הניצחיים

[melancholy man]

הניצחיים

מגזין הרולניג סטון, היה פעם מגזין המוסיקה המוביל בעולם, או לפחות אחד מהם, עם השנים, כמו שקרה להרבה מגזינים של מוסיקה (ובעצם כמו שקרה לתעשיית המוסיקה כולה) הוא הפך לכלי שרת ביידי התעשייה עצמה וחברות המוסיקה, אבל עדיין אפשר למצוא בין דפיו דברים מעניינים, אחד הדברים האלה היא רשימת 100 היוצרים הנצחיים של המגזין, הרשימה (קישור בא עוד מעט) מורכבת, כמו שאפשר לצפות מהמגזין הזה היום, משמות "בטוחים", כאלה שמכרו עשרות מיליונים, שמושמעים במשך עשרות שנים ומקובלים על המיינסטרים האמריקאי. הרשימה נבחרה על ידי קבוצה מאוד מעניינת של מוסיקאים ועיתונאי מוסיקה, ויותר חשוב (מבחינתי) שכל אומן שם, זכה למאמר של מוסיקאי או עיתונאי על האומן. בלי קשר לרשימה והרכבה, מאוד כדאי לעבור בין השמות ולקרוא את המאמרים. השאלה שלי כמובן, היא מה הייתם מוסיפים לרשימה, מי הייתם מחסירים, מי הנצחיים האישיים שלכם? אה...כן, הקישורים: חלק ראשון 1-50 חלק שני 51-100

 

[AeroTom]

יש לי בבית את המגזין המקורי של החלק השני

עם מקומות 51-100. מה שיפה שם באמת אלו האמנים שכותבים על האמנים...יפה לראות יוצרים כותבים על אלו שהשפיעו עליהם או היו קרובים אליהם וחילופי הדורות. כמו סטיבן טיילר שכותב (ממש יפה) על ה-Yardbirds, סלאש על אירוסמית', קית' ריצ'ארדס על גראם פרסונס, אל קופר על Skynyrd וכו'. את ה-50 הראשונים לא קראתי עדיין, אבל אני רואה שאפשר לעשות זאת באתר שם, אז בטח אעשה זאת. והנה, אני רואה שרובי רוברטסון כותב על דילן שם וטום פטי על ה-Byrds...זה כ"כ מתאים ויפה. אמנים שהייתי מוסיף לרשימה הם אולי באמת טום פטי ושוברי הלבבות שעובדים ויוצרים מאמצע שנות ה-70 עד היום ומגיע להם בהחלט כבוד. את Humble Pie הייתי מוסיף. התפלאתי שהם לא נמצאים שם. Peter Green's Fleetwood Mac עוד להקה שמגיעה לה הכבוד להיות שם לדעתי. ג'ף בק...שהייתה לו קריירת סולו בהחלט ראוייה להיכנס לרשימה וגם עם ה-Jeff Beck Group. הייתי אומר גם Free, אבל למרות שאני אוהב אותם יותר מאמנים שהזכרתי פה, לאחרים כאן מגיע אולי יותר להיות בגלל ההשפעה הרבה יותר...אישית אבל כמובן הייתי מכניס אותם

כל מי שהזכרתי פה הם אמנים הרבה יותר מוכשרים וראויים לדעתי מאשר כמה וכמה שכן ראיתי שנכנסו לרשימה. כמו כמה אמני היפ-הופ כמו אמינם...U2 למשל ועוד...

 

[melancholy man]

דרך אגב, אולי אני טועה

(וקודם כל מסכים איתך) אבל יכול להיות שפינק פלויד לא שם?

 

[AeroTom]

לא ראיתי אותם...

וזה לא היה חסר לי אישית, כי אני לא מחובבי פינק פלויד האמת...אף פעם לא התחברתי אליהם. אבל אני באמת מופתע שהם לא שם בלי קשר. הם תמיד נכנסים גבוה ברשימות כאלה.

 

[Barmelai]

הבולטים ביותר בחסרונם מהרשימה

מכיוון שהרשימה הזאת לא נבנתה לפי מפתח של טעם אישי של כותבי המגזין אלא מנסה להקיף את האמנים היותר בולטים ברוק והיותר משפיעים על אמנים אחרים. לפי שני הקריטריונים האלה הפ"פ אמורים להכנס מייד אחרי אלביס, דילן, הביטלס, רולינג סטונס והנדריקס, שכם אל שכם עם קלפטון. הייצוג היחיד מהפלויד שם הוא ווטרס הוא מי שכותב על CREAM, לא משהו להדפיס בפונט 18 אבל מילא . כותבים ביזארים נוספים הם בריטני ספירס ה MADONA WANABE שכותבת על האלילה שלה בהתאם למצופה כמו פרחה מגירת ריר. אבל את פרס הביזאריות קוטף Little Richard שבחר לכתוב על עצמו. וכך פותח ריצ'רד הקטן: A lot of people call me the architect of rock & roll. I don't call myself that, but I believe it's true. או במילים אחרות - זוז הצידה מר ווטרס...

