא" והוא צדק!! נקבעה הזרעה ראשונה יום אחרי פורים, בבוקר עשיתי דיקור אצל מישהי שמומחית בדיקור בפוריות והלכנו להזרעה, הכל השתבש לנו, הגענו מאוחר , לא מצאנו את המקום, אני ובעלי רבנו, לקחנו קודם כל את הזרע להשבחה במרפאה ליד והרגשתי שחיכינו הרבה זמן לד"ר ברקוביץ, הייתי בלחץ שאנחנו מחכים הרבה זמן עם הזרע וזה לא טוב ..לבסוף הוא הגיע ועשה לי את ההזרעה. אחרי שבועיים וחצי של איחור גילנו שאני בהריון, התקשרתי לבשר לד"ר ברקוביץ והוא אמר לי את האולטרסאונד הראשון אני עושה לך , היה פסח וחול המועד ויצא שאצ האולטרסאונד הראשון עשיתי בשבוע 8, יחסית מאוחר ואני לא אשכח את המשפט שהוא אמר לי "יש לך תאומים!!!" ברוך ה' לאחר 3 שנים של ניסיונות זכינו להיקלט להריון, היום הקטנים בני 7 חודשים, בן ובת מקסימים , אני כל יום מודה לקב"ה על המתוקים הקטנים ששלח לי, לא שוכחת כמה חיכיתי וכמה התפללתי, מודה לו על השליחים ששלח לי בדרך, ד"ר ברקוביץ שהיה כ"כ מקסים , מי שעשתה לי דיקור בימים של ההזרעה, ובשליש הראשון של ההריון. מה שאני רוצה להגיד בנות שבסוף כולנו ניהיה אמהות ,צריך להאמין !!!לא להישבר למרות שקשה, להחליף רופא אם לא נראה לך הרופא שלך, להאמין בגוף שלך שהוא יכול להיקלט להריון ולהאמין בקב"ה שלא שוכח אף אחת ושומע ורואה את כל הדמעות. אני ממש מקווה שהסיפור שלי יעזור ויעודד כמה נשים פה. אני זוכרת את התקופה הזאת כמה היא קשה ומאתגרת מבחינה אישית ומבחינה זוגית בתקווה לעוד הרבה סיפורים שמחים..
