טל של אשחר
New member
הנני כאן
הייתם מאמינים שאחרי ארבע לידות זו הפעם הראשונה ששמעתי את ה"ב..אאא...ה" של הבכי הראשון של תינוק? אחרי אשפוז של 31 יום, אני בבית, עם אוצר שלא יתואר. האמת- נראה כאילו היה זה אתמול, כשהחלו הצירים הכואבים, ונסענו ביום הזיכרון לבית חולים. חוויה קשה לעצור בצד באמצע הנסיעה ולעמוד בצפירה במדבר החשוך, בדרכך ללידת בן. הגענו לחדר לידה ,שבוע 31 ו3 ימים-כמו כליל, כשזה נראה שזה אוטו מגיע. אבל הצירים הפתיעו והפסיקו באמצע הלילה . ואז התבררה מורכבות הענין. מצד אחד צלקת ברחם של שלשה ניתוחים, מצד שני תפר צווארי מיוחד שהחזיק כל כך טוב, אך מנגד לא ניתן להוציאו (בניגוד לתפר הרגיל שמיד מוצא בזמן צירים). תפר שהושם לפני שנתיים והחזיק יפה גם את כליל. אבל.. לאן יתנקזו הצירים, מה מהם יקרע קודם?? ברגע שהייתי צועדת ארבע צעדים היו לי שלשה צירים. הוחלט שאני מושכבת לאלתר עד סוף ההריון, גם כדי להמעיט את הצירים למינימום וגם כדי להיות בסמוך לחדר ניתוח ולא 35 ק"מ משם. וכך נכנסתי לשגרה של שכיבה המיטה , מוקפת חברים שפתחו מועדון סביבי ולא השאירו אותי לבד לרגע. האיש היה מביא כל צוהוריים אוכל ממסעדה אחרת , והזמן,יש לאמר, פשוט טס.גם הילדים אכשהוא נכנסו לשגרה רק עם אבא, כשמידי כמה ימים באו אלי, וכליל התמחתה בהריסת המחלקה.אחרי שנה שהקדשתי למבחן הגדול של ההתמחות , פתאום היה לי זמן להשלים ספרות שאינה מקצועית. במקביל, כל הזמן חלה הסלמה. הצירים התארכו והפכו כואבים יותר, הצוואר תחת התפר התקצר,ובהחלטה משותפת של הצוות המטפל הוחלט לסיים באופן יזום בשבוע 34 וחמישה ימים, לפני הקטסטרופה. וטוב שכך, כי במהלך הניתוח התברר שהתפר, שהיה אמור להיות פנימי, כבר היה לגמרי בחוץ, רגע לפני קרע בצוואר וברחם. 2380 גרם, כבוד למגזר! החלטנו לצרף את דיה ויערה לניתוח (כמובן בחדר ההמתנה ...) כי הרגשנו שהן מספיק בוגרות כדי לקחת חלק בחוויה , מה גם שנשאו בעול הבית כל כך יפה...שמגיע להם גם את החלק הכיפי. וכך הם ראו את התינוק ברגע שהוצא אליהם, ראו את הטיפול במחלקת תינוקות, ונהנו בזמן המת מחדר ההורים החדש (תודה טלי, הוא פשוט מקסים!) התרגשות עצומה, סוף סוף ילד אמיתי, ששוכב מיד עם אמא בחדר, שיונק בלי הרף כל הלילה הראשון (איימנו עליו שנעביר אותו לפגיה ששם יטפלו בו, מה זה ?!). חוויה מתקנת... בגלל איזה נוגדן יחודי שיש לי בדם נאלצנו לשהות 8 ימים באשפוז במהלכם, עקב צהבת משמעותית וחשש לצורך בהחלפת דם , גם הועברנו לכמה שעות למחלקת תינוקת , לטיפול שעולה מליונים שמונע את החלפת הדם. ועכשיו אנחנו בבית......איזה חלום!!! מצרפת תמונות שצולמו ע"י הסניטר בחדר ניתוח