 

[Papito]

../images/Emo45.gif מעניין יותר מפינק פלוייד זה איפה רוברט

ג'ונסון. עוד הוכחה, למה כל הרשימות, ולא חשוב מהיכן הן מגיעות פשוט ערימת שטויות מזוקקת.

 

[Aeroguy]

או מר דידלי, או מר טרנר, או מר פרקינס... ../images/Emo8.gif

 

[LEATHER REBEL]

ואוווווו!

היכונו לאיומים בהתאבדות של ההיא, על הרציף.

 

[epitaph]

../images/Emo6.gif

 

[Aeroguy]

אני, אגב, מאוד מאוד לא מופתע

האמבל פאי תמיד היתה להקה שרק מעט אנשים באמת מכירים לעומק. חבל, כי זו להקה מופלאה. בשנתיים האחרונות היא בין 2 הלהקות שאני שומע הכי הרבה... can't get enough of them! והכי מיוחד זה הקצב שבו הם זזים בין סגנונות... רוק פשוט, סול, בלוז, קאנטרי, פולק, נגיעות של פרוג, ג'אם בנד... אבל הכל מחובר אצלם כל כך טבעי - בניצוחו של סטיב מריוט... אוי, אני אוהב את הלהקה הזאת... רגע... על מה דיברנו? אה, כן... עיתונים על מוזיקה זה כמו שירים על עיתונים. זה פשוט לא עובד.

 

[melancholy man]

האמבל פאי

היא להקה שמעט מאוד אנשים בארץ לא מכירים לעומק, היא לחלוטין להקת רוק קלאסי בכל מקום אחר, בטח באנגליה וגם באמריקה. צריך להבין, שהרשימה הזאת ובגלל זה מאוד מוזר שפינק פלויד לא שם, מורכבת ממה שהוא מיינסטרים בתפיסה האמריקאית היום, זה לא מייצג מה שהיה מיינסטרים פעם, לא מייצג מה שטוב או לא טוב, אלו פחות או יותר, הפנים שתעשיית המוסיקה רוצה להציג (מסיבות מסחריות בעיקר) לרוק הקלאסי, אלו בגדול האומנים שרימאסטרים שלהם ימכרו במיליונים באמריקה, זה כל העניין. אבל עזבו את זה, הרשימה מעניינת בגלל מה שכתבו שם על האומנים, תקראו את מה שלו רייד כתב על בואי, מה שסטיבן ואן זאנט כתב על הסטונס, יש שם כמה מאמרים ששווה לקרוא, הרשימה עצמה לא ממש חשוב, יותר חשוב, מי הניצחיים שלכם? ולמה?

 

[anatyp]

מייקל ג'קסון ומדונה לפני קלפטון??

זה מה שהפריע לי למרות שבחלק השני הוא מופיע שלוש פעמים - בתור Clapton, cream ו yard birds גם זאפה בולט בחסרונו (לי בכל אופן)

 

[AeroTom]

זאפה נמצא שם (71)

 

[Aeroguy]

אמנים נוספים שהייתי מוסיף

חוץ ממה שכבר נאמר: Creedence Clearwater Revival Joe Cocker The Faces + Rod Stewart Crosby/Stills/Nash The Animals Cheap Trick Big Star Charlie Daniels Tom Petty Uriah Heep ובטח יש עוד, אבל זה מה שעולה לי לראש באופן מיידי

 

[HelterSkelter1]

מזל שיש מאמר על כל יוצר

כי הרשימה הזאת, מעבר לדירוג עצמו, שהוא כמובן סובייקטיבי (לא ניכנס ללמה X כן ו Y לא), היא אחת הרשימות הכי מטומטמות שראיתי. "רשימת הנצחיים"?? זה פשוט קונספט מגוחך לרשימה. עוד סיבה לרשימה, זה הכל. np-miles davis-miles smiles אם כבר נצחיים...

 

[oneman2]

איפה פינק פלויד?!

ובלאק סאבאת' רק מקום 85? זה מה שמגיע ללהקה שפחות או יותר המציאה את אחד מהז'אנרים הכי פופולריים כיום?

 

[giba70]

יכולהיות שדיפרפל לא שם?

 

[giba70]

לי חסרים ניק קייב, רוברט וייאט

וג'נסיס / פיטר גבריאל.

 

[William Kidd]

איך QUEEN לא שם?!?!?!?!?!?!?!?