הנמכת סטנדרטים

עופר 123

New member
הנמכת סטנדרטים

"קל מאוד לראות, למשל, איך בנות שמאמינות שהן שמנות ולכן אף אחד לא ירצה אותן, מנמיכות ציפיות והולכות בערך עם כל מי שרק מציע. בנות כאלה יכולות להתחתן עם גברים שלא נותנים להן דבר – לא יחס נאות ולא גילויי אהבה וחיבה. בהמשך, בני זוג שכאלה גם לא יתמכו ביצירת הישגים - מבחינת קריירה, הישגים כלכליים וכו'. הדבר היחיד שאותו בעל או בן זוג נותן לה הוא התחושה שהיא "הצליחה": תפסה זוגיות." מתוך נרג'. האם הנמכתן/ם פעם ציפיות לגבי בן/בת זוג? האם פשוט לקחתן/ם מה שבא ליד וויתרתן/ם על קשר איכותי בגלל תחושה שאתן/ם שמנות/ים מדי?
עופר
 
הנמכת צפיות???

למה??
אני יודעת מה אני שווה!!!
לפחות מהטוב ביותר עבורי ,לא אסכים!!!
שנשאתי היתי צעירה מאד נאה מאד וחטובה
השנים עשו את שלהם ,התאלמנתי, ואני פלוס 50 קג מאז, אבל מעבר לחוצניות יש האדם , ואני אדם שלם אם יכולת נתינה אדירה!!! לעולם לא אתפשר, מקווה שגם אתם תפנימו זאת
 
אמממממ

קצת קשה לי לחשוב בצורה שכזו כי אישית לא ויתרתי לעצמי כשבחרתי את בן הזוג וההחלטה של להתחתן באה ממקום של מחשבה מאוד עמוקה של האם הוא טוב עבורי והאם אין פשרה . אני מאמינה בביטחון עצמי הכל מתחיל משם כאשר יש לך ביטחון את יודעת שאת נמצאת עם הגבר הנכון והטוב ביותר ב"שוק" וכשאין ביטחון אז כלום לא מספיק.
 
הבלגתי הרבה

אבל במקרים שהבלגתי זה מראש לא התפתח יותר מידי ככה שאין לי חרטות. ויתרתי על כמה "איכותיים" כי הרגשתי שאנחנו באים מעולמות שונים. בעיקר ויתרתי על אנשים שבאים מבתים עם כסף בשל המבוכה.
 

solee

New member
ממש לא !!!!

בגלל זה אני עדין לבד ! אני אישית יודעת מה אני שווה, ולא, אני לא התפשר עד שאני המצא את אותו אחד שיהיה כמו שאני רוצה. הצעות לא חסר אבל לא ממי שאני רוצה. חבל.
 
אמ..

השאלה קשה לי ואני באמת לא יודעת לענות.. לא רק שהתפשרתי.. אני עדיין מתפשרת לצערי מנסה שלא.. אבל לא תמיד מצליחה להתגבר על המחשבה שעדיף לבד מלהתפשר למרות שזה באמת עדיף כי בסופו של דבר ההתפשרות הזו רק עושה עוול.
 
../images/Emo23.gifאז ככה....../images/Emo23.gif

אני מטבעי אדם מאוד ביקורתי, כלפיי, כלפי חבריי ובמיוחד כלפי בן זוגי......אז ככה שאין מצב שיכולתי להתפשר.... לא שזה משהו חיובי כן?! כל דייט שהייתי יוצאת, היה לי משהו שהפריע לי בו למרות שזה יכל להיות משהו מאוד שולי, ככה שהיה לי מאוד קשה להתפשר גם אם הייתי מנסה למרות שומניי
 
האהבות הראשונות שלי...

...לא ממש מתוקות לקחתי את כול מה שבא כול עוד הוא הסכים לקבל אותי לא משנה אם הוא נצלן מלא שרירים, נקיסיסט מתעלל, או סתם לוזר אובססיבי בן 24 שמצפה ממני להיות אימא שלו היום תודה לאל עלה לי קצת הרבה הביטחון אני קולטת משהו שלא מוצא חן בעיני אצל הבחור, אומרת לו להתראות, גמרנו
 
בפירוש הנמכתי סטנדרטים

אני לא יכולה להגיד שהיום אני בכלל לא עושה את זה. אני חושבת שגם עדהיום זה קצת מפחיד אותי בקשר שאני נמצאת בו. אבל אני מאמינה שאפשר בתוך עצמי לדעת האם אני מתפשרת או שבאמת טוב לי. האמת השאלה קצת הכאיבה לי. אני גם לא יודעת אם ההתפשרות קשורה למשקל או שזה האופי שלי . לדוגמא כל העניין של בני זוג הדורשים בת זוג "מטפלת", האם הסכמתי לזה מתוך הנמכת ציפיות של שמנה או מתוך האופי. זה גם קשור להתבגרות, היום יש קשרים שמראש לא אכנס אליהם כי אני הרבה יותר בטוחה במה שאני צריכה מאשר פעם. שאלה טובה
 

KelsoHot

New member
כנות ראויה להערצה.

לאחרונה אני ממש לא מנמיכה סטנדרטים, בדיוק ההיפך. קרובים אלי טוענים שאני נמשכת לכאלה שלעולם לא אוכל להשיג (ובכך אני מתכוונת, פיזית ממש, אנשים שלא גרים בארץ וכד') דווקא בגלל הפחד מקשר שיכול להכיל בתוכו עלבון או דחייה. רוב הנשים השמנות שאני מכירה, הן או בודדות, או נמצאות בקשרים לא בריאים במיוחד, או (וזה ביטוי שאני אישית לא סובלת) "למדו לאהוב" את בן הזוג שלהן. אני ממש לא רוצה להכליל ואני בטוחה שיש גם מקרים אחרים של זוגיות מאושרת שנובעת מהתאהבות הדדית מטורפת, אבל לצערי הרב לא יצא לי להתקל ביותר מידי כאלה. עצוב.
 
אני כזו, או לפחות הייתי,

איכשהו תמיד הצלחתי להיכנס לקשרים בלתי אפשריים כי "אם לא הוא אז מי עוד ירצה אותי?" ואני עדין מרגישה ככה, לצערי... למזלי המוח שלי רציונלי והסכים להכיר בעבודה שזה פשוט לא נכון, אז לעת עתה בחרתי בבדידות, אני לא מסכימה להתפשר יותר- ואני מדברת פה על הכול גם על סתם חברים.. ...בתקווה שיום אחד הביטחון שלי יבנה את עצמו...
 
למעלה