הייתם מאמינים שאחרי ארבע לידות זו הפעם הראשונה ששמעתי את ה"ב..אאא...ה" של הבכי הראשון של תינוק? אחרי אשפוז של 31 יום, אני בבית, עם אוצר שלא יתואר. האמת- נראה כאילו היה זה אתמול, כשהחלו הצירים הכואבים, ונסענו ביום הזיכרון לבית חולים. חוויה קשה לעצור בצד באמצע הנסיעה ולעמוד בצפירה במדבר החשוך, בדרכך ללידת בן. הגענו לחדר לידה ,שבוע 31 ו3 ימים-כמו כליל, כשזה נראה שזה אוטו מגיע. אבל הצירים הפתיעו והפסיקו באמצע הלילה . ואז התבררה מורכבות הענין. מצד אחד צלקת ברחם של שלשה ניתוחים, מצד שני תפר צווארי מיוחד שהחזיק כל כך טוב, אך מנגד לא ניתן להוציאו (בניגוד לתפר הרגיל שמיד מוצא בזמן צירים). תפר שהושם לפני שנתיים והחזיק יפה גם את כליל. אבל.. לאן יתנקזו הצירים, מה מהם יקרע קודם?? ברגע שהייתי צועדת ארבע צעדים היו לי שלשה צירים. הוחלט שאני מושכבת לאלתר עד סוף ההריון, גם כדי להמעיט את הצירים למינימום וגם כדי להיות בסמוך לחדר ניתוח ולא 35 ק"מ משם. וכך נכנסתי לשגרה של שכיבה המיטה , מוקפת חברים שפתחו מועדון סביבי ולא השאירו אותי לבד לרגע. האיש היה מביא כל צוהוריים אוכל ממסעדה אחרת , והזמן,יש לאמר, פשוט טס.גם הילדים אכשהוא נכנסו לשגרה רק עם אבא, כשמידי כמה ימים באו אלי, וכליל התמחתה בהריסת המחלקה.אחרי שנה שהקדשתי למבחן הגדול של ההתמחות , פתאום היה לי זמן להשלים ספרות שאינה מקצועית. במקביל, כל הזמן חלה הסלמה. הצירים התארכו והפכו כואבים יותר, הצוואר תחת התפר התקצר,ובהחלטה משותפת של הצוות המטפל הוחלט לסיים באופן יזום בשבוע 34 וחמישה ימים, לפני הקטסטרופה. וטוב שכך, כי במהלך הניתוח התברר שהתפר, שהיה אמור להיות פנימי, כבר היה לגמרי בחוץ, רגע לפני קרע בצוואר וברחם. 2380 גרם, כבוד למגזר! החלטנו לצרף את דיה ויערה לניתוח (כמובן בחדר ההמתנה ...) כי הרגשנו שהן מספיק בוגרות כדי לקחת חלק בחוויה , מה גם שנשאו בעול הבית כל כך יפה...שמגיע להם גם את החלק הכיפי. וכך הם ראו את התינוק ברגע שהוצא אליהם, ראו את הטיפול במחלקת תינוקות, ונהנו בזמן המת מחדר ההורים החדש (תודה טלי, הוא פשוט מקסים!) התרגשות עצומה, סוף סוף ילד אמיתי, ששוכב מיד עם אמא בחדר, שיונק בלי הרף כל הלילה הראשון (איימנו עליו שנעביר אותו לפגיה ששם יטפלו בו, מה זה ?!). חוויה מתקנת... בגלל איזה נוגדן יחודי שיש לי בדם נאלצנו לשהות 8 ימים באשפוז במהלכם, עקב צהבת משמעותית וחשש לצורך בהחלפת דם , גם הועברנו לכמה שעות למחלקת תינוקת , לטיפול שעולה מליונים שמונע את החלפת הדם. ועכשיו אנחנו בבית......איזה חלום!!! מצרפת תמונות שצולמו ע"י הסניטר בחדר ניתוח
